כרונית יקרה

מה שלומך, עפרונית שלנו? מקווה שאת חשה בטוב ושמצב רוחך שפיר ביותר!

את לא טועה לגביי, יקירה. אני אכן בצד הפסימי (לצערי), אבל את יודעת מה אני אומרת: "זה לא שאני פסימית. אני ריאלית. זה הכל".

בכל אופן, אני אשמח להצטרף אלייך, כי אני חושבת שאת נמנית דווקא על המחנה השני, עד כמה שזה יישמע לך מוזר! ההודעות שלך מאד אופטימיות ומאד מאירות, ואפילו שאי-שם בביתך הקט את מתמודדת בגבורה עם כאבייך הפרטיים, עדיין השאיפה לראות טוב ולקבל טוב קיימת אצלך וניכרת בין שורותייך.

אז אצלך הגרעין בריא, והיסודות קיימים. ואילו אצלי הגרעין עכשיו מבריא, ואילו את היסודות נאלצתי להחליף, כי הם היו מקולקלים ומעורערים ביותר. חבל מאד שלקח לי כ"כ הרבה זמן כדי להבין שהיסודות רקובים ומקולקלים ושצריך להחליפם בדחיפות, כי כל קיר שהייתי בונה עליהם - היה קורס תוך זמן קצר, וזה אכן מה שהיה קורה בעבר. היום היסודות חזקים ובריאים, ולכן הקירות שאני בונה היום יעמדו איתנים (בתקווה...).

שלי, אני מאמינה שכולנו כאן מגיעות מחולניות מסוימת בתוך המשפחה, כך שאת לא יוצאת דופן בזה. גם אני מגיעה ממשפחה חולנית למדי, אם כי כלפי חוץ הכל היה נראה "פיקס מתוקתק". גם חוסר הבטחון הטורדני הזה הוא מצרך שחולק לכולנו בנדיבות כנראה... אני מסכימה עם הפסיכולוגית שלך על כך שאתן צריכות לעבוד על שני התחומים במקביל, אבל לדעתי את לא צריכה להלחיץ את עצמך ולצפות מעצמך לקבל 100 בשניהם. בסך הכל עכשיו את בעיצומו של תהליך קשה מאד, והרבה יותר חשוב שתגיעי לחוף מבטחים מבחינת ההפרעה מאשר שתלחיצי את עצמך בעניין הקריירה. ראי את קרן אור - היא פרשה מלימודי רפואה כדי להבריא ובעצם כדי להציל את חייה. והיום, עם כל הצביטה הקטנה הזאת בלב עקב הקרבת החלום, היא מבינה שהיא קיבלה את ההחלטה הנכונה, כי אילולא נהגה כך - מי יודע אם היא היתה אתנו היום (אוהבת אותך, קרן אור!).

גם בי יש פחדים שעוצרים אותי, ורק היום אמרה לי עוד מישהי נחמדה (לשם שינוי) שעובדת אתי: "אני לא מבינה מה את עושה פה בכלל. ממש חבל לי עלייך". האמת היא שקצת נעלבתי מן היציאה הזאת. מה ז"א "חבל לי עלייך"?! מה, נחרץ גורלי? זהו?? פירשתי את זה כאילו היא אומרת לי שסופית נכשלתי בחיי. אבל היא קלטה אותי מהר וביארה לי את המשמעות המקורית שכבר ניחשתי בעצמי... אז הפחדים שלי חוסמים אותי מלהגיע לעמדה בכירה יותר, כי אני מפחדת להיכשל. ואני שונאת להיכשל! ואז אני נותרת מתוסכלת בשממוני.

ואני כמובן מאמצת את הגישה של הפסיכולוגית שלך, אך מצד שני קבלתי כאן לא מזמן על הקלות שבאמירה ועל הקושי שביישום...

השבוע עבר עלי מהר מאד. כפי שהבנת מתשובתי לקרן אור ולבלונדי - אני קצת לחוצה מיום-כיפור, ורוצה שיעבור. באשר לסמסטר החדש המתקרב - אני מדחיקה, כי אני כבר שחוקה לגמרי, ומ-מ-ש לא בא לי לחזור למסכת הלחצים המטריפים הללו! אבל... אין ברירה, אה? "כאשר אבדנו - אבדנו"..

לילה טוב, שלי יקרה!

כרונית.