אנורקסיה במצב מסוכן

הי שרית:-)
לא ראיתי אותך פה אפעם....
מה שלומך? ואו, אני מבינה את החיים הממורמרים האלה....ומקרוב.
את עובדת?
איך את שורדת את היומיום שלך? איך את מתגברת?
שולחת לך טונות כוחות וקלוריות יעילות
אוהבת

אני גם עובדת וגם לומדת כפרה

...ובכ"ז את כותבת כאן,מה את מבקשת??
הידיעה שאת כותבת כאן מעודדת אותי,זה מראה לי שעדיין לא ויתרת לגמריי..
בתור אחת שיש לה גידול אני יכולה לומר לך שבניגוד להשוואה שערכת,ולאחר שעשור מחיי הייתי חולה וחשבתי שלא אצא מזה,אני יכולה להגיד לך שכול התמודדות היא קשה,אבל יש התמודדויות שתלויות רק בך.נכון,הדרך הקלה היא לוותר,להרים ידיים,לברוח..מעצמך,אבל הדרך המתגמלת והקשה היא להניח בצד את הכול,את כל הטיפולים שלא צלחו ואולי ייאשו אותך,את כל הפחדים,ולפנות לטיפול אמיתי ולתת את עצמך עד הסוף.את הרי כותבת שאין לך מה להפסיד אני דווקא חושבת שאם זה המצב את יכולה רק להרוויח,מקסימום לא,תמיד אפשר להחליט לוותר.
את כותבת לכול הבנות שלא יתנו למחלה שלהם להפוך לסיוט חייהם,אז למה כשזה נוגע עלייך את מרימה ידיים בכזאת קלות??האם את חושבת שאת לא ראויה לחיות את החיים ממקום מאושר,חופשי וטוב??יש לך את הבחירה,שרית,גם אחרי עשור קשה עדיין לא מאוחר לשנות ואולי הפעם דווקא הטיפול ה-10 יהיה זה שיעזור לך לעשות את השינוי לתמיד.
מקריאת מה שאני כותבת נראה כי את צריכה נכון להיום מסגרת יותר אינטנסיבית,אולי אשפוז,האם חשבת על כך??
אשמח אם תכתבי באילו טיפולים היית,ואולי נוכל לחשוב יחד על מסגרת שיכולה עכשיו להתאים לך יותר.מה את אומרת??
קרן אור.

אין לי שום בעיה קרן הייתי באישפזים בתל השומר להפרות אכילה וגם הייתי אצל דיאטנית של קופחת חולים וגם דיאטנית פרטית וגם בדיאטנית בתל השומר וכלם לא הצליח רוצים שיום ראשן אני יחזור לאשפוז ואני לא יודעת מה לעשות שרית

שרית יקרה.
אפילו שקשה אני מאד מבינה אותך ואני בכל-זאת מציעה לך ללכת לאישפוז ומתוך רצון ולא בכפיתיות בתקווה שזה ילך לך הפעם:-)
קחי את ההזדמנות הזו...שתדעי שהרבה פעמים כבר תה"ש לא מסכימים לאשפז ואם מקבלים אותך בזרועות פתוחות אז רוצי ותנסי להציל את עצמך!!!!

אני מקווה שהקשבת להם ושפיספסתי אותך כי נכנסת לאשפוז אתמול.
אם כולם חושבים שזה הדבר הנכון לעשות,עבורך,לא נראה לי שכדאי להיאבק בזה.חייך מוטלים כאן על הכף,והם חשובים מהכול!
לפעמים עוזר שיש שם מישהו שלוקח זמנית אחריות על חייך,עד שתוכלי לעשות זאת עבור עצמך.
זה ההבדל בין להרפות ללוותר.

עדכני אותנו מה החלטת,
בהצלחה!
קרן אור.

יקירתי לקרוא את המילים שלך זה כמו לשים מראה למולי

אני בת 29 שוקלת כמוך ומרגישה כמוך אומנם גם אני מתפקדת למראית עין ועובדת אך השבירה שוב פעם מגיעה וזהו זה הכל שחור ימים שלמים של התחפרות מתחת לפוך ודיכאונות

אני מנסה להאמין שיש עוד תקווה ומבינה שזו ההזדמנות שלי לצאת מזה (הלוואי) ולהתחיל לחיות חיים מלאים על כל הפלוסים והמינוסים שלהם וזה אומר שאישפוז על הפרק, בואי נאמין ביחד.

שלך תמר