לילה טוב לבלונדי שלי!

אני כותבת את ההודעה הזו בכעס גדול, וזאת לאחר שקראתי את הודעתך כמה פעמים וחשבתי היטב על מה שברצוני לומר.

אף אחד לא מבקש ממך לשנות את דעתך. לא לגבי אור, ולא לגבי שום סוגיה אחרת.
אני מבקשת - וזכותי לבקש זאת, גם אם תסרבי להענות לבקשתי - רגישות רבה יותר, סבלנות רבה יותר, ונכונות להקשיב.

"לקרוא בין השורות" משמעו לא רק לחפש את המחלה, למדוד עד כמה הכותבת חולה, מכחישה, או מזלזלת באחרים, אלא גם לנסות ולברר האם אפשר לסייע בדרך אחרת, תוקפנית פחות.

אף אחד גם לא ביקש "שתשמרי בבטן". אך מי שדורש חופש ביטוי צריך גם להעניק אותו לאחרים.
מי שמבקש מאחרים לעצור ולבחון כיצד דבריו מתפרשים והאם הם עלולים לפגוע, חייב לעשות זאת בעצמו.
נדמה לי שעקרון ההדדיות חשוב כאן לא פחות מעקרונות אחרים.

ואני, באופן אישי, נפגעתי מהודעתך זו.

חשבתי שמדובר ב"בית חם", ב"משפחה". אז איך הגענו ל"ממשלה"?
וחשבתי שלא מדובר כאן בקבוצה אליטיסטית עם בחינות כניסה, ובוודאי שלא במדינה עם קווי יסוד.
ועם זו מדינה, אז על פי דברייך האחרונים זו מדינה עם שלטון טוטליטרי כמעט, עם צנזורה, ומידה נמוכה מאד של סלחנות.
סלחי לי, אבל אני לא זוכרת שערכנו בחירות לממשלה הזו.

ומבחינתי, למרות שהייתי כאן מהיום הראשון, הפורום הזה הוא שלי בדיוק כמו שהוא של אור, ושל כל אחת אחרת שמבקשת עזרה.
ומי שמבקשת עזרה, ואפילו כותבת "הצילו", גם אם לדעתך היא צבועה ומכחישה, לדעתי היא ראויה לעזרה הזו.

לא יודעת דבר על מחלתך שלך. אך יודעת הרבה על עצמי. יודעת שהייתי בשלבים שונים מאד ורעים מאד. ובכל אחד מהשלבים הללו, גם באלו שבמהלכם תפיסת ההחלמה שלי היתה שונה ומידת הנכונות שלי לוותר על המחלה היתה נמוכה מאד, גם בהם הגיעה לי תמיכה. והבנה. ורגישות.
ואני מצטערת שלא בקשתי את העזרה הנכונה בשלב מוקדם יותר.
ולכן אני אציע תמיכה לכל אחת, גם אם היא לא עומדת בקריטריונים שלך של "כיוון להבראה בלבד".

להתראות,
אני..

צר לי לשמוע שאת פגועה וכועסת.
אבל כל מה שכרונית ניסתה לעשות הוא לתמוך בי. כי נפגעתי והסתובבתי זמן רב עם הדברים בפנים... וחבל שנפגעת מזה.

אני מרגישה שיצרתי פה כאוס אחד גדול, וכל זה כי נפגעתי מדברים שנאמרו פה. וצר לי מאוד שזה המצב.

אני לא רוצה שתפגעי מהסיפור הזה. אל תקחי את זה ללב ואל תכעסי.. בבקשה...
בואו נסיים עם הסיפור הזה כבר...


אנחנו אכן משפחה. ונמשיך להיות כך.
בבקשה אל תכעסי ואל תעזבי גם את!!!! טוב?

להת'
בלונדי!

