נטוש יקרה,

הי מדהימה!
את רואה באיזה שעה אני כותבת... אין לי יום ואין לי לילה. כבר כמה ימים אני לא ישנה. אני פשוט מתהפכת מצד לצד:-(
קרן אור יקרה- את אכן קולטת ומרגישה אותי מרחוק. אני מבחינת ההתקדמות נמצאת כרגע בירידה...
ולגבי גל, זה שהוא עזב את הארץ זה באמת לא קל לי. אבל איכשהו שורדים.הוא תומך בי המון, הלב שלו נשאר פה ... אנחנו מסתדרים עם זה. אנחנו מדברים המון ... תיקון- מתכתביםכל יום וכמה פעמים ביום. ואני מרגישה שהוא איתי. יותר קשה לי להתמודד עם כל האובססיביות של האוכל מאשר להתמודד עם העזיבה של גל. כי אני יודעת שגל יחזור ויש לי תקווה...אני לא דואגת...
אבל המחלה הזו??? מתי היא תעזוב אותי? לא מבינה מי הביא אותה אלי, ומתי היא תיסתלק,
היום שמתי לב שאני מדברת עם הרוח הא' ממש דיברתי איתה. כ"כ כעסתי עליה... כאילו שזה איזה אדם שחי בתוכי.פשוט דיברתי לעצמי:-(
לגבי האוכל- היו לי בשבועות האחרונים עליות וירידות לא ברורות. אני ממש סובלת מכאבי בטן נוראיים. לא מסוגלת לאכול אבל אני מה זה מתגברת וטוחנת כמו שצריך ..., כל הזמן עולה לי בראש הפחד שאמרו לי שאם הקיבה שלי תיסטמק מידי ולא אוכל לאכול אאלץ לקבל תאוכל בזונדה.(ואני מוותרת על זה)
גם עברתי עוד כמה חויות באוכל ובמצב רוח... ואולי אשתף במשך השבוע כשאני ארגע.
אני לא תמיד מרגישה פתוחה לספר הכל כי המון אנשים יודעים שאני בפורום פה. וזה לא בגדר "גלוי ונסתר"... אם אני יהיה לי שם בידוי אז אולי אוכל לשתף אותכם יותר לגבי הטיפול, המטפלים וכו ,אני מרגישה קצת מוגבלת מהבחינה הזו....
אז בינתיים לילה בוקר טוב
אוהבת

אני שמחה שאת משתפת,לפעמים עצם השיתוף והידיעה כי ישנו מהצד השני מישהו שמקשיב ומבין עוזרת.אני מבינה את המגבלות שציינת ומזמינה אותך כן לכתוב כאן בשם אחר,בדוי,רק דעי שברגע שאת משנה את השם אוטומטית כל ההודעות שכתבת יהיו בשם הזה..
אין ספק שירידות הן חלק מתהליך ההחלמה.לפעמים מרגישים יותר בירידה מאשר בעליה.כאילו חוזרים כמה צעדים אחורה,אבל זה לא ממש כך,כי לפי מה שאת מספרת את עדיין נאבקת ואוכלת למרות הכול,את מדברת עם המחלה בגנותה ולא בשבחה,ואת עושה את מה שאפשר כרגע בשביל להחלים.לוקח זמן למחשבות עד שהן נעלמות(ולעיתים הן ממשיכות להיות שם אבל בטון הרבה יותר נמוך ולא מורגש,ואפשר לסלק אותם,וגם זה בסדר),אבל אני שמחה שאת נותנת להן ביטוי ומבינה שהן לא תקינות.אני שמחה גם לשמוע שאת נעזרת בגל ושהוא לצידך ואת נותנת לעצמך להרגיש את האהבה שלו ולהאחז בה,כי אלו סיבות מספיק טובות ותזכורות ראויות לכמה שווה לך לעבוד קשה ולהחלים.מגיעים לך חיים אחרים,ויש לך כאלו ממש מתחת לאף.
אל תשברי,אני מאמינה בך,כולנו מאמינות בך.האמיני בעצמך,את יכולה.ויש לך גם עבור מה.
אני מקווה שנרגעת מעט ואת יותר ממוזמנת להעלות על הכתב את רחשי ליבך "ולהתרוקן" כאן..
שלך,
קרן אור.

