לילה טוב

כמה טוב שאת גלויה ומשתפת אותנו בתחושות האלו שכולנו כל כך מתביישות בהן, ובטוחות תמיד שאף אחד לא מסוגל להכיל אותן. שהן מגעילות וחריגות...
אולי אם כולנו נכתוב משהו שכזה, תרגישי נוח יותר.
אז אני למשל, בחגים וארוחות קודמים, הייתי אוכלת עם כולם, והולכת להקיא. ואחר כך כמובן רעבה שוב, או לא מסופקת, ואוכלת שוב אחרי שהלכו האורחים ושוב מקיאה. כמה פעמים? כמה שצריך. וכך היה שנים רבות, מלבד כמה תקופות טובות.
והשנה, הסתכלתי על קופסת הגלידה עם הטעמים האהובים עלי וברור שעלתה המחשבה איך אוכל לחסל אותה כשכולם ילכו... ואז להקיא. אך מייד הזכרתי לעצמי איזו דרך עשיתי עד היום, ושהתנהגות כזו לא באה בחשבון יותר.
חבל שלא הייתי מסוגלת לאכול קערה שלמה ולהנות ממנה, חבל שהסתפקתי רק בכפית, אך אני מאמינה שבהמשך אוכל להעניק לעצמי קערה שלמה ללא ייסורי מצפון.
ההפרעה היא המגעילה, לא אנחנו!
בהודעה שלך יש מצוקה אך גם המון אופטימיות. את כותבת שאת לא מוכנה יותר לשקר לעצמך, שאת לא מוכנה שוב להרעיב את עצמך. את במצב הרבה יותר טוב ממה שהיית בעבר, הרבה יותר בריאה ומודעת.
ואני בטוחה שאת בדרך לאיזון שגם אני מייחלת לו כל כך...
אם הבנתי נכון מהודעותייך הקודמות את בתקופה של בחינות, איזו תקופת מעבר, קצת תקועה בבית עם עצמך. ומאד יכול להיות שתרגישי הרבה יותר טוב כשתקופה זו תסתיים.
לסיכום, אני מעריצה את היכולת שלך לכתוב לנו בחופשיות, ואת המלחמה שלך בשאריות המחלה, ומאמינה שגם לך מצפה שנה הרבה הרבה יותר טובה!
יום נפלא יקירה,
שלך, שלי.

את לא מקולקלת! אבל החשיבה שלך, לצערי, כן. יקירה, קערות של ירקות אינן נחשבות זלילות. וגם לא כמה קעריות קורנפלקס, במידה וזה מרכז התפריט שלך. הבטן מתנפחת כי ירקות מכילים סיבים וקשים לעיכול, אבל זה לא נקרא בולמוס. ומה לגבי ההרעבות וההקאות? מצד אחד את כותבת שהשכל הישר שלך מבהיר לך שזה טיפשי ואסור, אך מצד שני לפי אופן דברייך עולה הרושם שאת כאילו מצרה על כך שאין בך כוחות להרעבות או להקאות. האם היית רוצה שיהיה לך כוח להרעיב את עצמך או להקיא?? מקווה שלא!

אולי אני טועה, אבל לי נראה שאת פשוט רעבה כי את לא אוכלת טוב, למרות שאת כותבת שלא מדובר ברעב אמיתי. אני חושבת שתחושת התסכול האישית שלך נובעת עדיין ממקום חולני, לצערי. הרי מותר לך לאכול לא רק כדי לקיים את המכונה שבך, אלא גם סתם כך לשם הנאה, ובייחוד בעתות חג, ואם עובדה טבעית זו מייסרת אותך או ממשיכה לייסר אותך - יש מקום לטפל בזה.

מה את בעצם מאחלת לעצמך? לאכול ארוחות קטנות מבלי לנשנש אף פעם? ליהנות מהאוכל? לאכול בקטן וגם ליהנות? להתרחק כמה שאפשר מהאוכל? מה את באמת רוצה מעצמך בנוגע לאוכל? חשבי על זה.

ובבקשה אל תכעסי או תיפגעי! אני רואה לנכון לכתוב מה שאני חושבת, גם אם הדברים לא תמיד נעימים לאוזן. פשוט, זיהיתי ניואנסים לא כ"כ חיוביים בהודעה שלך, ואני חושבת שגם לך חשוב לשמוע תגובות מבחוץ.

