היי מקסימות!

תודה רבה על המילים היפות, מלאכית שלי.
גם אני מגלה כל יום מחדש שבאופן מפתיע יש בי עוד כוח להמשיך, למרות שרק לפני זמן קצר הרגשתי חרדה וחלשה כל כך. אבל כל יום שעובר מעניק לי עוד קצת ביטחון, ומאזן התחושות החיוביות והשליליות נראה קצת יותר טוב...
לראשונה בחיי אני מרגישה שמה שאני אומרת לאחרים נובע מניסיון אמיתי, מחוויה אותנטית לחלוטין, ולא עצות סרק, פסיכולוגיה בגרוש. בניגוד אלייך, איני מהוה דוגמא להחלמה ולבריאות, אך אני דוגמא טובה לכל מי שרוצה לדעת מה יקרה לה לאחר שנים ארוכות בצל המחלה, וגם שאפשר לצאת משם.
ובנוגע לבגדים - משום מה תמיד היה נדמה לי שכשיהיו לי ילדים וודאי לא יהיה לי זמן לטפח את הופעתי, לקנות בגדים, להתאפר בבוקר. אבל שאני קוראת אותך אני מבינה שזהו כוחו של ההרגל, נשים כמונו הרי שמות עדשות ומתאפרות גם מתוך שינה... (גם אני עם עדשות מגע).
ובנוגע לטרניג - זו אשלייה בלבד... המראה הלא מתאמץ שלמעשה מושג לאחר חיפוש ארוך אחר הטרניג המושלם, הטישרט המושלמת וקשירת הקוקו הכאילו מרושל...
ולמרות אהבת הבגדים הגדולה, לפעמים אני מקנאה באלו שבאמת מסוגלות לצאת מהבית בפיג'מה...
המשך חג נעים אהובה שלי!

אולי עוד לא החלמת לגמריי,אבל אני חושבת שאת דוגמה מצוינת למישהי שרצתה ותוך חודשיים הצליחה לשנות את חייה מהקצה לקצה.אז נכון את מתמודדת ולא קל לך,אבל ממש מרגישים את הכיוון הבריא.ולכן אני אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת לשאר הבנות,כי אני יודעת ושומעת מבין השורות,עד כמה היום את מאמינה בזה.את יודעת,לפעמים אני חושבת לעצמי שאולי בנות כאן מסתכלות עליי אחרת ממך,כי ההתמודדות שלי היא די ישנה..ונראה כאילו גם רחוקה,ולא קרובה אליכן..ומהבחינה הזאת אני מרגישה שאת מחזקת יותר ואני שמחה ע"כ.
ואגב,אני חולה על טרינינג,ועל מראה כאילו לא מושקע,אבל ברור שהושקע.פשוט על עצמי נראה לי שזה לא ישב באותה מידה...אבל דווקא עם מחשופים התחלתי ללכת,לא תאמינו אבל בהריונות גדל לי החזה ונהיה ענקי,ושנאתי את זה,זה לא פרופרציונלי לגוף הקטן שלי,ודווקא עכשיו אחרי שגמרתי את ההנקות,החזה קטן לי,והתחלתי ללבוש מחשופים.כמובן שלא חולצות בטן או כל דבר זול,אלא במידה.את יודעת בגד נראה זול על מישהי שגם משדרת את זה,ואיך חברה אומרת לי גם אם תתאמצי להיראות זולה אין לך סיכוי.אז אני מתנחמת בזה...
ולגביי האיפור-אם אני לא שמה איפור אני ניראת חיוורת וחולה.אני לא מתאפרת כמעט בכלל אבל מייקאפ וסומק הם חובה בשבילי.כשאני רוצה כמה ימי חופש אני יוצאת לרופאה בלי איפור,וישר מקבלת.אבל זה לא קורה בדר"כ גם לרופאה אני מגיעה מאופרת ומבושמת(הרגל-אבי תמיד היה אומר אין אישה לא יפה,יש אישה לא מטופחת וזה חדר אליי חזק כנראה),עד כי לפעמים הם מעצבנים אותי כי הם חושבים אולי שאני מתחלה.גם לבי"ח לפני שבועיים הגעתי עם איפור ובהתחלה הרופאים אמרו לי הלוואי וכל החולים היו ניראים כמוך!!זה כל פעם מדהים אותי מה כוחו של הצבע בחיינו!
נשתמע יותר מאוחר,
קרן אור

ראשית - מקווה שאת מרגישה טוב ושכאב הגרון של אמש היה תופעה חולפת בלבד. ומקווה שאת מבלה היטב בפארק המים עם הקטנטנים שלך... איזו אם נמרצת!
ההתמודדות שלך אולי ישנה, אך הדרך הארוכה שעשית והנקודה בה את נמצאת היום - בריאה, אם לשניים, עובדת - מעוררת הערצה וגם תקווה רבה אצל כולנו. זהו בדיוק המקום בו אני מקווה להיות בעוד כמה שנים.
אין אדם מתאים יותר לנהל פורום שכזה, להציע תמיכה לסובלים וסובלות מהפרעות אכילה שונות בשלבים שונים.
ובכלל, אחד היתרונות של הפורום הזה הוא הגיוון והשוני ביננו, לצד כל הדמיון. לכל אחת יש מה להעניק לאחרות מניסיונה הכואב או ניסיונה הטוב, מההתמודדות היומיומית וההתמודדות בעבר.
אני מוצאת כאן המון סיפוק - בתמיכה שלכן, כמובן, ואם הצלחתי לגרום למשהי להרגיש, אפילו לרגע אחד, שהיא לא לבד, זהו גם סיפוק גדול!
מאחלת לך סיום חג נעים ורגוע, ושולחת חיבוקים רבים!