אוקייי קראתי הודעות מ2007

אני זו שהייתי צריכה להזדהות כנראה
פורום חביב. יש לי בקשה! מעכשיו:אתם חייבים לאמר לי כל חלק בהודעות שלי שהוא מטריד . אל תתעלמו. אני אעלב.

קוראים לי 1111. אני בת 18. כרגע המצב סביר. פעם הייתי אנורקסית\בולמית\מכורה לרעב\מכורה לאוכל. היום זה די מאוזן. נראה לי.אני מקווה.
אין חלומות על אוכל. זה היה אחד הדברים שנראה לי שינו את הגדרה ל.. אממ.... פחות מופרעת כנרא.ה..
אני כמעט נורמלית!
זה היה די חמור, אני חושבת, אבל מעולם לא הושפזתי , בגלל איזה פסיכאטרית דפוקה ,שהיתה עושה לי הרצאות על גזר. בזמן שה BMI שלי מצביע 13.3. ואז היא היתה נותנת לי כדורים שהיו עושים לי בחילה רצינית בנוסף לבחילה מהחיים [היו אמורים להוריד חרדות-עלק] והקשו עליי לאכול.. את הקוטג' היומי שלי.. (;
היום אני מתעבת קוטג'.איכסה. ואיזה פעם אחת עליתי קילו, אז היא חיבקה אותי, ועמדתי להקיא באלוהים. טיפול בדיחה!
בכל אופן. בנימה יותר אופטימיתתתתת
.. טוב אין לי מה לאמר בנימה אופטימית.


חוץ מזה שאפשר להגיע רחוק עם כח רצון נחישות עבודה קשה וכו, וה"א זה סתם מעכב וסוגר . אני זוכרת שהרגשתי כאילו יש לי כמו שקית נילון שקופה מול העיניים, הייתי רואה את הסביבה שונה , צבעים קרים, לא מתפתחת מחשבה משום דבר , מבט זכוכית.
תפנית משמעותית שהיתה לי בזמן אנורקטי כזה [רגע ששינה הרבה לדעתי ] זה שפעם אחת הכרחתי את עצמי לראות טלויזיה עם מבט הזכוכית שלי והיו חדשות על תאונת אוטובוס , פצועים וכו, והראו איך חיילים מבסיס קרוב למקום באו לעזור לפצועים,ופתאום היתה לי איזשהי התעוררות, ופשוט התחלתי לבכות,חשבתיי איך לעעזעזל אני הייתי יכולה לעזור למישהו או לתרום איכשהו בעולם עם מצב המחורבן שלי?? ושנאתי את הרזון [לא שאהבתי אותו מתישהו] כי מאז הוא סימל לי פשוט חולשה וכל מה שנובע מזה. ואז ניסיתי להכריח את עצמי לאכול, מה שלא הכי הצליח כי הייתי רגילה לדחות את זה ,ואז המצב היה דפוק ובכיתי כל היום. אין לי מושג איך אבל היום אני בסדר לגמרי תודה לאלוהים. I WANNA LIVE! נשאר זיכרון,חרטות.ורצון לעזור לאנשים אחרים אולי לצאת מזה גם.זה אחד הדברים הכואבים
אבל זו מחלה נפשית, זה לא בחירה. זה כמו קבוצת תמיכה לסכיזופרנים.?לא מוסבר. העולם מעוות.
אל תחששו לבקר את הודעתי. בבקשה.