שבת בבוקר יום יפה...

כבכל יום, כבכל לילה. ואכן כן, השלמתי מספר לא מבוטל של שעות שינה, אך לא נראה לי שזה עוזר לי במשהו. אני "עייפה-מוות".

או-הו, כנראה שהים ממלא מוטיב מרכזי היום. בדיוק כשחלמתי שאני בים חברה שלי התקשרה והעירה אותי כשבפיה הצעה מעלפת ממש - להצטרף אתה לים. וואו. אמרתי לה- "לא, תודה, אבל טוב שהתקשרת". היא שאלה אותי אם אני חולה, ואמרתי לה שלא, חס וחלילה, אני רק עייפה. ועכשיו אני נכנסת ורואה ש... גם אתם בים. אגב, החלום שלי על הים הפעם היה ממש נעים. בד"כ החלומות שלי על הים הם מן הסוג המסויט למדי (טביעה, שחור, פחד משתק וכו').

אתמול היה לי יום דוחה למדי. שוב הרגשתי ש"כרסמתי" יותר מדי ללא כל הצדקה ממשית (=רעב פיזיולוגי אמיתי), וזה עצבן אותי. אני שונאת את התחושות הללו! קשה לי "לפרק ולנטרל" אותן, אבל אני מתמודדת. מה שכן - וזה טוב - לפחות לא עברו לי בראש מחשבות טיהור למיניהן, ואם זה לא סימן חיובי, אז מה זה כן? הצלחתי להעביר את זה וזהו. אני מקווה שכשמזג-האוויר יצטנן לו קמעא, אני אחזור לעשות ספורט וזה יאזן אותי. בתקווה לפחות...

מכל מקום, אני מקווה שאתם נהנים שם, בונים מגדלים בחול ועושים חיים משוגעים!

שתהיה לך שבת נעימה ושבוע נפלא!

(לפחות עובדים רק 3 ימים...)

נשיקות אהובה, ושמרי על עצמך!

כרונית.

אז היינו בים,מגדלים לא בנינו,אלא בעיקר עשינו חורים...הים היה פלטה היום,והאמת שזאת הפעם הראשונה שלי העונה שאני הולכת לים(אוהבת יותר בריכות,לא מסתדרת עם החולות כשחוזרים...) ובאמת לא נשאר הרבה זמן עד סוף העונה,והילדים מאוד נהנו.אני בעיקר סבלתי מהשמש,אבל מה זה בשביל לראות אותם מאושרים??(לגבי מתעייפים,אז לי זה קורה לפניהם),חזרנו הביתה ארוחת צהריים,וישנתי שעתיים.איך אני אוהבת את שישי שבת זה הזמן היחיד שלי לישון ככה באמצע היום.למרות שאתמול עד 1 לפנות בוקר לא נרדמתי...
כרונית,לפעמים יש חשק לכרסם גם לא מרעב,אז מה.למה להימנע,זה לא שהיה לך בולמוס.תאמיני לי אכלתי כ"כ הרבה בשבוע האחרון,שפשוט לפני שהספקתי לעכל ארוחה אחת מועד השניה הגיע...בזמנים רגילים הייתי כועסת על עצמי,שאני אוכלת יותר ממה שאני צריכה,אבל הפעם ויתרתי ובאמת נהנתי מהאוכל.אין מה לעשות אוכל הוא גם הנאה.אני מעדיפה לאכול מאשר להימנע.אבל אני שמחה שלא עברו לך מחשבות היטהרות,זה באמת התקדמות..
טוב יקירה,אשוב יותר מאוחר.

ושמיציתם את היום עד תום. אגב, אני לא הייתי בים וגם לא בבריכה 10 שנים תמימות, כך שנותר לי רק לחלום על הים כנראה... (בריכות מגעילות אותי למוות).

וברור, ברור שלפעמים סתם בא לאכול משהו. זה טבעי ונורמלי, רק שאצלי זה "מתנגש" עם התוכנה המוחית שאומרת עדיין "לא!" לכל נסיון כזה. מכל מקום, היום היה לי יום שפוי מבחינת אוכל, כך שהיה בסדר בסופו של דבר. נכון שאני מרגישה שיכולתי להרשות לעצמי לקצץ בחצי, אבל אני יודעת שזה קול המחלה מדבר מתוכי ולא ההגיון הבריא שבי, כך שאני מודעת לעניין ושולטת במצב.

וסתם עוד נקודה קטנה למחשבה: אם קצב העיכול אצלי היה מהיר יותר - הייתי מרגישה יותר טוב עם האכילה שלי. אבל בגלל ששנים של מחלה ומשלשלים האטו את הקצב ומכל ביס קטן הבטן שלי מיד מתנפחת ואני לא מתרוקנת מהר - אני מרגישה עוד יותר זוועה עם העניין.

המשך ערב נעים ושבוע טוב!

כרונית.