וכמו שכולן כבר כתבו:
א. כשנפגעים צריך לומר, לפרוק, להמתין להסבר.
ב. מה שכתבת פתח כמה נושאים חשובים, וטוב שכך.
ההודעה שלמעלה הכעיסה אותי ללא שום קשר אלייך, או לאור.
מה שהכעיס אותי קשור לאופי הפורום, לגישה של המשתתפות זו לזו ובעיקר כלפי מצטרפים/ות חדשים/ות ועתידיים/יות. קשור לסגנון התקשורת שלנו, ולמוכנות לקבלה של אחרים ושל השוני ביננו כאנשים.
אני לא רוצה חוקים, או נהלים, או קווי יסוד. אם הבנתי נכון, מה שכולנו הסכמנו עליו, אפילו ללא מילים, הוא שאין כאן מקום להערצת הפרעות אכילה, למה שמכונה pro-ana. וזה לא היה המצב.
וזהו, סיימנו!
ואיך את מרגישה מתוקה?

למרות ההרגשה הרעה, נסעתי לסופר לעשות קניות ולהוציא את האש קצת מהבית.
טעמתי שם מרק תאילנדי (כן גם פה יש "טעימות") וזה עשה לי צרבת נוראיייית!!

אני מוכרחה לומר שחשבתי על דבריך כל הדרך לסופר. אני חושבת שזה לא נכון לומר שאנחנו לא יודעים לקבל פה אנשים.
אני חושבת שהפורום הזה יודע לקבל אליו בצורה יפה, תומכת ואוהבת, את כל באיו ומשתתפיו. אני באמת חושבת כך.
לכולם יש פה מקום, וזה ברור מאליו שאנחנ ונקבל בזרועות פתוחות כל אחד ואחת.

רק בשל אי הבנות, לא אומר שאנחנו לא יודעים לעשות כך..



זהו. אני הולכת לחשוב מה אוכלים היום.בעלי גווע ברעב ותיכף משתגע..חחח. עובדים יחד על ארוחת ערב.

לילה טוב ומקווה שאת נהנית במסעדה.

בלונדי!

אממ... אני חושבת שמישהי "קצת" כועסת עלי... ואין לה על מה!

שלי יקירתי, זכותי להביע את דעתי כפי שהיא, ואני אמשיך לעשות זאת. אז מה קרה? ועל מה כל הכעס השוצף הזה?! כל זה בגלל שדעתי שונה משלך?? את מדברת על סובלנות ומקום לכולם, אולם לך קשה מאד לסבול דעה שונה משלך. הרי זו לא הפעם הראשונה שאת מתרגזת כאשר משהו לא תואם להשקפה שלך.

אני מצטערת להודיע לך, יקירתי, אך פירשת את דבריי לא נכון. ועם כל הכבוד לך, את לא תחליטי בשבילי איך לפרש דברים ומה לחשוב ומה לא לחשוב. אני עומדת מאחורי כל מילה שכתבתי, ואני לא חוזרת בי ולו אף לשניה!

אני לא "מחפשת מחלה" בין השורות. אני (ולא רק אני) פשוט קולטת דברים שכנראה נעלמים מעינייך. עקרון ההדדיות עומד לנגד עיני כל העת, והרי כתבתי בפירוש שאין בכוונתי לפגוע באיש. עניין ה"ממשלה" הינו דימוי בלבד, וחשבתי שניתן להבחין בזאת בנקל. ברור שזה בית חם ומשפחתי, וברור שאני לא בעלת הבית והוא פתוח לכולם, אבל כל עוד יישמר חוק היסוד שאת בעצמך הזכרת: בלי פרו-אנה! זהו פורום של חולות המבקשות להחלים בלבד! על סמך מה בדיוק קבעת ש"זה לא המצב"?

קבוצה אליטיסטית עם בחינות כניסה?
שלטון כמעט טוטאליטרי??
עם צנזורה?!

?HUH

על זה אני מעדיפה בכלל לא להגיב!

אז את חושבת שאני לא רגישה, לא סבלנית ושאין בי נכונות להקשיב... מעניין! טוב, זכותך לחשוב כך. צר לי שכך המצב וזה מה שנהיה.

