קרן אור היקרה!!

לפעמים יש לנו נטייה לצפות מעצמנו יותר מאשר הסביבה מצפה מאיתנו.אנחנו רוצות לראות שיפור מהר,אבל במציאות הדברים לא עובדים כך.וכפי שאמרתי לך,אני לא חושבת שאי פעם היית בשליטה על חייך כפי שאת היום(ותקני אותי אם אני טועה..),עם כל הקושי.לכן אני לא מרשה לך לייסר את עצמך על מעידות(להבדיל מנפילות..) פה ושם.זה חלק מהתהליך,ואם תנסי להיזכר את תראי כמה התדירות שלהם היא נמוכה היום בהשוואה לעבר.
ברור לי שלעיתים בתוך הקושי אנחנו נוטים לבטל את כל הדרך שעשינו עד עכשיו,להרגיש כאילו שאין תקווה..ולכן אני כאן כדי להזכיר לך שאת באמת אמיצה ויש בך כוחות ותעצומות נפש גדולים ,כפי שאמרו לך,כי עצם העובדה שנלחמת בעצמך(זאת המלחמה הכי קשה מכל המלחמות,לטעמי..) ובשורה התחתונה השבת לעצמך את חייך,את הבריאות שלך ואת החיים,מראה זאת.
לגביי קולות המחלה-אולי לא תאהבי לקרוא עכשיו את מה שאכתוב אבל זאת האמת כפי שאני מרגישה אותה-לא נראה לי שהם נעלמים מתי שהוא.הם תמיד שם,ההבדל הוא בעוצמה ובכמה אנחנו נותנות לזה לבוא לידי ביטוי במעשים(אני משווה את זה לנגיף ההרפס שיושב רדום אצלנו בגוף,עד שמשהו מעורר אותו).החיים מזמנים לנו לעיתים טריגרים ונורא קל לברוח ולהקשיב לקולות הללו.זה הרי המקום המוכר ביותר עבורנו.אבל זה השלב שצריך לכנס את כל ההבנות והכוחות שצברנו ולהלחם בהם.להבין שאין להם קיום והם לא משרתים היום שום צורך קיומי,ולהניח להם,להניח אותם בצד.כי הדרך הכי טובה ויעילה היא להתמודד.עם הפחדים,עם הכאב,עם תחושות פגיעה.זה החיים בכל צדדיהם.אף אחד לא מבטיח לנו שמהיום ואילך הכול יהיה בסדר.החוכמה היא להבין שגם כשלא,זה אנושי, ולקום ולפתור את הבעיות,כי הן לא הולכות לשום מקום.ואצל כולם זה כך.מה שמבדיל אותנו אחד מהשני הוא אופן ההתמודדות.והיום הגיע הזמן להפסיק לברוח.
אז יכול להיות שיצאתי מעט מבלבלת אבל אני מקווה שתוכלי להבין את כוונתי.
נסי לחמול על עצמך,גם כשהדברים לא מסתדרים בדיוק כפי שרצית.המגמה היא חיובית וזה מה שהכי חשוב כרגע.






חג אורים שמח,יקירה,
אני.