יקרות שאתן!

הי קרן אור המלאכית שלי!!!!
אני בהלם, אין לך מושג כמה אני גאה בך ומעריכה אותך. את פשוט מדהימה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
אין כמוך בעולם, אין לך מושג כמה כוח נתת לי בהודעה הזו איזה מסר ברור וחזק. את גיבורה אהובתי. איך את מרגישה עכשיו? את לא יודעת כמה חיזקת אותי... את מדהימה!
אני התאוששתי סופכלסוף וחוזרת לעצמי:-)
אני אוהבתותתתתתתתתךהנמון המון מחכה לחדשות ממך ולחיזוקים
אין עליייייייייייייייייייייייייייך
נטע

תודה על התגובה שגרמה לי להסמיק..וגם לחייך.לפעמים אני באמת עומדת נפעמת איך מדבר כ"כ פשוט קיבלתי סיפור הזוי..אבל אלו הם החיים,בלתי צפויים,לפעמים בלתי הוגנים.ועל אף שקשה לי אני מנסה(ואולי כצורך הגנתי וכפחד מפני התמוטטות) לראות גם את כל התובנות בעיניים אחרות,לא אלו של כאב,חולשה ועייפות,כפי שקרה בזמן אמת שבוע שעבר.
אז עכשיו אני עושה בדיוק את מה שאני מנדנדת לך כל היום לעשות והוא לנוח.התפקיד העיקרי שלי כרגע זה לאכול ולישון כדי להתחזק.לא פשוט עבורי כי אני מורגלת מידי בעשייה,אבל מבינה כמה זה חשוב ומגלה כמה חוסרים היו לי בכך.הרבה דברים הם בלתי תלויים בנו,כמו הדלקת הריאות שלך וכמו הבדיקה שגרמה לי לסרט הזה,אבל אני בטוחה שאם היינו מעט יותר חזקות פיזית,הגוף שלנו היו מתמודד עם זה באופן אחר,מהיר יותר.ככה זה כשתלויים על בלימה.ואני החלטתי שאינני מעוניינת להיות במקום הזה יותר.אני מגייסת את כל הכוחות שנשארו לי כדי להתחזק,כי אינני יודעת מה יהיה מחר אבל אני רוצה להתכונן פיזית לכל צרה שלא תהיה.וזה כן תלוי בי.

מקווה שגם את כבר מרגישה טוב יותר ושאפיזודת דלקת הריאות שלך כבר חלפה.
שמחה שיצא לי גם לחזק,מקווה שתזכרי את הדברים האלו ברגעים לא פשוטים.
עדכני אותי מה איתך,
נשיקות,
קרן אור.

התרגשתי כ"כ לקרוא את מה שכתבת..!!!
כמה כוח יש בך! כמה עוצמה, יכולת , הבנה ותבונה יש בך!

את מדהימה..גם אני לקחתי את הדברים שלך לתשומת ליבי ואת כ"כ צודקת.. המאבק הזה לא שווה..המאבק הזה בעצמנו כי בסה"כ אנחנו אלה שנפגעות...

התחברתי מאוד למה שכתבת כשאמרת שכבר לא כ"כ מפחיד להיות מי שאת.. ואני זוכרת שהמפנה שלי בהחלמה קרה בדיוק בנק' הזו. שהפסקתי עם הספורט והחלטתי להיות מי שאני..להרפות מעצמי, מהגוף שלו. איפשרתי לעצמי לנוח, להתקיים, להיות.. פשוט להיות במובן הכי תמים של המילה.
ואז באמת ראיתי שהגוף שלי שב לסמוך עלי. וזה הדבר הכי מרגש שקרה לי אני חושבת.
ואני יכולה להגיד לך כמה כיף להיות אני פתאום.. כמה כיף להקשיב לעצמי..
כך שנורא הזדהיתי עם מה שאמרת..

יש בך תובנות גדולות מאוד ואת בחורה מאד מיוחדת. אני שמחה שלקחת על עצמך עכשיו את המשימה של להקשיב לעצמך בראש ובראשונה, לנוח ולהתחזק.. והאמיני לי- שום אסון ושום טרגדיה לא תתרחש אם תתני לגוף שלך את מה שהוא צריך , אם תנוחי קצת!

