הי קרן אור ושירני

הופתעתי לשמוע שאת מתכוונת לצום בכיפור..אני זוכרת כשרק התחלתי לאכול ופתחתי בתהליך החלמה היה לי אסור מבחינה רפואית ונפשית כאחד לצום!
הגוף היה אחרי הרעבה קשה מאד ונאסר עלי לצום ובצדק. כך ששנה שעברה לא צמתי.
אבל השנה הגוף שלי כבר התאושש מההרעבה הנוראית ההיא <אני לא מאמינה שאני אומרת את זה.. חלמתי להגיד את המילים האלה יום אחד!! > ומבחינה נפשית אין לי מושג איך יהיה לי..

מאז ההרעבה ההיא אני לא מסוגלת לחוש רעב לאורך זמן.. קשה לי מאוד עם התחושה הזו. ברגע שהיא מופיעה אני מתחילה לחוש עצב מתפשט בכל כולי, אני נהיית עצבנית דיכאונית והכל "חוזר" אלי.. זו תחושה מאד קשה עבורי. כך שאין לי מושג איך אצליח לצום השנה מבחינה נפשית. <ואולי גם פיזית יהיה לי קשה עם הרעב אין לי מושג>

אני מתכוונת לנסות השנה משום שהגוף שלי כבר במצב הרבה יותר טוב וגם אני.. וכמו שהדיאטנית שלי אמרה לי , תמיד אוכל "להישבר" ולאכול באמצע.
במקרה שלך אסור לך לצום את אפילו לא במשקל תקין.


מקווה שתקחי את דבריי לתשומת ליבך.
שירן.

שירן מתוקה. כייף לשמוע ממך:-)
אני מתרגשת לקרוא שאת בכזו התקדמות אדירה איזה כייף לי לשמוע!!! אני גאה בך בלייייייייי סוף!!!
אז את צמה בכיפור?ואו. שיהיה לך בהצלחה רבה רבה רבה. לפני כן צמת?חוץ משנה שעברה.
אני לא זוכרת שצמתי אי פעם את הצום כיפור...ואני לא חשבתי על זה עדיין שחכתי מזה. אני לא יודעת אם אצום... אבל מה שאני בטוחה שכאשר אני אצא מהא' אני רוצה לצום!!! גם כיפור וגם עוד משהו ... אולי ט באב? (ואגב- מישהו יודע למה צמים את ט' באב? שחכתי....)
אפאחד לא דיבר איתי על הצום כיפור בכלל... כנראה אפאחד לא חשב שאני מתכוננת לצום.
אני מאד מבינה את ההרגשה שלך, שאת לא מסוגלת לצום לזמן ארוך זה מזכיר לך את שיא המחלה. אני כ"כ מזדהה איתך.
השבוע התפריט שלי היה מה זה דל. לא הצלחתי לטחון כל מה שהיתי צריכה כי כאב לי הבטן והרגשתי איך אני מתחילה להחלש...קצת נבהלתי מזה. השבוע לא עשיתי שום פעילות גופנית!!! אני לא יודעת אם זה בגלל החולשה שלי או בגלל שאין לי מוטיבציה להתעמל...
בכל אופן אם אני לא יענה כמה ימים אז תבינו שלא נעלמתי אלא פשוט אנחנו נוסעים כנראה לאילת.ליומיים.ואני לא יודעת אם יהיה מחשב זמין.... גל כבר נוסע שבוע הבא וצריך לנצל את הקצת זמן שנשאר....
אוהבת אותכן.סופשבוע כיייף ונעייים
נשיקות
נטע

אני יודעת שהיום את במקום אחר,מחוזק יותר פיזית ונפשית,אבל חייבת לומר אותך שלאור מה שכתבת על הזכרונות מפעם..אני קצת לא שקטה עם ההחלטה שלך לצום.אבל אני מבינה שדיברת על זה עם המטפלים שלך,ואם יש הסכמה שמותר לך לנסות,ואת ממש רוצה אז אולי..אבל חשוב לי שגם אם את מתכוננת לצום זה יהיה תוך הקשבה לגופך.כלומר,אם לא תרגישי טוב,סחרחורת,כאבי ראש חזקים,בחילה,הקאה,תבטיחי לי שתשברי את הצום !!! (וזה לא אומר שום דבר עלייך...)

גמר חתימה טובה!
קרן אור.

