יש לי שאלה

עצוב לשמוע שאת במחלה כל כך הרבה זמן..
מקווה שאת אכן פועלת להחלמה בכל דרך אפשרית.

לגבי המחזור- למיטב ידיעתי מחזור "מדומה" מגלולות- לא יאפשר לך להביא ילדים!
כדי להרות צריך לקבל מחזור אמיתי.
ובשביל זה צריך להבריא ולאכול!!
אל תקחי גלולות, הן לא תעזורנה במקרה הזה. כי לא תוכלי לדעת האם יש לך מחזור או שהגוף עדיין במצוקה!!!


אם את חושבת על ילדים, סימן שאת כבר ממש רוצה להחלים...!
מקווה שתצליחי..

בכל מקרה- יש לך פה בית חם ונשמח לעזור לך במה שנוכל!!!

בהצלחה

בלונדי!

באמת ממש תודה :), אני יכולה לומר שאני כן פועלת על מנת לעלות במשקל, זה לא שאני בתת משקל כזה רציני, אבל בכל זאת יש את הבאסה והדיכאון כשעולים אפילו אם זה קצת במשקל, יש את הפרדוקס בין הנכון והשפיות לבין החשק והרצון להיות חולה, שצריך להילחם בו ככל שאפשר.
הבעיה היחידה זהעלייה איטית מדי

ואני שמחה לשמוע את בהחלט פועלת להבראה.

תת-משקל הוא לא המצב היחיד המסוכן בהפרעות אכילה.
בולימיות לרוב אינן בתת-משקל ומפרפרות בין החיים למוות!!! הורסות את עצמן, למרות שמבחוץ הכל נראה כרגיל..

אז תני לעצמך הזדמנות לקבל מחזור אמיתי..

בת כמה את?
אשמח לשמוע עוד ממך!!!

יום טוב,
בלונדי (בחורה)!!

ברוכה הבאה!
תומכת לחלוטין בכל מה שכתבה לך בלונדי.
ונראה שאת בעצמך יודעת את התשובה - מחזור סדיר הוא חלק מגוף בריא, עלייך להחלים, לייצב את גופך, ואז הוא יופיע שוב. אל תקחי גלולות נגד הריון בשלב זה, זהו מחזור מלאכותי לחלוטין.
לי הפסיק המחזור עקב אנורקסיה בגיל ההתבגרות. הוא חזר לאחר שנה. במשך כמה חודשים עליתי בהדרגה במשקל, אך הוא עדיין לא הופיע. הרופאה שטיפלה בי "אישרה" לי להשאר באותו המשקל, אך בשני תנאים:
1. כל יום לאכול משהו מתוק - שורת קוביות שוקולד, חטיף שוקולד, כדור גלידה, בנוסף לתפריט הרגיל (עשיתי זאת ולא עליתי עוד במשקל).
2. לעשות כל מה שביכולתי כדי לשפר את מצב רוחי ולצאת מהדיכאון בו הייתי שרויה.
לאחר כמה חודשים של התמדה מלאה כמעט בעניין השוקולד ושיפור מהותי במצב הרוח (התאהבתי...) המחזור חזר.
אולם, סוף הסיפור אינו כה אופטימי, לאחר מספר שנים פתחתי בולימיה קשה.
אז ראשית, אולי תנסי את השיטה הזו? לא קל, אך אפשרי.
שנית - עשי כל מה שביכולתך למען בריאותך הנפשית. טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי.
את יכולה לצאת מכל זה, את יכולה להיות בריאה. רק תרצי מספיק...
בהצלחה!