בוקר צהרים טובים:-)
מה שלומך?
תודה יקרה על מה שכתבת לי. אין עלייך!!!
איך את מרגישה- מבחינה בריאותית?ולא פחות חשוב-נפשית?
לגבי השם -באמת לא ידעתי שזה משנה את כל ההוד כי לא ניסתי אפעם אבל אם כן, אז מה הקטע לשנות? אני אחשוב על זה אם להחליף שם:-) ואם כן אז איזה שם אני יבחר?!?:-)
הרגשתי שפולשים לי קצת לפרטיות ואני אשתף אותכם כעת כשנרגעתי כבר... יש לי דוד שהוא מאאאד מאאאד דואג לי וקונה לי כל דבר מגניב שהוא רואה. הוא עורך דין במקצוע ולכן ביקשתי ממנו בעבר עזרה בקשר לאשפוז בכפייה והוא אמר שהוא מוכן לעשות בשבילי הכל אבל רק על תנאי שזה לטובתי ומאז התחלתי לריב איתו. רציתי שהווא ישיג לי צו שחרור... והוא התנגד לעזור לי בזה. אבל הוא המשיך לתמוך בי ולקנות לי ולפנק ולפרגן אבל אני מאז דחיתי אותו כי נפגעתי ממנו.
אני יודעת שזה קטנוני וממש תינוקי ואני מודעת לזה שאני לא בסדר, היום אני מסכימה איתו שהוא לא תמך בהוצאת צו אבל בכל זאת די פגועה ממנו...(כי לא היה לי אפאחד שיכל לעזור לי בזה ולכן תליתי בו תקוה) דוד שלי לא נכנע לי והוא ממשיך להתקשר אלי ולשלוח לי הודעות אפילו מכתבים בדואר וגם הוא בא לבקר אבל הוא קיר בשבילי אני לא רוצה אותו לא את הדברים שלו ולא צריכה שיקנה לי כלום.פעם הינו בקשר מאד מאד חזק ופתאום עזבתי אותו בכזו קיצוניות ומאז שאני לא משתפת אותו הוא מתעדכן דרך הפורום הזה ודרך ההורים שלי. והרבה פעמים שאני כותבת משו אח"כ אני מקבלת ממנו הודעה במייל או בסמס בהקשר למה שכתבתי. לדוגמא שכתבתי שהיתי עם גל בקיר הבכי-כותל. הוא שאל למה לא באנו לבקר אותו (הוא גר בירושלים) זה רק דוגמא אחת. אם אני כותבת שאני בדיכאון הוא מתקשר ומנסה ליצור קשר
וזה עיצבן אותי מאד! לאחרונה גם חברים שאני לא עונה להם באים לפה ו"מתעדכנים"...זה מצחיק!
אני יודעת שאני צריכה לשנות את היחס שלי לדוד שלי, ואני צריכה כוח לעבור את השינוי הזה.
לכן הרגשתי רצון לשנות את השם שלי ואולי גם לתמיד??? איך אפשר להחליף שם בתעודת זהות וכל זה?
אוהבת
נטע

אני יכולה להבין כמה זה קשה כשאת מרגישה שעוקבים אחרייךשסוגרים עלייך.אבל אני גם חושבת שאת מבינה איפשהו בתוך תוכך שהיית צריכה את ההחזקה הזאת.גם אם זה כרגע מעיק,אני חושבת שבתוך כל זה אסור לך לשכוח את העניין המרכזי-והוא דאגה לך ולבריאות שלך.ובשורה התחתונה,בסופו של דבר עם כל ההתנגדות יצא לך רק דבר טוב מכל האשפוז הזה,לא??
יש גם משהו,לטעמי,מאוד מחמיא שדוד שלך וכל הקרובים אלייך לא מוותרים עלייך...

ולגביי-אני בתקופה קשה,כפי שכבר עידכנתי,יש לי כאבים נוירופתים בעצמות,אבל יותר מזה אין מה לעדכן,כי אני בבירורים ובבדיקות...

נשיקות,
קרן אור.

מה שלומך יקרה?
אני יודעת אני לא מבקרת פה מספיק זה פשוט שהכל אצלי עובד בקצב די מסחרר מאז שהתגייסתי.
לבי יוצא אליך אני ממש מבינה את ההתמודדות הלא פשוטה שלך ושולחת לך מלא כוחות וכל הכבוד על זה שאת למרות הכל ממשיכה לאכול כמו שצריך כי בתכל'ס כולנו יודעים שזה הדבר הנכון..
אני גם מבינה את הקושי שלך בלספר לאנשים בדיוק מה עובר עליך מכל סיבה שהיא בעיקר כי לא יבינו, ישפטו, יצחקו, ילעגו... אבל שתדעי לך שכאן אנשים יותר ממבנים אלא חווים את זה על בשרם ממש אז שאת מרגישה מוכנה כולנו נמצאים כאן בשבילך ומוכנים לעשות הכל כדי לעזור. קחי את הזמן שאת זקוקה לו כי אנחנו תמיד כאן בשבילך אבל מצד שני זכרי שלעולם אל תוותרי לעצמך ואל תפסיקי לשאוף כי יום אחד את תצאי מזה כמו גדולה וביום הזה לא תביני איך יכולת לחיות אחרת...
תמיד כאן בשבילך!
תקווה.
קרן אור- כולי תקווה שאת בדרך להחלמה ואשמח לשמוע קצת יותר על מה שקורה איתך..

הי תקווה ושירן מדהימות שלי!!!!מה שלומכן יקרות???
איך אתן מעבירות את החג? איך אתן מבלות???
תקווה יקרה-תודה רבה שאת מבינה אותי ומזדהה איתי:-)
איך את מרגישה ? ובכלל מה איתך? תספרי משהו על ההתקדמות שלך....

מחמם את הלב לקרוא שלמרות שזמנך דחוק את עדיין מוצאת את הזמן לעודד,לתמוך ,להציע עזרה...אני אשמח לשמוע מה קורה איתך,מעבר ללחץ של התפקיד החדש והתובעני בצבא.

עדכני אותי,
קרן אור.