עד מתי?

צימרר אותי וכאב לי מאד לקרוא את הדברים שכתבת!

ליבי יוצא אליך.. ואני לגמרי מבינה את הכאב הנוראי הזה שאת מתארת..אומנם איני סובלת מבולימיה אך גם לי יש הפרעת אכילה וגם אני בתוך אותו גיהנום שאת מתארת.

בת כמה את אם מותר לשאול? מה דעתך לפנות לטיפול?
אני רוצה לומר לך שאני כבר שנה בטיפול ואני אדם אחר לגמרי מאז.. באמת שהטיפול הזה זה הדבר היציב ביותר שיש לי בחיים שמחזיק אותי ומלווה אותי ואני לא יודעת איך הייתי מתחילה להחלים לולא הטיפול והתמיכה המקצועית הזו שאני מקבלת.

יקרה, אני מעודדת אותך לפנות לטיפול כי זה הדבר הטוב ביותר שאוכל להמליץ לך, אין פתרון אחר.

אשמח לשמוע מה דעתך שתפי אותנו אנחנו כאן לעזור אחת לשנייה.


שירן

ליבי יוצא אלייך,יקרה שאת.הסבל והכאב שלך זועקים בכול שורה שכתבת..אני יודעת ומבינה איך את מרגישה,זה אכן גיהנום,הכול נראה שם חשוך כ"כ ונדמה לעיתים בתוך כל המעגל הזה שאין פתח יציאה,מילוט לחיים אחרים.אבל זה רק נדמה לנו,כי קיימים חיים אחרים,ואפשר גם אחרי שנים רבות,גם אחרי הרבה טיפולים כושלים,תמיד יכול פתאום להיות שדווקא הטיפול המאה הוא זה שיהיה יעיל עבורנו ושנוכל מתוכו לקבל את הכוחות כדי לקום מהמקום הקשה הזה.
את מספרת לנו כמה חייך הם כאסירה,כמה הפרעת האכילה הפכה אותך לשבויה שלה.אז למה דווקא מהמקום הזה לא לקום ולעשות??ואני יודעת ומבינה כמה זה קשה לבד,כמעט בלתי אפשרי,למה לא לפנות לטיפול??
צר לי שאין בידי מטה קסמים שיכול להקל עלייך כרגע,הדרך היחידה שאני מכירה היא דרך קשה ומקצועית,אבל היא הדרך היחידה שקיימת באמת,הדרך המתגמלת ביותר.
אשמח אם תספרי יותר על עצמך,ואשמח לחשוב יחד איתך על פניה לטיפול שיעזור לך.
תעדכני מה חשבת.
קרן אור.