אני בת 18 וחצי, מתגייסת בדצמבר למודיעין, יש, לא בגלל שאני רוצה להתגייס, אני מפחדת מזה ממש, אלא בגלל שזה הניצחון האמיתי של המחלה, אף אחד לא האמין שאני יתגייס. למרות כל עניין המחלה סיימתי בית ספר עם ציונים ממש גבוהים.
אפשר לומר שהשנה התחלתי לחיות, במשך שלוש שנים לא היה לי כל עניין בחיים אלא רק במחלה, אבל הבנתי את הנזקים ואני רוצה להיות בריאה, אם היה אפשר להישאר כפי שאי עכשיו ולהיותבריאה אז זה היה ממש כיף כי אני אוהבת בערך את איך שאני נראית, אבל אי אפשר ואני אישית מעדיפה את הבריאות,לפני חמישה חודשים הרפיתי קצת מהעניין וירדתי במשקל מבלי להרגיש ועכשיו אני עוד פעם מסה לשקם אותו, למרות שזה לוקח ממני כוחות נפש עצומים.
אף פעם לא התאשפזתי למרות שאמא שלי והמכון שבו טופלתי ממש היו בעד, אבל הפסיכולוגית שהייתה לי הייתה נגד, דרך אגב היא האישה הכי מדהימה בכל העולם, היחסים שהיו לנו גם בתקופה בה היא טיפלה בי היו יחסי אם בת, הייתי ישנה אצלה שבועות, חוגגת אצלה את החגים וכאלה. אני חושבת להתחיל טיפול עוד פעם אבל לא יודעת אם לעשות את זה אצלה, כי היחסים שלנו הם יותר מפסיכולוג מטופל.
אפשר לומר שהשנים האחרונות היו התקופה הכי קשה בחיים שלי, ושאני ממש שמחה שקבלתי את השכל לצאת מזה אבל זה עדיין קשה, יש לציין שזה היה בעקבות המסע לפולין שאליו יצאתי למרות ההתנגדות המוחלטת של המכון.
את יכולה לספר קצת על עצמך?

שמחה לשמוע שכעת כבר יותר טוב. ושיצרת קשר נפלא עם המטפלת שלך. גם המטפלת שלי הצילה אותי ממוות!!!


אז אני בלונדי! בת 26. נמצאת בהפרעות אכילה מאז גיל 6. הייתי שנים רבות אכלנית כפייתית, עד ש"גיליתי" את האנורקסיה ולאחר מכן את הבולימיה.
הגעתי למצב קשה והתאשפזתי מרצון.
האשפוז הציל את חיי, תרתי משמע.

אני כיום מתמודדת עם ההחלמה מהבולימיה, ועושה זאת בגבורה, יש לציין. לאחר שנים קשות וחשוכות, יש לי היום חיים מאושרים! יש לי אהבה גדולה. (נשואה) אני מאושרת. ומצפה לעתיד...! לא סופרת קלוריות ולא נכנעת לפתריטי רעב נטולי פחמימות!!

השמנתי מאז יצאתי מהאשפוז. הגוף זכר את מה שנעשה לו והחזיר לעצמו כל מה שנחסך ממנו. וקצת קשה לי עם זה, אבל יש לי דברים יותר חשובים להתעסק בהם כיום!!

אני נהנית מאוכל ומנסה שלא לחשוב ולהתעסק יותר מידי.

יש ימים קשים, אבל תמיד מביטה קדימה, לעולם לא לאחור. רק מזכירה לעצמי את הדרך הארוכה שעשיתי כדי להגיע לכאן, וכמה אני לא רוצה לחזור לעבר החשוך והאפל, הרזה אמנם, אך החולה מאוד!!

אשמח לשמוע יותר עלייך...

חיבוקים

בלונדי!!

אני גם הייתי אנורקס לפני שהתגייסתי אבל הייתי עוד במשקל נורמלי (לפי המספרים בגוף שלי נראיתי סופר סופר סופר שחיף וגם הרגשתי ככה) בצבא לפעמים קשה למצוא פתרון נכון לבעיות האלו וכדאי שתשימי לב טוב ותדברי גם עם אנשים מחוץ לצבא כי בצבא מתייחסים לאנשים לפי "צורכי הצבא" ולא לפי צורכי האנשים ולבעלי הפרעות אכילה מסוימות זה ממש לא הזמן לאטימות, אני שמח לשמוע שאת מטפלת בזה ומקווה שתמצאי את עצמך מעבר לשטחיות של ערך קלורי.
חיבוקים ע'.