האמת היא שזועזעתי מההודעה שלך. גם מאד לא אהבתי את הנימה שלה. תסלחי לי, אבל התגובה שלך ממש לא במקום. ובפעם הבאה, אם את כועסת, קחי לך זמן להירגע לפני שתגיבי.

לילה טוב!

אני.

קראתי את הודעתך פעמים רבות לפני שהגבתי. האם את קראת אותה שוב לפני שהעלת אותה לפורום?

לא, לא קשה לי לסבול דעה שונה משלי. פשוט, בדיוק כמוך, יש לי זכות מלאה להביע את דעתי השונה, גם אם את והאחרות לא מסכימות עמה.
יש לי דעה משלי, ואני מאמינה בה גם אם היא מנוגדת לעמדתה של רוב הקבוצה. אולי זה מה שמפריע לך?

שימי לב - את זו שמנסה לסתום פיות. לא אני.

חפשתי ולא מצאתי שום רגישות בהודעתך. כלומר, רגישות כלפי בלונדי. חוסר רגישות בוטה כלפי אור. האם לכנות מישהי צבועה ומכחישה זו רגישות?

ואולי היה זה רק דימוי, אך בפסקת "הממשלה" שלך את ניסית לקבוע מי ראויה להיות כאן, ומי לא. וגם השגת את מטרתך. וזה כלל לא מקובל עלי, כי לא לך ולא לי יש את הזכות לקבוע מי לא ראויה.
אין כאן שחור ולבן - את פרשת בדרך, אני בדרכי. את הבנת שהיא לא מבקשת להחלים, אני הבנתי שהיא קוראת לעזרה. על סמך מה קבעתי "שזה לא המצב"? על סמך אותם הדברים מהם את הסקת שזהו כן המצב.
אבל בעוד שאני ניסיתי לסייע, את גרשת אותה.

ועל תזדעזעי מהר כל כך. אני הסתייגתי מדברייך ומהטון, את משלי. לשתינו מותר להגיב. או - האם אני זו שאמורה לשמור עכשיו בבטן?
כי עמדתי לא עולה בקנה אחד עם הרוב?

אני חושבת שדשנו מספיק בנושא,כל אחת הביעה את דעתה בצורה כזו או אחרת,אין כאן טעות או לא,ואפשר להמשיך ל"התנצח" עד אין סוף,אבל בסופו של דבר זה מסיט אותנו מהדרך.הדרך שלשמה התכנסנו כאן.אז אני מבקשת די עם זה.אתן יכולות להסכים אחת עם השניה או לא,אתן יכולות להחילט מה ולמי אתן מגיבות,אבל אין טעם יותר בוויכוחים,הם לא יקדמו אותנו לשום מקום.
ושלי,אני חושבת שאור תתקבל כאן תמיד בברכה,ולברוח כשמשהו לא מוצא חן במידית,זה בחירה שלה.וגם זכותה.היא יכולה להשתתף,ולבחור איך ולמי היא רוצה לענות.אבל זו בחירה שלה,היא לא ברורה לי,אני חושבת שכולנו בשורה התחתונה רצינו לעזור,ובגלל אי הבנות זה היה נראה אחרת...אבל בדיוק בגלל זה נסוב "הדיון".אז בואו נסגור אותו.אנחנו לא מחילטות בשביל אף אחת,יש כאן בנות חדשות שכן מרגישות את החמימות שקיימת כאן ובמקום לברוח אפשר לדבר,זה היה פותר אי הבנות נוספות.אם יש לאור מה להגיד שתעשה זאת,אבל לא נראה לי שהיא צריכה עו"ד,שתטפל בעיניינה כשהיא החליטה באופן חד צדדי להיעלם.זאת דעתי.אתן יכולת להסכים איתי או לא כמו כל דבר אחר שאני כותבת,אבל אני מקווה שאתן יודעות שאני כותבת את הדברים האמורים כי מישהו צריך להשליט כאן סדר.אז יאללה-בבקשה די!

