לקרן אור ולבנות

קרן אור יקרה- מה שלומך?? אני שמחה לשמוע שאת במצב מאוזן כרגע, האם חזרת למסלול העבודה או שאת כרגע בבית?

לגבי הפרידה שתיארתי, החלטתי לתת עוד צ'אנס לקשר הזוגי איתו, אני מקווה שהפעם זה יסתדר. ואם לא אז לפחות אדע שניסיתי..

סיימתי את האבחון בשעה טובה ומוצלחת. היה תהליך לא פשוט אבל גאה שעמדתי בו ולא ויתרתי לעצמי. הייתה לי שיחה עם הפסיכולוגית מהשיקום והיא אמרה שעשיתי אבחון יפה מאוד. אך כשהתחילה לדבר איתי על לימודים ותעסוקה הרגשתי שאני "נכבית" לה מול העיניים..נכנסתי ללחץ כשרק הזכירה לימודים, או תעסוקה בהיקף שעות רחב יותר..אני נורא נורא פוחדת מזה עכשיו. מלעשות שינוי כזה דרסטי בחיים שלי.
אני עובדת כרגע אומנם אבל בעבודה שמאד נוחה לי, עם משמרות כמו שאני אוהבת ולא עם הרבה שעות. זה לא אידאלי <בכל זאת אני לא מצליחה להתקדם עם משכורת כ"כ נמוכה > אבל זה גם משהו. אני לא מעלה בדעתי עכשיו לחפש עבודה עם יותר רצינות והשקעה מצידי, עבודה שדורשת ממני יותר מאמצים ואנרגיות....

וגם לגבי לימודים זה כרגע לא רלוונטי לי...אני עדיין בשלב שאני צריכה להתחזק אני חושבת.. השאלה מתי זה כן יהיה לי רלוונטי =/. חשבתי אולי על אופציה של העלאת אחוזי נכות מהביטוח הלאומי. למרות שאני ממש בספק שאקבל מהם תשובה חיובית על זה. אם בפעם הראשונה שהמצב שלי היה גרוע לא קיבלתי אז בטח שגם עכשיו לא.. אבל אני אנסה בכל זאת ..

זה יכול להקל עלי מאוד שהביטוח לאומי ייתן לי דחיפה ויעזור לי ברמה הכלכלית כדי שאוכל להתקדם ולממש גם את אופציית הלימודים.

מבחינת האוכל אני מרגישה שאני בשלב מאוד מתקדם. הדיאטנית שלי אמרה לי השבוע שאני עם רגל בחוץ כבר מהמחלה הזו וכ"כ ריגש אותי לשמוע את זה! אני באמת מרגישה שחרור עצום והקלה אדירה..יש עדיין עוד הרגלים שצריך להיפטר מהם ולהשאיר מאחור אבל אין לי ספק שאני אשאיר אותם מאחור בסוף. מעניין שמכל הדברים בחיי, ההחלמה מהמחלה היא הדבר היחיד שאני מצליחה לראות בצורה אופטימית.

נטע יקרה- אני שמחה לשמוע שאת אוכלת ומרשה לעצמך לאכול. שזה אפילו יותר מרגש בעיניי. אני זוכרת שגם אני כשהייתי רק בתחילת הדרך הייתי מרגישה המון חסכים על כל התקופה שלא אכלתי. הרגשתי כל הזמן דחף לאכול ולנסות דברים חדשים. הרגשתי רעבה כל הזמן..בסוף זה עובר! את יכולה להיות רגועה לגבי זה. אני חשבתי שזה בחיים לא יעבור לי אבל בסוף הרעב ה"מוחי" הזה חולף ברגע שתתני לגוף שלך את מה שהוא צריך. אני זוכרת שהייתי כותבת על זה הרבה כאן , על התסכול שזה גרם לי להרגיש..אבל זה טבעי ונורמלי. זה הדרך של הגוף שלך כרגע לתקשר איתך. אל תכעסי עליו ולא על עצמך.


דין יקרה- התרגשתי מאוד לקרוא את הדברים שכתבת לקרן אור..אני לא זוכרת שיצא לנו לדבר כ"כ אז אשמח אם תספרי קצת על עצמך בת כמה את וכמה זמן את בהחלמה כבר.
לגבי עניין המשקל והאיזון אני יכולה לומר לך <וקרן אור תעיד על כך> שהייתה לי תקופה ארוכה שבה הגוף שלי היה לי מאוזן לחלוטין.