התייחסתי לנושא הצום בתשובתי ל-נ'.מצבך הוא מאוד רגיש ועדין,ואני מקווה שהחלטת להקשיב להיגיון שלך ולא לצום.את בקלות יכולה להגיע לכדי חוסר איזון(שקורה בכל מקרה לפי מה שאת מספרת כי התייבשת "ללא סיבה" ממשית ונזקקת לעירוי),שיוביל להתדרדרות מחודשת.
אני שומעת בכמה הודעותייך האחרונות את הקולות האנורקטיים שוב,נסי לשים לב לכך שהם מתעוררים,שוב.ואל תכנעי להם(מהרצון לצום,התזונה המצומצמת של השבועות האחרונים..)
שמחה לקרוא שאת מנצלת את הזמן והזוגיות עם גל,יש משהו מאוד רוחני בללכת לכותל ואני בטוחה שהאווירה הטיבה איתכם..כמו כן,אם נסעת לאילת מאחלת לך שתעשי חיים,כי את ראויה לכך!(וכמובן תחזרי אחרי וספרי לנו איך היה).

לגביי מקומות אשפוז-שמחה לשמוע שאת מוצאת את תה"ש כמקום מחזק,הוא אכן כזה ואני שמחה לקרוא שאת בידיים טובות.לגביי הנוטרים-הבנתי שזאת מרפאה מעולה,אבל היא שלב שלפני אשפוז או במצבים שהם אינם מצבי משבר.
לגביי רעות-יש לי חברה שמטופלת שם,המקום הוא מסובסד,כמעט חינמי,והיא ממליצה עליו בחום,כי הוא מאפשר לה לקבל טיפול אינטנסיבי יחד עם המשך החיים בקהילה(כל עוד שהמצב הפיזי,כמובן,מאפשר זאת).
לגביי הדסה-אני יודעת שהמרפאה היא מקום טוב.אבל לצערי האשפוז,אם צריך,הוא עדיין בתוככי המחלקה הפסיכיאטרית.ולטעמי,יש צורך באשפוז בה"א במסגרת צוות מנוסה שמתמחה רק בה"א.ונכון שישנה עדיין הבעייתיות של להיות מאושפזת עם חולי נפש..

יקרה,מקווה שתהיי אמיצה מספיק ושתקשיבי לגופך ולא תצומי.
מאחלת לך גמר חתימה טובה ושהשנה הקרובה תחזק אותך יותר..
אשמח לשמוע מה החלטת.
קרן אור.

הי...קרן אור מדהימה!!!
אכן, חזרנו והיה ממש נחמד:-) טיילנו הרבה וראינו הרבה מים דגים מסוגים שונים וים תת קרקעי.
מאד מתחשק לי לצלול בתחתית הים...
חזרנו היום היה די קצרצר כי אבא שלי אמר שזה לא מתאים לטייל ביום שכולם צמים...
אז- - -
מדהימה שלי, שתדעי לך שאני בהלם שאת מבינה מעבר למילים!!! את פשוט מלאך ונביאה... נכון, אני גם מרגישה שלאחרונה הקולות האנוריקטיים מתלבשים עלי. ואני עדין המומה שגילת זאת מאחורי טקס קצר כל-כך. אין עלייך!!!
לגבי-נוטרים ממש מוזר לי מה שכתבת לי. ממש לא ידעתי ולא אמרו לי זאת אפעם. גם כשבאנו להתרשם וזה היה די מיזמן...
ועוד חידוש לגבי "רעות" אני הבנתי שזה קשור למשרד הבריאות וכל קופות חולים ממנות וזה ממש חינם!!! ויש גם אפשרות לקבל שם טיפול פרטי אבל בגדול זה לא עולה גרוש! אני לא יודעת אם זה כך אבל ככה אמרה לי עו"ס מביטח לאומי. אני לא יודעת הרבה על "רעות" לא ראיתי את זה בחיים.
לעניין הצום-
תאמת סופשבוע תכננתי לצום ואמרתי לגל בסוד שזה במחשבה שלי וראיתי שהוא נבהל מזה ושכנע אותי שלא אעיז וכו...אבל תאמת לא הייתי בטוחה עם עצמי אם זה באמת יקרה ואצום כי יודעת שיסתכלו עלי 24 שעות מכף רגל ועד ראש...הבוקר אבא שלי אמר לי שהוא קורא את המחשבות שלי... אני מרגישה שגל סיפר לאבי שאני רוצה לצום ומאד כעסתי על גל אבל הוא הבטיח לי שהוא לא אמר כלום!!!
בקיצור אז אני לא צמה כי אבא שלי הטיף לי.... במקום לצום אבא שלי הביא רעיון אחר- ללכת לקנות נעלי בד אם רוצים להרגיש כיפור אז אפשר גם בדרכים אחרות...אם אסור לכם לצום תחפשו דרך אחרת לממש את היום הזה.אז מקודם קנינו נעלים מבד כבר החנות היתה חצי נעולה:-) זהו. אז אבא שלי אמר שלכל אחד יש תפקיד בעולם ואפאחד לא ממלא את התפקיד אותו דבר כמו השני... אז אני מקווה שמלאתי את התפקיד הזה.לפחות בנעלי בד. ואם מותר לכם לצום-תצומו ושיהיה לכם צום קל ומועיל, ותשמרו על עצמכם. ולמי שאסור אז לא נורא תמצאו דרכים להרגיש את הכיפור הכפרה והסליחה. אז שיהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה שמחה ומאושרת והעיקר בריאה:-) חתימה טובה
נשיקות ואוהבת מאד
נטע

