בוקר טוב!

למה החלטת להפסיק את הציפרלקס ?
אני התחלתי רק לאחרונה - שלושה חודשים לקחת ודי מרוצה, בעבר לקחתי סרוקסט אבל עכשיו אין מצב שאני חוזרת אליו.

מידנה אירופאית מדהימה, נו זה ברור... אתם אוכלים צ'יפס עם מיונז ?

אני מאוד מרוצה מהציפרלקס וזה ממש הציל אותי. אני לאחר שנים ארוכות, וכיום נמצאת במקום הרבה יותר טוב. והמחשבה היא לכיוון תכנון הרחבת המשפחה. מה שאומר, שעדיף להתחיל להגמל כעת, כדי למנוע על נזק בעתיד...

זו תרופה מעולה! ומוכיחה את עצמה כמעט כל אצל כל אחד...


צ'יפס עם מיונז? ממממ, בוודאי. אבל פה אוכלים גם צ'יפס עם חומץ ומלח. זה מאוד טעים, למרות שנשמע לא הכי...



מה שלומך?

יום טוב..
בלונדי!

כל הכבוד,אני שמחה לכתוב זאת היום,ואשמח לכתוב זאת כל הזמן...אני יודעת ששבוע בלי הקאות נראה לך עד לפני כמה זמן כמשימה בלתי אפשרית,אבל היני הוכחת לעצמך שעם שינוי חשיבה אפשר.מאחלת לך שנחגוג עוד הרבה ימים ושבועות כאלו,אני בטוחה בכך!!
ואני כאן יקירה תמיד!!!!

המאבק הוא בלתי פוסק, זה מתיש להתמודד עם המחלה הזאת דקה אחרי דקה יום אחרי יום...

אבל כל יום שעובר הוא בבחינת עוד יום נקי.

קשה לי, לפעמים קשה לי עם ההגדה הזאת "בולמיה" אני לא רואה את עצמי בתוך מחלה, ולמרות זאת אני מנסה להילחם בה.

מה שבטוח זה במשך כמעט כל חיי אני אוכלת אכילה רגשית, מגיל צעיר ביותר מצאתי מזור באוכל. ועם הנחמה המתוקה הזאת גדל גם התחת שלי למימדי ענק... ופתאום יום אחד אחרי אכילה רגשית כזאת (בומוס בשבפה מקצועית - כנראה) חשבתי לעצמי כמה נחמד יהיה להקיא את כל האוכל הזה ולא לעלות ממנו במשקל.
לקח לי זמן, לפתח טכניקות של הקאה, זה מאוד הפחיד אותי בהתחלה אבל לא התיאשתי ועד מהרה פיתחתי את הטכניקה שלי. ופתאום הקלות הבלתי נסבלת של ההקאה, איפשרה לי להתיר את הרסן לגבי האכילה שלי.
פתאום ידעתי שזה לא משנה מה אוכל, כי ממילא אני אקיא את זה אח"כ...
בינתיים עברו להם מעל לעשר שנים, חתונה, חמישה הריונות ושתי לידות והתובנות פתאום החלו לקרות...
הי אני מקיאה המון,
אני בעצם בולמית...

קשה קשה לי לקבל את זה,
עוד יותר קשה לי להילחם בדפוסי ההתנהגות שמושרשים בי כבר שנים.

בא לי לצרוח לשמיים לאלוהים שתעזור לי.

אז את נשואה. ויש לך 2 ילדים... וואוו... איזה יופי. לא סיפרת זאת עד עכשיו!

הסיפור שאת מתארת דומה מאו דלמה שקרה אצלי. מגיל ילדות האוכל היה בשבילי הכל. אמא ואבא, חום של משפחה, חברים- הוא שימש להכל. אכלתי בכל עת. לא ידעתי להתמודד עם דברים מלבד ע"י אוכל...

אבל את הרית... וילדת.. מתי כל זה קרה? האם הקאת כך גם במהלך ההריונות?

באשפוז שלי היתה איתי בחורה אנורקסית שילדה. במשך ההריון היא לא אכלה כמעט כלום והייתה לוקחת משלשלים. הילד שלה יצא עם חוסרים אדירים. ואני תוהה מה קורה איתו היום...
והייתה עוד בולימית הריונית.. התאשפזה בהריון...
ולא הבנתי איך אפשר להיות בהריון ולהמשיך עם כל זה... זה היה נראה לי טירוף... זה לפגוע בגוזל שלך שגודל שם...

אני עדיין ממליצה בחום על טיפול פסיכולוגי ומעקב דיאטני. טיפול פסיכולוגי יעזור להבין מאיפה הדברים קורים ואיך להתמודד איתם. ומעקב דיאטני עוזר מאוד כדי להכנס למסגרת. ולדעת שיש מי שפוקח עליך עין.

אני מחזקת אותך על שבוע נקי. זה המון וזה צעד רציני. ומקווה שתמשיכי עם הכוחות האלה שלך.. ותצעדי איתם קדימה....


ערב טוב...

בלונדי!

כן אני נשואה ויש לי שתי בנות.
במהלך ההריונות הקאתי, אבל פחות, הרבה פחות... כך שהבנות שלי טפו טפו נולדו בסדר גמור (אני מקווה).

אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי, בערך...
גם אני כמוך חיה לא בישראל, והמטפלת שלי נמצאת בישראל כך שאנחנו נפגשות כשאני בארץ בצורה מרוכזת - יום יום, וכשאני כאן אנחנו מתכתבות במיילים ובSMS, לא הכי טוב אבל זה מה יש.

אני מנסה לעשות עבודה על עצמי, ואני חייבת לספר שהיום הצלחתי לעצור את עצמי מלהכנס לבולמוס, שזה משהו שבדרך כלל קורה לי בלי מחשבה - הכניסה לתוך הרצף הזה של בולמוס ואח"כ הקאה. אני גאה בעצמי, אבל זה דורש ממני מאמצים כבירים.

אני יודעת יש לי כוחות לנצח את המחלה הזאת, מהשורש, כלומר לטפל באמת בכאב שמטריד אותי ולא רק בסימפטומים, אבל זה קשה וזאת עבודה סיזיפית...

ל

אוי, מה יהיה עם החום והחולשה האלה? אולי בכ"ז תלכי לרופא? אולי כדי להתייעץ גם בקשר לגמילה מהציפרלקס? מכל מקום, אני מקווה שאת מרגישה יותר טוב עכשיו, שהכל בסדר אתך ושהערב עובר עלייך בשקט יחסי. מתוקה, אני אשמח לשמוע ממך.

חיבוק גדול!

ממני.