אני לא מנסה לתפקד כעורכת הדין של אור, וכבר ציינתי שהסוגיה עברה למשהו כללי יותר, ולא קשורה רק אליה.
אם לי היו כותבים שאני צבועה ומכחישה, תאמיני לי שלא הייתי טורחת לחזור ולהסביר את עצמי. כמו כולן, אני מנהלת מספיק מלחמות עם עצמי. למי יש כוח להאבק באחרים?
מה שחורה לי זה שנדמה שהחמימות כלפי מצטרפות חדשות עשויה להפסק ברגע שהן יתפסו כלא מספיק מחויבות להחלמתן, או ברגע שהן יכתבו משהו שבטעות פגע במשהי אחרת. מספיק שכמה מאתנו ירגישו כך וזהו, הן לא רצויות יותר. ומבחינתי גם זו פגיעה חמורה ביכולת שלנו לשוחח בחופשיות. זו היתה הרגשתי בכל הארוע הזה.
כולנו טועים, וכולנו פוגעים לעיתים באחרים. ולפחות בעיני, אם הבנת שפגעת במשהו, או אף אם יש רק סיכוי קטן שדבר מה פגע, הדרך הנכונה היא להתנצל, לבקש סליחה, ולהמשיך הלאה.
ואני מצטערת אם הדיון שעוררתי פגע במשהו, אך אני נפגעתי ודברתי.
ואני מבקשת סליחה מכל מי שייתכן ופגעתי בה או בו, או אפגע בעתיד, בכל דרך שהיא. כי אף אחד מאתנו לא מושלם, וודאי שאני לא.
אז יצאתי מהדיון הזה ברגע זה וכולי תקווה שלא יתעוררו כאן עוד ארועים שכאלו.
להתראות,
שלי.

אבל הנה אני עושה את זה בכל זאת. לא ברור לי למה אני רוצה לנקות את שמי, הרי אתן לא מכירות אותי בכלל. אז זה לא אמור לשנות דבר. יכולתי לשכוח. בד"כ אני מעולה בלשכוח, זה נובע אולי מסלחנות יתר ואולי מחוסר בטחון, אני מעדיפה שאנשים יאהבו אותי פשוט. הפעם, ואולי זו תחושת יום כיפור שתפסה אותי, ואולי גם לא , אבל בחרתי לומר כמה מילים, כנראה אחרונות, לא בגללי, יותר בגלל שאני לא רוצה שתעשו את זה לבנות אחרות. אפשר לקרוא לי מטומטמת. אפשר לקרוא לי המון דברים. אי אפשר לקרוא לי פרו אנה. כלומר, אפשר אבל זה לא יהיה נכון. למען האמת, זה יהיה ממש ממש ממש לא נכון. ליתר דיוק.

ראיתן בכלל איך נכנסתי לכאן? ראיתן מה אמרתי בהתחלה? בסה"כ אמרתי שעליתי שני קילו (היי בדיוק כמו בלונדי) ושקשה לי עם זה, כי זה פה. ואני לא מקיאה כי אני לא בולימית ולא מנסה להיות, ולא מזלזלת בבולימיות (אני לא מבינה איך אפשר.. ) אבל פשוט לא מקיאה (אני מניחה שאם בשעתו הייתי מסוגלת להקיא גם הייתי עושה את זה, אבל אני לא מקיאה. חוסר אומץ או סתם חוסר יכולת של העבר הם בהחלט חוסר רצון לנסות לעשות את זה עכשיו בהווה. האם כל מי שלא מקיאה מזלזלת בבולימיות?!) , אה כן ואני גם לא צמה עוד. הייתי שם, עכשיו אני לא צמה ולא מקיאה. מה זה אומר? כנראה שאני מאוד מאוד חולה.