זה ממש כיף לשמוע את זה שהתגייסת למרות המחלה, אני בהבדל לאיך שאתה הרגשת לא מרגישה רזה אלא סבירה
הצבא לא יודע שהייתי אנורקסית, הוא חושב שהייתה לי בעיית אכילה לא הפרעת אכילה, אני לא מצפה לשום דבר בצבא, יש לי עם מי לדבר, חברות שלי מודעות להכל ולדברים ממש נוראיים שקרו לי אז אני יוכל לדבר איתן, אני יודעת שאני יצטרך להשגיח על עצמי יותר שם אך זה גם יכול להיות משהו טוב כי זה יהיה רחוק מהבית ויש האומרים שהבית הוא גורם מאוד מרכזי בהתפתחות הפרעת האכילה

בשלב זה נראה לי שעדיף שהגורמים בצה"ל לא ידעו על הפרעת האכילה. אותי "גרשו" ממודיעין לאחר מיונים ארוכים, כאשר דיווחתי שאני בטיפול פסיכולוגי בעקבות אנורקסיה (לא הייתי בתת משקל בעת הגיוס).
הבנתי שכיום צה"ל מתייחס אחרת לבעיות שכאלו ומקבל בהבנה יחסית טיפול פסיכולוגי, אך אם את מתגייסת, חשוב ביותר שיהיה לך תפקיד מעניין ומהנה, וכל עוד אין צורך דחוף לא הייתי משתפת בבעיה.
ייתכן והמרחק מהבית יסייע לך להחלים ולשפר את מצבך, אך גם כאן יש מלכודת. התחושה שאת עצמאית, בוגרת, שאין מבוגר המשגיח על הרגלי האכילה שלך ובריאותך עשויה להזיק.
אם את מתגייסת, אם את מתרחקת מההורים ולא נמצאת בטיפול פסיכולוגי שוטף, את חייבת לוודא עם עצמך שאת מוכנה לקבל את האחריות הזו על גופך ועל נפשך. את חייבת להבין שהעצמאות הזו ניתנת לך כדי שתשמרי על עצמך, ולא לנצל את החופש והמרחק מההורים כדי להמשיך ולפגוע בעצמך.
תאמיני לי, יש דברים חשובים יותר מצה"ל, ובניהם הבריאות שלך.
תמשיכי להיות עירנית...
שלך, שלי.

שלום לך!

ראשית, הרשי לי להצטרף לדברי החכמות והנבונות שמעלי ולייעץ לך לא לקחת גלולות כדי "לסדר" את המחזור שלך, כי הגלולות פועלות בעצם במקום הגוף, כך שהן לא פתרון. המטרה העיקרית שלשמה פותחו הגלולות היתה מניעת הריון, כך שאם את מחפשת רק "לסדר" את המחזור שלך - השיבי את זה הטבעי. מצב טבעי ללא הורמונים סינתטיים הוא תמיד הרצוי ביותר.

שנית, לגבי ההפרעה והצבא - אני מעצמי יודעת שכל מצב של לחץ, שבירת שגרה או הסתגלות למצב קיים חדש עלול להבריח אותי בחזרה לחיק ההפרעה, כי ברגע שאני מרגישה חוסר שליטה בחיי אני תמיד עלולה ליפול. לכן אני כל הזמן מחפשת יציבות ושונאת שינויים. אני לא אומרת שהמעבר שלך למסגרת הצבאית בהכרח יפיל אותך, אבל רק קחי לתשומת לבך את העובדה שזה יכול לפעול לשני הכיוונים.

שיהיה לך חופש נעים עד הגיוס, וקחי את הזמן שנותר עד אז כתקופה להתאוששות ולהתחזקות!

לילה טוב,

כרונית.