מאד מאד נהנתי לקרוא מה שכתבתן. כל אחת ומה שהיא כתבה...
גיטה- אני מאחלת לך שיהיה לך אשפוז קל ושתדעי איך לקבל את מה שנותנים לך. אם את מתאשפזת בתל-השומר או הדסה אז את יכולה להיות מחוברת לאינטרנט ולעדכן אותנו... לגבי בית חולים אחר אני לא מכירה. בעצם את מתחת לגיל 18 אז בטח תהיי במקום אחר. אין לי מושג איך מתנהל שם העינינים....
אז אנחנו מחכים לשמוע ממך דברים טובים ושאת משתקמת... את תהיי בסדר. אל תדאגי! חמודה.
ושירני- כמה אני גאה בך...ברמות שאיאפשר לתאר במילים. את מלאך....כל הכבוד לך אני ממש מתפעלת ממך...
את מיוחדת מאד מאד.
אני שולחת לך מיליוני כוחות ונשיקות
אוהבת אותכן
שנה טובה מתוקה מאושרת ובריאה!גמר חתימה טובה.

איך עבר עליכן יום הכיפורים??

אני רוצה לספר לכן שהיום הראשון <בערב יום הכיפורים עצמו>- עבר עלי בצורה נוראית!
לקראת הערב התחלתי לחוש רעבה וצמאה <אני כבר לא יודעת מה זה היה יותר -או צמא או רעב או אולי שניהם יחד> וזה עשה לי רע ברמות שאי אפשר לתאר אפילו..
קרקורי הרעב החזירו אותי אחורה, הרגשתי פתאום חולה כמו בימים שלא הייתי אוכלת, התחלתי לבכות ממש הרגשתי שהטראומה של ההרעבה חוזרת אלי ואני חווה אותה באותו רגע! זה היה מאד מפחיד ואז אמא שלי ואחותי עודדו אותי ללכת לאכול משהו ולשתות ואמרו לי שזה פיקוח נפש ושלא יקרה כלום אם לא אצום ביום הזה.

אז שתיתי קצת ואכלתי משהו קטן כדי שאוכל להירדם בלילה ולמחרת צמתי כל היום כי הרגשתי שאני מסוגלת לזה. ההחלטה להמשיך את הצום לא נבעה מקולות המחלה. אלא כי באמת למחרת כבר הגוף שלי הרגיש פחות רעב והיה לי חשוב לקיים את המסורת, אז החלטתי שאני עושה את זה ושמחה שבסוף זה עבר ובשלום.

קרן אור, שתדעי לך שחשבתי על המילים שלך אתמול כשהיה לי מאד קשה. הבנתי עד כמה צדקת בכל הנוגע לסיבות למה לא לצום. בין היתר הפלאשבקים שזה גורם והתחושה הנוראית שזה מחזיר את הנפש אליה.

אני קצת מאוכזבת לדעת שלא יכולתי לצום את היום הזה עד הסוף אבל אני יודעת שסה"כ ההשתדלות שווה את הכל והיא המשמעות ביום הזה.

אשמח לשמוע איך עבר עליכן היום הזה.
נטע אני שמחה לדעת שקיבלת את ההחלטה הנכונה עבור עצמך ועבור הגוף שלך ולא צמת. באמת שזה היה קריטי אם היית עושה זאת לעצמך.
תודה על המילים החמות שכתבת לי את מרגשת אותי מאד!
את מקסימה!!!