מהרגע הראשון הרגשתי שמנסים להוכיח אותי על דברים שהם לא נכונים, אני לא יודעת למה אני כותבת כאן על מנת להבהיר, הרי ממילא אתן לא מכירות אותי, אבל הדיבור הזה על - "היא עויינת, היא פוגעת, היא חולה, לא פלא שהיא לא כאן" לא כיף לקרוא אותו מרחוק. למען האמת אין לי באמת הסבר למה המשכתי לקרוא, אחרי שכבר הבנתי שזה "בית לכן" אבל לא בשבילי, מפני שמהרגע הראשון קיטלגתם אותי באיזו משבצת.
יחסתן לי מלחמה בין שתי המחלות, ואני לא שם בכלל. בסה"כ נכנסתי הנה כי היה לי קשה להתמודד עם עלייה במשקל. אנשים אחרים לא מבינים את זה, והוקל לי שיש מקום שאפשר לשפוך בו את כל התסכולים שרק בנות כמונו מבינות.

החולשה שלי היא דימוי גוף שקל לערער, החולשה שלי היא שאני לא יודעת לאכול מאוד בריא, אבל בחיי משתדלת. לכאן כדי להתחזק למרות הקושי של העלייה במשקל, שאני לא מתכוונת לעשות איתה שום דבר, לא קיזוזים, לא הרעבות לא ספורט אינטנסיבי, למדתי על עצמותיי את רוע ההתעללות.

שאני אגיד לכן שאני פתוחה עם אוכל, שאני לא סופרת קלוריות, אלא סתם מנסה לשמור על המשקל. יש לי מודעות למה שאני מכניסה לפה שלא תלך לשום מקום, אבל יש לי הרבה יותר ומודעות למזו אנורקסיה ואיך לא נופלים אליה שוב, הרבה יותר פיקחית וחזקה (סליחה שאני מחמיאה לעצמי ככה, אבל מישו צריך לעשות את זה, וזו שוב תהיה אני ), הרבה יותר מדיי כדי להחזיר את עצמי למקומות של תוהו.

שאני אגיד לכן את זה שוב? אחרי שכבר ניסיתי? אין טעם. עדיין קשה לי לשנות כל מני הרגלים (אני נורא איטית בעניין הזה ולכן הגעתי הנה, ושמחתי לי בלב- "היי הן באות ממקום בריא. כמה טוב") , קשה לי לראות את עצמי עם עוד קילו ,זה הופך אותי לאנורקסית בהכחשה? קשה לי אז קשה אז מתמודדת עם הקושי, לא פותחת בצום כללי. באתי לפורום כדי להתמודד בדיוק עם הקושי הזה. במקום זה הפכתי לפרו אנה, חולה שנאחזת במחלה שלה, ואומרת שהיא לא תקיא, רק מפני שהיא חושבת שלהקיא זה חזירי. שמתן לב בכלל למה שאמרתם? קלטתן בין השורות דברים שרציתן לקרוא, ממש חיפשתן אותי, וזה לא משנה כמה ניסיתי להסביר, לדעתן הייתי בהכחשה. עכשיו אני יכולה להבין את זה, בכל זאת אנורקסיה זו מחלה של הנפש, התמכרות שמלווה בהכחשה. יקרות, אני את המקום הזה עזבתי לשמחתי מזמן, אני נאבקת בשאריות של צלקות, לאט לאט. תנו קצת אמון במי שכותבת מאחורי מסך, לא הכל סמוי. דווקא הייתי מאוד גלויה. גלויה מפני שרציתי להיעזר בכן ממקום בריא, ממקום של - זה המצב, קצת יותר שמן, קצת פחות פעיל, והרבה יותר בריא. רציתי לשפוך, לא בררתי מילים, כך אני. שופכת מבפנים. אני שופכת גם את הלבטים, גם את הקושי, ברור שאני אהיה אמביוולנטית. מצד אחד אני רוצה להיות רזה, אולי אפילו עוד טיפה. לא אולי- בטוח. מצד שני, אני חזקה מספיק כדי לא לרצות להיות אנורקסית. שמתן לב שאמרתי הרבה יותר מפעם אחת שאני לא רוצה להיות שלד? שאני יודעת שבחורה היא לא פלקט? לא לא שמתן לב לזה אה? שוב, הגדרתן אותי כפרו-אנה, עמוק בתוך המחלה שלה. לא הצלחתי לצאת משם, לא הצלחתי לברוח מההגדרה שלכן, הרגשתי שאני מתנצחת.

