עידכונים מרורי!

אני חושבת שההורים של רורי טועים בזה שהם אוסרים עליה להיכנס לכאן, כי הפורום הזה הוא אחר, אבל הורים הם הורים ונכבד את החלטתם (עד גיל 18...). בכל אופן, שמחתי לקרוא את החדשות הטובות. לפניה כברת דרך ארוכה, ואני "מחזיקה לה אצבעות". רורי אזרה אומץ ופנתה לטיפול, וזה כשלעצמו הישג לא מבוטל. מאחלת לה בהצלחה רבה בהמשך.

מסרי לה ד"ש מאתנו + זר פרחים רעננים לשנה החדשה ולדרך החדשה!

כרונית.

אלו אכן חדשות נפלאות ואני מקווה מאד שהיא תמשיך בדרך הנכונה.
קרן אור - אני בטוחה שלתמיכתך המסורה יש חלק גדול מאד בתהליך הגמילה וההחלמה שלה.
את ובלונדי הפכתן את הפורום ההוא למקום שאפשר לדבר בו, ואז פתחת עבורנו את הפורום הזה, שהוא בית אמיתי.
וזהו בהחלט פידבק נפלא לשנה החדשה!
תמסרי לה שנה טובה וחיבוקים חזקים!
שלי.

שם המשפחה שלך הטעה אותי, כמובן. אך באמת זה כנראה שם הנישואים שלך.. טוב סליחה!!
אוכל מצרי, יאמי...,הייתי באה בכייף!!


יאללה מקסימה, אני מחכה לשמוע ממך בהמשך!

אוהבת

בלונדי!

אני שמחה לשמוע שהיא יותר טוב ומצליחה להתרחק מהכדורים וממשיכה בטיפול.
אבל אני לא יכולה שלא להתייחס לעניין עם ההורים!!!
אני לא מבינה למה נותנים להורים כזה כוח בידיים, להחליט על כל פיפס ועל כל צעד שהילדה שלהם עושה. למיטב זכרוני היא בת 20!!
אני לא מבינה למה צריכות להיות גזירות כאלה כשהיא כבר ילדה מעל גיל 18. למה הורים לוקחים לעצמם סמכויות על בחורה בגיל כזה, ולמה בכלל נותנים להורים להמשיך ולקחת אות אותן סמכויות???!!!!
צר לי, אבל אני לא מקבלת את זה, וזה כמו הגזירות שהיו עושים לי בבית בילדות!!!!
לא מקבלת את הכניעה הזו להורים!!! לא בגיל כזה!!!



מאחלת לה רק טוב ושיום אחד תמצא כוח ותסתלק מבית ההורים הרע הזה!!!!

שתהיה בריאה, אמן!!!

בלונדי.

תודה שאמרת על ה"בית החם" שפתחנו בפורום, וחבל שיש אנשים אטומים וטיפשים שלא מסוגלים להבין את זה!!!

מצטערת אבל אני מאוד כועסת על ההורים האלה!!!!!!!!!!!!!!!!

יום נפלא לכולן!

בלונדי

גם אני היום לא יכולה להבין את זה,אבל אני לא שוכחת שכשהייתי במצבה-פיזית ונפשית הייתי מאוד חלשה.לא היה לי כוח להתמודד עם עצמי,עד כמה וכמה עם אנשים נוספים כמו הוריי שרק הוסיפו עוד לגוף שכמעט התמוטט...אני לא ממהרת לשפוט אותה,אני הייתי כזאת עד גיל 21 .המרד היחיד שהכרתי ועשיתי גם הוא היה יחסית מופנם-פגעתי בעצמי,לאט ושיטתי.אני באמת מאחלת לה שתבריא ולאט לאט תבין שהיא צריכה להתנתק,ולהיות עצמאות.אני יכולה להבין עד כמה קש לה עם זה כרגע.זה עניין של בשלות.והיא רק בתחילת הדרך.אבל אם זה מה שיגרום לה לזכות בתמיכה מצידם להמשך הטיפול,אז שתלך על זה.הבנתי שאמא שלה עושה מאמצים כדי לנסות להתקרב אליה,אולי בגלל זה היא לא רוצה לעשות משהו ש"ירגיז" אותם,למרות שהיא בת 20.אל תשכחי שפיזית היא פחות,וחלק מהמחלה זה הנזקקות.אני בטוחה שעם הזמן,אם היא תתמיד כמובן,היא תגלה את עצמה,ובנפרד.

אני לא שופטת אף אחת אני פשוט לא מסוגלת איך אפשר לתת להורים לנהל לך את החיים..
לא מצליחה להבין את זה וכנראה לעולם גם לא אוכל..

ואני באמת לא שופטת אף אחת!! שכל אחת תעשה מה שטוב לה...