שירן

שירן הנשמה והאמיצה!!!
מה שלומך יקרה?
וואווו!!! אני לא מאמינה שצמת כל היום!!! את מיוחדת ואין כמוך.את כזו גיבורה וחזקה....כל הכבוד לך זה המוןןןן!! תסתכלי על החצי כוס המלאה:-)
בשבילי את צמת 100 אחוז מהתחלה ועד הסוף. וחוץ מזה את אומרת שאכלת ממש קצת ושתית קצת אז בכלל מגיעה לך מדליה! האם גם אחותך צמה?
אז מה אם לא צמת אתמול בלילה, אל תקחי את זה קשה יקרה. מה שעשית זה מעל ומעבר...
אני גם חושבת שקרן אור נתנה סיבות מזה קולעות רגישות ואמיתיות למה לא לצום. אני באמת חושבת שאם היתי צמה זה היה מדרדר אותי. ובסוף הצום היתי חושבת ומרגישה שאם צמתי כל כיפור אז אני יכולה לצום עד מחר כבר...
וחוץ מזה באמת הרצון שלי לצום לא היה קולות של דת ומסורת אלא הם היו קולות של המחלה כמו שקרן אור העירה לי לשים לב.
ובאמת אבא שלי שאל אותי מה הסיבה שאני רוצה לצום, הרי אף-פעם לא הרגשתי צורך ורצון לצום...אז אמרתי לו שאני רוצה להרגיש כיפור אז הוא נתן רעיון שכבר הזכרתי אותו! וזה איכשהו לא ברור למה הרגיע אותי. לא משנה שלא הלכתי עם הנעלים האלה כי אני לא ממש אוהבת אותם סתם קנינו אותם.. . שאלת מה עשיתי שנה שעברה, אז שנה שעברה לא אכלתי כי מילא הרעבתי את עצמי רק שתיתי... מבינה?
אני ממש גאה בך שצמת!!! אל תהיי עצובה, יקרה !את צמת את הרוב זה ממש 100!!!
חוץ מזה- מאד התרגשתי שהיית בבית קפה. איך את מרגישה עם ההתקדמות הזו?
מה את מסוגלת לאכול בבית קפה?
האם את אוכלת לפי התפריט כל השבוע?
חושבת עלייך ואוהבת
נטע

את מדהימה! תודה רבה על כל העידוד שלך והתמיכה , מעריכה זאת מאוד ! :)

אני גם שמחה לשמוע שמצאת את המשמעות שלך ליום הזה <יום כיפור> אפילו שלא צמת וזה באמת חשוב שלא עשית את זה כי זה היה רק מחמיר את מצבך העדין.

אני חושבת שמלכתחילה אולי לא הייתי צריכה לצום אבל אני יודעת שעשיתי זאת בלב שלם תוך הקשבה לגוף ומתוך הקול "הבריא" ולא ה"החולה" וזה הכי חשוב.

לגבי היציאה לבתי קפה, אני אוכלת בחוץ דברים שאני פחות או יותר מכירה ודי מזכירים את ארוחת הערב/צהריים שלי כך שזה מאוד עוזר.
ומדי פעם אני גם אוכלת משהו שאין לי מושג לגביו במדויק וגם זה בסדר..זה מאוד תורם לתחושת הביטחון ואני מקווה שהחשיפות האלה רק יקדמו אותי ולא יחזירו אותי אחורה.

איך את מתקדמת בטיפול שלך ועם התפריט?
חבר שלך כבר נסע לחו"ל אגב? הוא מתגורר שם באופן קבוע?


אוהבת ומחכה לשמוע ממך,

שירן

מחמם את הלב לקרוא כמה את נושאת אותי בתוכך,ואני יותר משמחה ע"כ שמילותיי מהדהדות להן ומחלחלות לתוכך ושאת עושה בהן שימוש נחוץ וחיוני.
ויקרה,לטעמי ביומיים האלו הוכחת כמה את גדולה וחזקה מהכול! קודם כל,ההקשבה שלך לגוף שאותת על רעב וצמא,וע"כ שלא נכנעת לקולות האנורקטיים ולתחושות המדומות של "כשלון".זה משהו חדש ובריא מאוד!
דבר שני,בכ"ז כן צמת כשהרגשת שגופך מוכן לכך,תוך הקשבה אמיתית לצרכים שלו.יודעת כמה זה חשוב???לא הלכת נגד הרגשות שלך אלא עם עצמך.כל הכבוד,יקרה! זה בעיניי ההצלחה האמיתית!