בלונדי- האמיני לי שגם אם לא כתבת שום דבר, אני הרגשתי את זה בכל מילה.

אתן פורום שיכול היה להיות נעים בו, אין לי רצון להעכיר את האווירה, אבל בינינו לא קליק, קורה. אני מרגישה שאני לא אוכל לקבל מהפורום את התמיכה האמיתית, או לעזור לאחרות (שמתן לב שדיברתי על לעזור לאחרות? נשכח מעיניכן, אה?) לא כשאני מסומנת כמישהי עמוק בתוך המחלה. אז אני מוותרת וחוזרת להתמודד בדרכים הרגילות לי. המון שיחות עידוד לעצמי. וזהו. אני מתנלת אם פגעתי במישהי מכן, לא הייתה לי כוונה.


אני מצרה על ה"עוון" שיחסתן לי ועל העויינות. מיהרתן. החולי שראיתן בי הוא אותה המביוולנטיות בראש של מצד אחד רוצה להיות רזה, מצד שני נאבקת להישאר בריאה. כמה דבילי, אה?

אני מקווה שתמשיכו להיות חזקות ובריאות, אני לא אומרת את זה בהתנשאות. אני אומרת את זה באהבה גדולה ובהזדהות כואבת לכל מי שיש לה עבר של ה"א, או למי שהיא חולה עכשיו (מצחיק, אילו הייתי בעיצומה של האנורקסיה עכשיו, מסרבת לאכול ומבכה על כל ביס, לא הייתי ראויה לתמיכה?)


אני בטוחה שלא הייתי בהירה כרגע בלומר את כל אשר על ליבי, אבל הזמן דוחק בי.


להתראות,








אור.

זה היה לי ברור שלא נעלמת. היה לי ברור שאת יושבת וקוראת את כל מה שנאמר פה.

הפורום שלנו הוא בית חם ונעים!!!!!!!!!!!!!!! הוא מקום שמקבל את כל יושביו וכל באיו בזרועות פתוחות ובאהבה. ללא אפליה או סלקציה!!!!!!!! מעולם לא "גירשנו" מפה אף אחד. מעולם לא גרמנו למישהו ללכת כי הוא לא רצוי. אנחנו לא עושים פה כאלה דברים ולא נעשה זאת לעולם!!!!! אין לנו כל סיבה לכך!!!

משום מה נעלבתי ממך! אז בחרתי ליידע אותך! אולי זה לא נאמר במכוון לפגוע, אבל עובדה שזה קרה.
הבעתי פה דיעה ואת בחרת "להיעלם" לך. לא גירשתי אותך ואת יודעת זאת יפה מאוד.



זה מקום חם ואוהב! וכל משתתפי הפורום יסכימו איתי. אני רואה בזה בית לכל דבר!
ואם בחרת "להיעלם מפה", זו בחירה שלך! זכותך המלאה. אבל בבקשה, אל תגידי שגירשנו אותך, כי את יודעת שזה לא נכון.

מאחלת לך שתהיי בריאה!

בלונדי!

אך כנראה זה התפספס לי...
אבל אני זוכרת שכתבתי לך. ממש מוזר שזה לא פה!

תודה רבה לך על כל התמיכה שאת נותנת לי. זה מאוד חשוב לי.
הרגשתי אמש שהצטרכתי להתנצל על רגשותיי ואין לי כל כוונה להמשיך ולהתנצל. נפגעתי ודיברתי. לא עשיתי פה שום חטא. לא התכוונתי להרע לאף אחד.

טבזה אחתום סופית את העניין הזה!

יש לי חום גם היום.. מרגישה לא טוב. באסה!!!
אבל אין ברירה! זה מה יש.

מה שלומך, את? איך המרגש היום?
מקווה שיש לך יום נעים ומחכה לראותך לעת ליל.

אוהבת

בלונדי!