נטוש מקסימה,

קרן אור ושירן המתוקות!!!
מה שלומכן?קרן, איך את מרגישה? ושירני איך את מתאוששת?
אכן אני בסדר, לאט לאט משלימה עם המצב.
כרגע אני לא בשום מסגרת,
סבתי,אחות בבית חולים במקצועה יצאה בשעה טובה לפנסיה והחליטה לקחת אותי כפרויקט למסגרת תעסוקתית זמנית ... אז בינתיים אני אצל סבתי כל יום כשהורי בעבודה אני שוהה אצל סבתי שדרך אגב לא גרה לידנו במיוחד....בבוקר הורי לוקחים אותי ובערב הם מחזירים אותי או שאני ישנה אצל סבתא או שסבתי לוקחת אותי זה תלוי באיזה יום ובשעה שהורי גומרים לעבוד וכו... אנחנו עושים כל יום משו אחר. יום אחד נסענו לטיפול מסאז בגוף. יום אחד הלכנו לדיקור סיני. יום אחד קניות יום אחד סתם שיחקנו במשחק דמקה.יום אחד עשינו פאזל ע נ ק. יום אחד נסענו לברכה ולסאונה. יוםם אחד הלכנו לטיפול באבנים. יום אחד סתם ישבנו וראינו טלוויזיה . יום אחד אפינו עוגות ליומהולדת של חברים . יום אחד אפילו הלכנו למשחק כדורגל....חחחח!!! וגם הינו בקולנוע . ויום אחד עשינו נפנף בגינה ככה כל יום יש לי תעסוקה אחרת ומגוונת....
וגם אני לומדת המון דברים כי סבתא שלי מאד חכמה וגאונית:-) מבחינת האכילה עברתי שינויים דרסטיים...
יש לי תופעות שלא היו לי מעולם וכמה שבועות היתי שבורה מאד מאד מאד.היה לי קשה לדבר על האוכל...
פתאום נכנסתי לסטרט כזה של התקפות אכילה לפצות על כל החסר .האומץ הזה הגיע אלי והתחלתי לאכול ולא רק לאכול אלא לטחון בכמויות שהבטן שלי לא מסוגלת לעמוד בהם.
מקווה כל יום למחר שיהיה טוב יותר וסבתי תצליח אולי להוציא אותי מהמצב הזה. יש לי תחושת בטן שסבתי הכניסה אותי למצב הזה של ההבאסה על ידי זה שהיא פשוט ריטנה לי והכניסה בי מודעות ואומץ לאכול... האם זו התקדמות???? הפרזה??? נסיגה??? בולמוסים??? אני לא יודעת. בכל אופן לי זה נראה מסלול התקדמות פשוט בגלל המימדים והשומנים החדשים שקיבלתי ...
אוהבת המון
נטע

אולי תיקחי אותי איתכן??חח..נשמע שאת עושה חיים ואני שמחה שאת מאפשרת לעצמך להיות עם סבתך ולהנות.
לגביי עניין האוכל-את כותבת שנכנסת ל"התקפות אכילה"(אני שמה את המונח הזה אצלך במרכאות כי קל לי להבין מה הכוונה אצלך בכמויות..) כדי לפצות,ואני חושבת שזה הליך מאוד בריא,הגוף שלך חזר לאותת לך שהוא רעב,שיש לו צרכים,ויש לו חוסרים שהוא מנסה לפצות ולאזן באמצעות התעוררות הרעב הזה(הרי את בתת משקל,וזה הכרחי) ,ולכן לא נראה לי שיש טעם להאבק בזה.הבחירה בין להקשיב לגוף שלך או לא היא כרגע בידייך,ועל אף הקושי אני חושבת שברור לשתינו מה הדרך הנכונה.אז נכון,זה מעט מלחיץ,אבל אם תספקי לגוף שלך את מה שהוא צריך לאט לאט המגננות שלו ילכו ויפחתו,והצורך "המכביד" כרגע יתאזן.תני לזה לקרות.
וברור לך שאת לא שמנה ורחוקה מלהיות כזאת,נכון??

המשיכי לכתוב,יש מי שקורה ומבין אך יחד עם זאת-מחזיק לך אצבעות.
שלך,
קרן אור.