מקווה שחזרת עכשיו לשגרת האכילה הרגילה,ומאחלת לך שתמשיכי להקשיב לעצמך,לצרכייך,למה שגופך אומר לך,ושתמיד תהני מארוחות עם חברים בבתי קפה,ובכלל.
מגיע לך,הכול הרווחת ביושר,באומץ ומאמץ רב.זה שלך,יקרה ,וזה כאן כדי להשאר.
כל הכבוד!
קרן אור.

אני שמחה לקרוא שלא נכנעת לקולות האנורקטיים ומצאת את הדרך שלך,בצורה בריאה,לחוש את יוהכ"פ.ברור לי שמידי פעם הקולות האלו ירימו ראש וזה טבעי ומובן,כאן נכנס תפקידי והוא להאיר ולהעיר לך באותם הנקודות..ואני שמחה שאת מצליחה לראות זאת ומתוך כך לא להכנע להם.
שמחתי גם לקרוא שנהנית בטיול עם גל.כמה זמן הוא עוד צפוי להשאר בארץ??
לגביי אגם(מקבוצת רעות)-לי נאמר שהעלות היא אכן מסובסדת אבל לא דרך קופ"ח כי אם דרך משרד הביראות כמקום שיקומי,והעלות היא סימלית מאוד-250 ש"ח לחודש לכל המערך(דיאטנית,פסיכולוגית,רופא וקבוצות),משהו שכל אחת יכולה לעמוד בו(כמובן שיש גם אפשרות לטיפול פרטי).
אני מאחלת לך שהשנה החדשה תביא איתה עוד התחזקות ובריאות עבורך,
שלך,קרן אור.

תודה רבה לך על המילים שלך!! מאוד מרגש ומשמח אותי לקרוא את זה..
מה גם שזה מגיע ממך שאת דמות כ"כ חשובה לי ויקרה עבורי!

תודה שאת גורמת לי לראות את הצד החיובי בכל העניין הזה.

סיפרתי לך שהחלטתי להפסיק עם הפעילות הגופנית.
אני עדיין מרגישה הרבה רגשי אשמה לנוכח ההחלטה שלי להפסיק לעסוק בספורט.
למרות שאני יודעת שבסה"כ זו החלטה שנובעת מתוך הקשבה לגוף ולנפש בעיקר, משום שכל עיסוק בפעילות גופנית מעורר אצלי את הקולות ה"חולים" ורק מחזק אותם ונותן להם מקום. מה דעתך על כך?

זה נורא מפחיד אותי ללכת בדרך הזו שבה אני נותנת מקום להעדפותיי פתאום ושמה אותן במרכז על פני אלה של המחלה.
זה גורם לי לחשוב פעמים רבות אולי אני שוגה בדרך שלי ואולי בסופו של דבר המחלה תהיה זו שצודקת בסוף.


ומה איתך יקרה? איך את מרגישה בימים האחרונים??

אוהבת ומעריכה מאד,
שירן

נשמע שאת כבר יודעת מה נכון עבורך ומה לא,מה משרת את הפרעת האכילה שלך ומה לא.ולכן ההחלטה שלך שלא לחדש את הפעילות הגופנית היא נכונה בעיני,ונשמעת כבריאה יותר עבורך,לפחות כרגע.חלק מתהליך ההחלמה הוא לגלות את ההנאות שלנו מהחיים,ולדעת לשים בצד את אלא שלא עושים לנו טוב ובאים ממקום של פחד ו\או רצון לספק או לא לאכזב את הקרובים אלינו.
נשמע לי ששירן אוהבת לצאת לבלות בבתי קפה,נפתחת לחברות אמיתית,מתירה לעצמה גם לנוח ומגלה כמה זה כבר לא מאיים,אלא נעים.הספורט נשמע כרגע עבורך כמשהו שבא ממקום של פחד..אל תכנעי לו.עשי מה שהכון עבורך,ואל תייסרי את עצמך על כך.
ואגב,איך מערכת היחסים שלך עם חבר שלך??אשמח לשמוע יותר.
לגביי-אני בסדר יחסית.סובלת קצת מכאבים בעצמות אבל מטופלת ומקווה לטוב.

חיבוק,
קרן אור.