בוקר טוב ושנה טובה!

שלום יקירה! קצת דאגתי לך אתמול כשלא הופעת פה... בכל אופן, שמחתי לשמוע שהאירוח עבר בשלום, ואף יותר מכך - שסימנת לעצמך עוד "ווי" קטן-גדול במחברת. כל הכבוד על ההתמודדות שלך מול כל המכשולים שניצבו בפנייך! חבל שהסתפקת רק בכפית גלידה אחת, אבל עם הזמן תוכלי להרשות לעצמך יותר. לאט-לאט.

כן, אני לבשתי שחורים מכף רגל עד ראש, כי הרגשתי הכי פחות זוועה במלבושים שחורים. ציינתי פה לא מזמן שקשה לי עם הגוף שלי לאחרונה כי עליתי קצת, ולכן "התלבשתי על השחורים" - תרתי משמע! קיבלתי מחמאות כי לבשתי בגדים חדשים סוף-סוף, והאמת היא שגם לי היה נחמד לראות את עצמי סוף-סוף באלגנט. גם ביום-יום אני מתלבשת בצורה נאה, אבל לא יותר מזה.

אך יותר מזה שמחתי שהאשליה האופטית עשתה את שלה, וזה הרי מה שרציתי. :-)

אמנם לא אמרו לי שרזיתי, אבל דודה שלי אמרה לי ש.... גבהתי?! (ולא, לא הייתי על עקבים). חחח... טיפשונת, בגילי גובהים? איפה? הלוואי...

חג שמח!

כרונית.

כיף מאד לקרוא אותך במצב רוח טוב יותר!
אה, וגם שמחה מאד שאהבת את זר החמניות שלי!
ואת רואה, גם את כבר קצת יותר קלה עם עצמך... במקום ללכת לישון מורעבת הרשת לעצמך עוד קצת. כל הכבוד!
רפלוקס? חשבתי שצרה זו היא "מתנה" שמקבלות רק הבולימיות שביננו. וזה בהחלט הורס השנה מספר אחד!
כמה נחמד שקבלת מחמאות על הופעת החג האלגנטית שלך, ודווקא טוב שלא אמרו לך שרזית. נדמה שאצלנו זה תמיד גורר תגובות חולניות אף יותר. "באמת רזיתי?", "למה היא מתכוונת, קודם הייתי שמנה?".
בטוחה שנראת נפלא, וודאי נראת נפלא אף יותר בגלל שהעלת טיפה במשקל.
את יודעת, עולם הלבוש הוא המקום היחיד בו אני לא דופקת חשבון לאף אחד, לא מפחדת להגזים וסומכת על טעמי בלבד. אם בא לי, אגיע לשיעור בשמלה ועקבים, או בטרניג לארוחת ערב חגיגית. תמיד חשוב לי להראות טוב, ורכישת בגדים, נעליים ואביזרים היא תחביב אהוב במיוחד (לצערו של חשבון הבנק שלי), אבל בתחום הזה אני מרשה לעצמי כל מה שבא לי. כל עוד לא מדובר בקצר מידי, חשוף מידי, שקוף, ובכלל, פרובוקטיבי.
יש שיאמרו שאני מגזימה, אך כל עניין ההתלבשות מספק לי רגעי אושר קטנים, וזה מה שחשוב...
נוחי היטב יקירה, אל תתדאגי מבוקר יום א' ונצלי את החופשה ככל האפשר!
חג שמח,
שלי.