ואני באמת מקווה בשבילה שהיא תהיה בריאה ותחלים מכל הצרות הללו...


אני יודעת שאחרי מה שעברתי בחיים, לעולם (!!!!!) לא אתן שוב לאף אחד לשלוט לי על החיים! בטח שלא בצורה כזו חסרת כל בסיס!!! ולכן אני לא מצליחה להבין את זה...


שיהיה לה רק טוב ולא התכוונתי לרגע לשפוט אותה!
מצטערת שזה יצא ככה...

בלונדי.

שתינו מאוד רגישות,כנראה שאת צודקת...אני כבר מפחדת לדבר אבל לא התכוונתי שחלילה שפטת גם אני היום לא אתן לאף אחד לנהל לי את החיים או להשפיל אותי.אבל זה היום.פעם זה קרה הרבה,וגם לא מצאתי את הכוחות לשנות את זה.רק כשהתחתנתי כביכול נטשתי את הקן,ואני מניחה שזה עשה את ההבדל הגדול גם בשבילי וגם בשביל משפחתי.זה כל שהתכוונתי.ותפסיקי להתנצל,ואני גם.זה בסדר להביע את דעתנו,זאת זכותנו.

כן, רגישות יתר.. בעיה רצינית!

אני פשוט לא מסוגלת להבין איך קורה דבר כזה.. איך נותנים להורים להמשיך לאמלל לך את החיים כאשר אתה כבר בן אדם בוגר..

אני רק חיכיתי לברוח מהם כדי לנהל לעצמי את החיים, בלי היחס המשפיל הזה...


לא אבין לעולם!!!


אבל בסדר, שכל אחת תעשה כראות עינייה... והעיקר שיהיה לכולנו טוב!!!


יאללה רוצי לקחת את הילדים ונשתמע!!

אוהבת
בלונדי

שלא תעיזי לפחד לדבר!!!! שמעת?????

חחח, וזה לא איום!! חחח..

דברי כאוות נפשך, אני מורה לך לעשות כך!
הרי אין ברצוננו לפגוע פה אחת בשניה... יא מצחיקולה! אני רוצה לשמוע כל מה שיש לך להגיד!!

נשיקות וחיבוקים!!

בלונדי!

חבל לי שהסיפור הזה מרגיז אותך, אני מבינה לחלוטין את עמדתך בנושא אך רציתי להעלות שתי אפשרויות -
האחת, כל אחת מאתנו מנהלת יחסים שונים לחלוטין עם הוריה. יכול להיות שלך היה קל יותר להתנתק מההורים, או לסרב להענות לסנקציות שונות, בגלל האופן בו גדלת וחונכת.
אני נכנעתי לדרישות ומגבלות שונות שההורים הציבו לי בגלל המחלה, היום ברור לי שהם טעו. מאד טעו. עזבתי את הבית בגיל 21 והיה קשה לשנות הרגלים וקשה להתנתק. למשל, בעקבות המלצה של אנשי מקצוע הם אסרו עלי להמשיך לרקוד. אפילו פעם בשבוע. גם כשמצבי הגופני התייצב, גם בתקופה בה הייתי אחרי אנורקסיה ולפני בולימיה, לא אפשרו לי לרקוד או להתעמל. היום אני יודעת שזו היתה טעות, טעות שגרמה לי להתרחק עוד יותר מגופי ולהגביר שנאה עצמית. לקח לי המון שנים לחזור ולהפעיל את הגוף לכיוון החיובי.
האפשרות השניה - אולי רורי מעדיפה בעצמה להתרחק קצת מהפורום, וזכותה להרגיש כך.
לכן לנו נותר רק לשמוח על התקדמותה ולאחל לה הצלחה רבה!
ושוב - אני מעריכה מאד את דעתך וגם מסכימה איתה. יש שלב בחיים בו עלינו לקחת אחריות מלאה על הטיפול ועל ההחלמה. קראתי איפשהו שרבות מאלו שהחלימו מהפרעות אכילה טוענות שהטיפול "שהציל" אותם היה הטיפול שאליו הן התחייבו באופן אישי, ולא בעקבות לחץ ההורים.
אין מה לומר, הורים זה סיפור קשה...
להתראות יקירתי!

שוב אני אומרת, אני לא כועסת על אף אחד ולא שופטת, חלילה.
אני רק לא מצליחה להבין את העניין הזה.
כשהבית "חולה"- צריך להתרחק ממנו ומהר!!!

אבל שוב, כל אחת והחלטותיה!!
אני מכבדת כל החלטה, גם אם אני לא מבינה אותה.

מאחלת באמת שיהיה לה רק טוב, ואם היא רצתה חופשה מהפורום- אדרבא. מה שיעשה לה טוב- אני בעד!! העיקר לצאת מהמחלה!!

לילה טוב.
בלונדי.