לבעלי יש הפרעת אכילה...הוא לא מטופל

במהלך הילדות שלו, בעלי למד לא להביע רגשות. מרוב שהוא לא הביע אותם, הוא לימד את עצמו גם איך להרגיש אותם פחות. כלומר, להדחיק. הוא פיתח התמכרויות שונות וכיום הן עדיין קיימות...
זו שבולטת הכי לעניות דעתי, היא הפרעת אכילה לילית.
חיפשתי על זה מידע אבל יש הפרדה בהגדרות בין בולמוס, אכילה קוגניטיבית ואכילה לילית, ואני חושבת שאצלו זה השילוב של הכל.
יש לו הפרעות שינה, אבל מעבר לזה, הוא אוכל בצורה רגשית. הוא גם אמר את זה בעצמו. לילה אחד הוא חלם חלום רע, התעורר, ואמר לעצמו "חלמתי חלום רע, טוב אני אלך לאכול". הוא אוכל מכל הבא ליד ויוצר שילובים ממש מוזרים של אוכל...העיקר שיהיה עם מה למלא את עצמו.
הוא מסרב ללכת לטיפול, אבל אני מרגישה בחודשים האחרונים איך שלאט לאט זה מחלחל למצב רוח שלו. שינויים קיצוניים במצב רוח. עצב פתאומי. הוא לא יודה בשום דבר, אבל אני רואה מה זה עושה לו.
הוא כמעט ולא מדבר איתי על זה, ואם אני קמה כשהוא בולס, הוא ממש מתבייש.כמעט כל לילה אני מתעוררת. לפעמים הוא אפילו לא זוכר מה הוא אכל או אם הוא אכל בכלל, ואנחנו רואים עדויות באוכל ששינה מקום...
מצד אחד הוא מקסים ומתחשב, מצד שני אני לא יודעת איך להתמודד עם המצבי רוח האלה. במיוחד כי הוא לא מודע אליהם...ומתנגד לכל דעה שתגיד כי הם קיימים...

זה מצחיק איך שהגלגל מסתובב...אני סבלתי כמה שנים משילוב של הפרעות אכילה (לפני שהכרתי אותו) ואנשים היו צריכים להתמודד איתי.
את הסוג הזה של הפרעה אני לא מכירה, לא חוויתי משהו דומה. הייתי יותר בקטע של אנורקסיה עם הקאות, וזה תחום שאני לא יודעת בכלל איך לפנות אליו.

מישהו...בבקשה תעזרו לי...זה הורס אותנו והוא הורס את עצמו...