כיף מאד לקרוא אותך במצב רוח טוב יותר!
אה, וגם שמחה מאד שאהבת את זר החמניות שלי!
ואת רואה, גם את כבר קצת יותר קלה עם עצמך... במקום ללכת לישון מורעבת הרשת לעצמך עוד קצת. כל הכבוד!
רפלוקס? חשבתי שצרה זו היא "מתנה" שמקבלות רק הבולימיות שביננו. וזה בהחלט הורס השנה מספר אחד!
כמה נחמד שקבלת מחמאות על הופעת החג האלגנטית שלך, ודווקא טוב שלא אמרו לך שרזית. נדמה שאצלנו זה תמיד גורר תגובות חולניות אף יותר. "באמת רזיתי?", "למה היא מתכוונת, קודם הייתי שמנה?".
בטוחה שנראת נפלא, וודאי נראת נפלא אף יותר בגלל שהעלת טיפה במשקל.
את יודעת, עולם הלבוש הוא המקום היחיד בו אני לא דופקת חשבון לאף אחד, לא מפחדת להגזים וסומכת על טעמי בלבד. אם בא לי, אגיע לשיעור בשמלה ועקבים, או בטרניג לארוחת ערב חגיגית. תמיד חשוב לי להראות טוב, ורכישת בגדים, נעליים ואביזרים היא תחביב אהוב במיוחד (לצערו של חשבון הבנק שלי), אבל בתחום הזה אני מרשה לעצמי כל מה שבא לי. כל עוד לא מדובר בקצר מידי, חשוף מידי, שקוף, ובכלל, פרובוקטיבי.
יש שיאמרו שאני מגזימה, אך כל עניין ההתלבשות מספק לי רגעי אושר קטנים, וזה מה שחשוב...
נוחי היטב יקירה, אל תתדאגי מבוקר יום א' ונצלי את החופשה ככל האפשר!
חג שמח,
שלי.

כמו שציינתי, אני מאד אוהבת פרחים, ואפילו סתם צמחים! אני יכולה סתם לקטוף עלים, לרסק ולמולל אותם בידיי, ואז להריח את הכלורופיל שלהם! אני גם מאד אוהבת ריח של אדמה, ובייחוד אחרי שיורדים גשמי ברכה חזקים!

רגעי אושר קטנים... לדעתי הם-הם האושר האמיתי והדבר הכי חשוב בחיים האלה. לתפוס את אותו רגע חמקמק ולעתים בטעות מובן מאליו, וליהנות ממנו עד תום. אנשים חולמים על "האושר הגדול" מבלי להבין על מה בדיוק הם חולמים. הם נוטים לחשוב על עושר מופלג, וילה עם גינה ומכוניות מפוארות, מבלי להבין שהם עצמם יישארו הם עצמם עם כל הבעיות שלהם. הם לא מבינים שהחיים הם היום ולא מחר, ושאם כבר העתיד יהיה פחות טוב, כי מה לעשות וזו דרכו של הטבע.

לי דווקא אין "פטיש" על רכישות בגדים מטורפות, וגם לא על נעליים. אמנם אני אוהבת בגדים יפים ולהתלבש יפה, אך קשה לי למצוא דברים שאני אוהבת. כמו שאת יודעת, היום הכל חשוף ופרוץ, ואין מצב שאני הולכת ככה. ביום-יום אני לבושה די סולידי. לעולם לא תראי אותי עם מחשוף (חחח... מחשוף על מה בדיוק?) או אפילו עם גופיה. עם זאת, אני אוהבת למצוא לעצמי דברים מיוחדים, וללבוש דווקא אותם. טרנינג, למשל, אני אלבש רק בבית או בעת פעילות גופנית. לעולם לא לארוחת ערב, ואפילו לא לעבודה. כזו אני. שמלות לא לבשתי כבר תקופה ארוכה, בגלל הבעיות שלי עם הגוף שלי. גם חצאיות לא. אני לא אוהבת לחשוף את הרגליים שלי, ומכנסיים תמיד יהלמו אותי יותר.

באשר לריפלוקס - אז כן, גם אנורקטיות לוקות בו, כי ברגע שאת לא אוכלת - הקיבה הרי מצטמקת, וקשה לה להכיל. כל זה יוצר לחץ שעלול "להקפיץ" את מה שכבר אכלת בחזרה מעלה-מעלה, ובייחוד אם יש לך נטיה גנטית לרגישות בשסתום האמור, כמו שלי כנראה יש.

באשר לאוכל - האמת היא שרציתי לבשל משהו גם כדי לדעת שיש ושאני לא "ריקה" בשבת, וגם כי חברה טובה שלי אולי תבוא אלי, וחשוב לי שיהיה לי מה להגיש לה. גם לה יש ה"א, אך מסוג האכילה הכפייתית. אז תמיד כשהיא באה אלי אני משתדלת להכין מאכלים קלים טעימים אך עם זאת לא שומניים או משמינים, כי יש לה עודף משקל לא קטן ואני די דואגת לה.היא לא מטפלת בזה והיא די מיואשת מכל הדיאטות. עצוב.

טוב, מתוקה, אני חייבת להתרחק מהמחשב...