שיהיה לך חג שמח!

כרונית.

חייבת להצטרף לכרונית ולומר שמשהו בהודעתך לא מסתדר לי.

קערת ירקות או קערית רוקנפלקס אינן נחשבות בולמוס!!!!!!!
רוצה שאתאר לך מהו בולמוס? לא כדאי..

נראה כי מרעיבה את עצמך! כי לאכול תפריט שמורכב רק מירקות- נקרא - הרעבה!!!!! אין דרך אחרת לקרוא לכך.
הייתי שם- זמן כה רב... ואין לזה מילה אחרת.
הייתי רעבה ללחם!

האם את אוכלת משהו חוץ מירקות או קורנפלקס?
ולמה את חושבת כי זהו בולמוס??

אני חושבת שאת פשוט צריכה להתחיל לאכול תפריט מאוזן, כי אחרת לעד תהיי רעבה...

ואגב- האם משפחתך וחברייך יודעים על המחלה? איפה הם בסיפור הזה??

מאחלת לך יום נעים ושקט!

בלונדי!

חשובות לי התגובות שלכן! גם את הטוב וגם את המכוער- תביאו לי מול הפרצוף. זה לא פוגע, זה מחזק ומלמד.
מה שפוגע היא ההתנהגות האובססיבית בנוגע לאוכל.

המון תודה לכן קודם כל, זו בדיוק המראה שאני צריכה. צודקות, זה לא בולמוס אמיתי של בולמית, אבל אני לא בולמית. זה כן בולמוס בשביל מישהי שאמורה להיות עם ראש אנורקטי. בשבילי אוכל אמור להיות פרט שולי. מה אני רוצה? אני באמת רוצה שהוא יהיה שולי. שאני לא אצטרך לחשוב עליו. שאני אוכל מתוך רעב כדי להשביע את הרעב, ולא אוכל כדי למלא את הבטן מפחד להיות רעבה.
אז אני לא בולמית, והלוואי שלא אהיה גם, הרי ברור לי ההבדל הדק, גבול שערה להיות כזו בסוף, אם היה לי יותר אומץ בטח כבר הייתי כזו, אבל תודה לאל על הפחדנות והקצת שכל בכ"ז ! אבל בדיוק בגלל זה אני גם לא אוכלת בכמויות דברים שיכולים להשמין אותי יותר מדי, לא יהיה לי בולמוס לעוגה שלמה אבל כן יהיה לי לקרקרים ולירקות מבושלים למשל. וזה מציק, כי זה לא אמור להיות אם אוכלים מסודר, ואני משתדלת לאכול מסודר. אני חושבת שאני אוכלת מסודר, אבל לא מספיק מבחינת איכות האוכל זה בהחלט. בלונדי אמרה- רעבה ללחם? כן, מוכר.

רעבה באופן כללי אני לא. אני לא אוכלת רק ירקות, אבל בעיקר ירקות. אני יודעת שאני אוכלת כמויות שאם הייתי אוכלת אוכל מזין יותר אני לא בטוחה שהייתי צריכה לאכול כ"כ הרבה. אני לא מצליחה לשנות את זה לבד. אני פשוט כועסת על עצמי שאני לא מסתפקת במנה אחת ותמיד צריכה עוד מנה.


מבחינת המשפחה כולם יודעים ועברו את זה איתי, אני עכשיו נחשבת לבסדר, אוכלת, לא מרעיבה את עצמי, נהנית מאוכל. אבל זה חיצוני, על הפחדים והחששות והכאב הנלווה אני מספרת רק פה.



אני חייבת לצאת (לא מסוגלת יותר בית, צריכה קצת אוויר, זה רק יעשה לי טוב :) אבל רציתי להודות לכן, להגיד שקראתי כל מילה, ושאתן מחזקות אותי. הכעס שלי על עצמי נובע גם מתחושה של חוסר שליטה, לרצות לאכול עוד ועוד, ואתן גורמות לי להרגיש שהנזק הוא לא נזק. שהנזק מאי אכילה הוא הנזק האמיתי. ככל שאני אראה את הנקודות הבעייתיות שלי, ככה אני אצליח לגרש את השדים. אני לא מצפה שתחבקו אותי במילים, אני כן רוצה להתמודד!

תודה רבה!!!!


שישי נעים לכן.



אור.