שירני אהובה,

אני עדיין מרגישה מאד רע.. לא מצליחה לעכל את כל המצב החדש הזה פתאום..

הקשר הזה היווה עבורי כ"כ הרבה, ועכשיו אני מרגישה את הריקנות הזו, החלל הזה..אתן בטח מבינות אותי ..

ניסיתי לפתור/לגשר, אך הוא כבר לא היה מעוניין..הוא ויתר עלי לטענתו.
כואב לי אפילו לכתוב את המילים האלה..להעלות אותם.
אני רק רוצה לשכוח..

תודה שאתן דואגות לי ,
אוהבת אתכן.

אני מבינה את הקושי והכאב.אך יחד עם זאת אני מקווה שאת לא מוותרת קצת לעצמך,על עצמך...בתוך כל זה.
אין מה להגיד,רק שאני איתך בתחושות הקשות האלו.
ואני כאן כדי לשמוע,תמיד.
קרן אור.

תודה שאת דואגת לי תמיד וחושבת עלי. אני מעריכה זאת מאוד..

אני חושבת שאין טעם שאכנס לסיפור הפרידה הכואב הזה, אני רק יכולה לומר שהאדם הזה לא רצה לתקן את מה שהיה ולהמשיך הלאה כאנשים בוגרים. אני יודעת שעשיתי את כל שצריך כדי להציל את הקשר הזה וכשאין פרטנר שמוכן להידברות כמוני <אלא משתמש בטכניקת האשמה ותוכחה כלפיי רוב הזמן מבלי לראות איפה גם הוא בעייתי> - נוצר מחסום שהוביל לפרידה בסופו של דבר.

אני יכולה לספר לך שהתמיכה שאני מקבלת מסביב היא עצומה. אם בני המשפחה שלי שהפתיעו אותי באמת לטובה ואם זה בטיפול ובשיקום עצמו..אני מרגישה ברת מזל שיש לי אותם..כמה שיחות, כמה הבנה ותמיכה.
כואב לי שקרה לי ככה...הפרידה הזו.. אני לא יכולה להכחיש זאת. ואני אתן לעצמי את הזמן הראוי להחלים מזה. כמה שיידרש כי אני יודעת שכרגע אני זקוקה לו.

לראשונה בחיי שאני מרגישה בהרמוניה עם הגוף שלי. אני מתרגשת לכתוב זאת..אני נותנת הרבה ביטוי לעצמי, להעדפותיי, לרגשותיי..מבינה מה טוב לי ומה לא..מה אני אוהבת לאכול ומה לא..מצליחה להינות מאוכל יותר מבעבר אפילו..
זה שינוי עצום שעובר עלי..אני כבר לא מרגישה חסך..
אני מרגישה את שירן פתאום..
אני אוחזת בה..
נוגעת בה..
מה שלא הצלחתי כל התקופה הזו בגלל האנורקסיה שמנעה ממני..

אני לא מאמינה שהדברים האלה נכתבים כרגע על ידי..זה לפחות האור שלי כרגע..מה שמנחם אותי..אני יודעת וזוכרת כמה ייחלתי לזה..להגיע לשלב הזה שבו אני מאפשרת לגוף שלי להיות..מבלי להאיץ בו, מבלי לדחוק בו..פשוט להתקיים ולהיות כפי שהוא.
להיות שירן..מי שהיא..ולאט לאט אני גם שואפת לקבל אותה..
אני מתחילה לעשות זאת כבר עכשיו..


שלך,
שירן

כמה מרגש לקרוא את מה שאת כותבת.אני אכן חושבת שאת היום במקום הרבה יותר שלם עם עצמך מאז שאנחנו מכירות.
הרבה בזכות עבודה קשה שעשית עם עצמך! וכל הכבוד שאיפשרת ושאת מאפשרת לאחרים להיות שם איתך ברגעים הלא פשוטים האלו,ולגלות כמה הם רוצים,אוהבים,מחבקים.
מכל דבר לומדים בחיים,וזאת אינה קלישאה.אני חושבת שעשית את מה שאת יכולה במערכת היחסים הזאת,וכאן תפקידך הסתיים.כי כשאין לך פרטנר מתאים לרצון ולכנות להידבר,אז זה נכון לעזוב ובכך לפנות מקום אולי לאחר תקופת מה לקשר אחר שאולי יהיה טוב יותר.
מה אגיד לך??את יודעת שאני איתך,נכון??
שלך תמיד,
קרן אור.

קראתי את ההודעה שלך היום כשהייתי במצב מאד לא טוב.. היה לי איזה משבר בלימודים ונכנסתי לפורום הזה רק כדי להתחזק מהדברים שכתבת לי. ואכן התחזקתי..

זה עדיין לא מרפה ממני .. הכאב הזה .. אני מניחה שזה לוקח זמן..
היית פעם בסיטואציה כזו?

אני כ"כ רוצה שזה יחלוף..יש הרבה דברים , הרבה שאלות שמטרידות אותי..ואין להן מענה וכנראה שזה גם לא משנה כרגע בשלב הזה..
זה הקשר הראשון המשמעותי שהיה לי.. <וגם עבורו זו הייתה הזוגיות הראשונה שלו >וזה עוד יותר מוסיף לתחושות הקשות האלה.

איך מתגברים? איך מצליחים לשכוח את הכל?..

מה שלומך בימים אלו??
את כותבת איך מתגברים-הניחי למה שהיה,עשית את מה שאת יכולה במערכת היחסים הזאת,אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה,ואם היית צריכה להיות איתו ,היית איתו.אם היתה בו אהבה,היא היתה עומדת איתכם.נכון,זה קשה לקבל את זה שדברים לא תלויים רק בנו,אבל אלו הם החיים .לפעמים יש רגעים משמחים של חברות,אהבה,ביחד וצחוק,ולפעמים יש גם את הלבד,העצבות.
אני קוראת לזה תקופת מעבר.אחרי שהיא תעבור תגיע שוב תקופה חדשה עם אופציות לזוגיות אחרת,שאולי תהיה פורה והדדית יותר.אני מניחה שגם כחלק מהעניין תגיעי אליה ממקום אחר.
הניחי לשאלות,לפעמים אין תשובות בנמצא.דברים פשוט קורים כי הם צריכים לקרות.
את יודעת,אני תמיד אומרת שאנחנו נבנים והופכים להיות מי שאנחנו בזכות הדברים הקשים,ולא אלו הקלים..סמני לעצמך עוד וי בהתמודדות נכונה ואמיתי,אבל תעברי הלאה.
כי את מנצחת,ואת זה אף אחד לא יכול לקחת ממך!
חיבוק,
קרן אור.