ואת יותר מכולם זקוקה למנוחה הזאת.

אני מברכת אותך על ההחלטה הזו, היא מבורכת בעיניי..את בחורה מאוד אמיצה וחזקה. וקצרה היריעה מלהכיל את כל הדברים הטובים שיש בך!!!


שלך,
שירן.

הצטערתי לשמוע שהיית בבי"ח אבל אני מקווה שאת מרגישה יור טוב. המסקנות שהסקת מהשהייה שלך שם הם החשובות ביותר בשביל כל בנאדם בעולם ובמיוחד בשבילנו, בשביל אלא שנאבקות יומוים בגוף שלנו.
אני נכנסתי לסדיר שלי,אני משרתת במושבים במועצה אזורית לכיש, זה לא פשוט אבל אני אוהבת את מה שאני עושה.
לא חשבתי בחיים שאני אפגוש סיפורי חיים כאלא של ילדים שבבית במקרים היותר פשוטים פשוט לא מתיחסים אליהם. אני לומדת המון על הכל ועל האישיות שלי, מאז שהתגייסתי אני לומדת הרבה על עצמי- לומדת מה חשוב יותר ומה פחות, ועד כמה שאם אני לא דואגת לעצמי אפאחד אחר לא ידאג- עכשיו שאני רחוקה מהבית אין לי את הלחץ מאמא שלי. החברות שלי אולם נמצאות במרחק שיחה אחת אבל בכל זאת אנחנו רחוקות אחת מהשנייה, לפעמים זה נראה מרחק של עולמות..
אבל אני חייבת להגיד שאני גאה בעצמי כי למרות מה שקורה אני אף פעם לא מרשה לעצמי לפספס ארוחה כי אני יודעת שאולי עד כמה שלא בא לי עכשיו לאכול עוד יותק לא בא לי לחזור לחור השחור של ה"א שכ"כ קשה לצאת ממנה.
אשמח לשמוע קצת על מה שקורה, אני משתדלת להכנס לכאן כמה שיותר פשוט אין לי כ"כ גישה לאינטרנט/ מחשב בשירות, אז אשמח ממש אם תוכלו לעדכן אותי במה שקורה.אתם תמיד איתי לא משנה כמה אני רחוקה, אוהבת המון ומקווה שהכל רק טוה אצלכם- תקווה

תקווה יקרה,מזמן לא שמעתי מה קורה איתך ואני שמחה על העדכון.אני חושבת שבהחלט יש לך על מה להיות גאה בעצמך! צריך כוחות נפש אדירים כדי להחלים ולקום כל בוקר להתמודדות מחודשת(ומבורכת),ואני באופן אישי מאוד מתחברת לתובנות שלך עם היציאה והניתוק הזמני מהבית.
גם לי זה בדיעבד עשה רק טוב.בהתחלה היה לי מאוד מפחיד לגלות שאני די לבד במערכה.הידיעה שאם אני אפול,לא יהיה שם אף אחד כדי לעזור לי לקום,גרמה לי לא לתת לעצמי להגיע למקום הזה מלכתחילה.אני חושבת שזה חלק מהלתבגר באמת.רק שאצלנו,בהתחשב בנסיבות,מלכתחילה לא היה עניין רגיל כמו אצל כולם שפתאום קמים,עוברים דירה ויוצאים לעצמאות באופן הכי טיבעי שיש.
אצלנו מערכת היחסים בבית היתה מאוד קרה ומרוחקת נפשית,אך יחד עם זאת,בלתי ניתנת לניתוק פיזי(אלא אם כן יש לעניין סיבה ממשית,שאצלך זה הצבא,ואצלי היה עניין החתונה..).
כך או כך,נשמע שיותר טוב לך ויהיו הנסיבות אשר יהיו,זה הדבר החשוב ביותר.

החזיקי מעמד,יקרה שאת!
תמיד שמחה למצוא עדכון ממך.
קרן אור.