סופ"ש נפלא ותודה מקרב לב על דברי העידוד והתמיכה!

שלך באהבה,

כרונית.

גם אני רוצה חברה שתבשל לי אוכל טעים ולא משמין...
אך היחידה שממש יודעת להכין בדיוק מה שאני אוהבת, ומה שגורם לי להרגיש טוב, היא אחותי, והיא רחוקה מאד.
החברות שלי תמיד יגררו אותי לאיזו מסעדה או בית קפה, איזה מקום שמעורר חישובי קלוריות. וחלקן יאמרו "איזה כיף לך, את רזה, את יכולה לאכול כל מה שבא לך", אחרות יוקסמו מהיכולת לסרב לאוכל ויש גם את אלו שיתבאסו אם לא אכלתי. כמעט תמיד יש איזה סיפור סביב זה, למרות שהחברות הקרובות יודעות שיש לי בעיה.
דברייך על רגעי האושר הקטנים יפים כל כך, אעתיק אותם ואשמור אצלי!
וחוץ מזה, גם לי אין מה לשים במחשופים... אבל לא נורא, זה חוסך לי הוצאות על חזיות!
להתראות יקירה!

אין לי בעיה לבשל לך משהו טעים, רק שאני לא יודעת איפה את... חחח...

וברצינות: תקופת החגים היא ה-תקופה להתכנסות משפחתית חמימה. אולי כדאי לך לארגן משהו עם אחותך? אני מניחה שנפגשתן בחג. אני טועה? בכל מקרה, תמיד אפשר לגבור על מרחקים גיאוגרפיים ולהדק את הקשר. אני מקווה שהקשר ביניכן הוא חם ואוהב. אחות טובה היא גם חברה טובה ואין לה תחליף.

שתהיה לך שבת נפלאה!

אה, ואגב - אני מוכנה להקצות תקציב לחזיות בתמורה לקבלת פרונט נשי יותר...

לילה טוב, יקירה!

כרונית.

כל פעם אני מופתעת מחדש מיכולתך לכתוב הודעות קוהרנטיות בשעות הלילה הקטנות...
אחותי היא האדם הקרוב אלי בעולם כולו, יש לנו קשר נפלא ויוצא דופן, למרות שכבר שנים מפרידים ביננו ימים ויבשות. שיחות טלפון יומיומיות ושני ביקורים בשנה מקלים על הריחוק הפיזי, אך בכל זאת, זה לא אותו הדבר.
אם הייתי יכולה, הייתי עוזבת עכשיו הכל ונוסעת אליה.
נראה לי שמצפה לי יום קצת מתסכל, מטלות רבות והתאקלמות לשבוע חדש, אך נקודת האור היא שלאחר יום כיפור אני נוסעת מכאן לחופשה כמעט אקזוטית! כך שאין לי ממש זכות להתלונן...
מקווה שהכל בסדר אצלך, שישנת היטב, ונדבר בהמשך.
יום נפלא יקירה!

אני מבינה לפי דברייך שאחותך צפויה לשהות תקופה ממושכת בחו"ל, וברור שכל הטכנולוגיה ושני ביקורים בשנה אינם מספקים את הרצון להיות קרובות יותר ולהתראות יותר. ובכל זאת, הטכנולוגיה כן מאפשרת להתקרב יותר, ובייחוד מאז כניסת האינטרנט (מיילים ושיחות וידאו וכאלה). הכלים הנוכחיים מקילים קמעא על תחושת הריחוק, ואני מקווה שתוכלנה להיפגש יותר.

גם לי מצפה יום די מעיק, ומספיק להסתכל בשעון ולהיווכח שחציו כבר עבר... גם לי מצפות כמה מטלות מעיקות, ובמיוחד מפריעה לי העובדה שלא פתחתי ספר (לימודים) כלל בכל חצי השבוע הזה! ובכלל, בערב אני אשקע לי בדאון, קטן כגדול, כי מחר חוזרים לעבודה, ואילו סוף השבוע הבא "שרוף" כולו על יום-כיפור ואי-אפשר ממש ליהנות ממנו... כך שנותר לי רק להתנחם בחוה"מ סוכות המתקרב...

טוב מתוקה, שיהיה לך יום נחמד בלי שום מועקות!

שלך,

כרונית.