עצוב לי....

מתוקה שכמוך, אני יודעת שקשה לך, אבל הזמן באמת "טס" לו , ועוד לפני שיתייבשו דמעותייך את תמצאי את עצמך פה בחזרה...

אני מניחה שגם מצבך הפיזי הרעוע תורם לדיכי הזה, אז אולי תנסי לשכב לנוח? ללכת לישון? לראות סרט טיפשי בטלויזיה? אולי תשוחחי עם חברייך בטלפון או במסנג'ר כדי להקל על הגעגועים?

מתוקה, שלחתי לך מיילון קטן לבינתיים...

תרגישי טוב!

נשיקות.

קיבלתי את המייל שלך. תודה..

תודה על הניחומים.

אני אכן מדברת במסנג'ר עם משפחה וחברים..... לפחות זה.

אין לי סבלנות לראות טלויזיה ואין לי כוח לכלום. כזו אני היום. קוטרית אחת גדולה. אני שונאת את זה אבל זה מה יש...

אכתוב לך בהמשך, ותודה על הכל!!

אוהבת,
בלונדי.

אני יודעת שבוודאי קשה לך להיות רחוק מכולם,וזה שבוודאי בעלך בעבודה,רק מעצים את ההרגשה,אבל באמת כמו שכרונית כתבה לך הזמן באמת טס,וגם עוד מעט יש לך ביקור קרובים כמו שאמרת,אז הם יעזרו לך להעביר מעט את הזמן.
לפעמים ההרגשה הפיזית הגרועה נותנת את איתותיה גם בהרגשה הנפשית,וחוזר חלילה.אני מקווב שהעניינים בקרוב יתבהרו,ואת תרגישי הרבה יותר טוב בכל המישורים.
ובנתיים הילדים תכף הולכים לישון,ובעלי איתם,אז גם אני אהיה כאן לבד פיזית,כי נפשית כיף לי שיש לי אתכן.
אז את מוזמנת לכתוב אם את מרגישה צורך,קרן אור.

לפעמים יש גם ימים מגעילים כאלה, וצריך לעבור גם אותם.

וגם אני כאן, אתך.

את לא לבד.

3>

אני.

חמודות..

אני מצאתי בנתיים איך להעביר את הזמן,אני עושה סדר בניירת שלי,ומה אני מגלה שם???כל מיני דברים מההיסטוריה שלי,חלקם טובים וחלקם פשוט גורמים לי לדמוע...ונראה לי שדווקא אותם אני אארוז יפה ואוריד תיכף למחסן בכבוד.
מה שלומך??מה את עושה בנתיים???

שמצאת לך עיסוקים לשעת לילה.. כל הכבוד.

שלומי חרא.. זה לא היום שלי. אני יושבת ומנסה לחשוב מחשבות חיוביות, כדי לא לשקוע כאן למטה למטה....


תהני לך שם ותזהרי מהלימונדה המצרבת...



בלונדי!