האם יש תקווה

שומעים בדברים שכתבת עד כמה קשה לך.ואני חושבת שהתמקדות בסימפטומים היא כמעט בלתי אפשרית בלי להבין ולעבד בטיפול מה הסימפטומים האלו משרתים אצלנו.
אפשר להגמל ממשלשלים.בכמויות כאלו (שגם אני לקחתי בזמנו,אגב) זה אכן תהליך שצריך להעשות תחת ביקורת רפואית(רצוי רופא גסטרואנטרולוג) ובצורה הדרגתית.כדי להצליח בתהליך הזה צריך להבין מה המשמעות עבורך של להחזיק את האוכל בפנים ומה עומד מאחוריי התחושה הבלתי נסבלת של מלאות עד כדי התרוקנות(לרוב זאת תחושת הריקנות הנפשית..).
כפי שאת מתארת,נראה שהפרעת האכילה שלך יצאה משליטה וחשוב ,על אף התנגדותך ,לפנות למרפאה לה"א (פרטים על המרפאות ברחבי הארץ נמצאים בשימושון למעלה)שם יינתן לך כל הטיפול הכוללני שדרוש במצב הזה,כדי להחזיר לך את השמחה והאור לחיים.וכדי לדאוג שלפחות הבריאות הפיזית שלך תשמר(אני לא צריכה לציין כמה הרסניים ובלתי הפיכים הם הנזקים של שימוש כרוני במשלשלים לצד הקאות ,נכון??)
ואם זה היה פשוט כ"כ כבר היית היום במקום אחר ,נכון??
מה מפחיד אותך כ"כ בלפנות לטיפול??נשמע שאין לך מה להפסיד.

עדכני מה חשבת,
קרן אור.

תודה רבה , אני חייבת להודות שזו הפעם הראשונה שאני משתפת בצורה גלויה כל כך, ופעם ראשונה שנחשפתי לפורום, לא הייתי מודעת להם ....
קראתי את תגובתך ואכן דמעות זלגו מעיניי.... אני מודעת לכל ההשלכות אך אני פשוט לא עומדת בזה.
מיותר לציין שזה פשוט חזק ממני. בעברי טופלתי אצל פסיכיאטר שהמצב עוד היה יותר טוב, והוריי באמת ניסו לעשות הכל להוציא אותי מהתהום שנקלעתי אליו... אך גם זה כשל.....
אני כל כך פוחדת , פוחדת מהלא נודע . פוחדת מההשלכות , אם להיות כנה , אפילו יותר מההשלכות הבריאותיות.... אני חייבת להודות שאני מטבעי חזקה עם כח סבל לא קטן בלשון המעטה.
המצב קצת בעייתי כי אני יסטודנטית להשכלה מאוד גבוהה...ואני מעדיפה להישאר אלמונית... קשה לי כל כך קשה לי שמישהו יחשוף...לפעמים נדמה לי שאני הולכת ברחוב ואנשים רואים אותי ויודעים.... ואולי יש כאלה שיודעים ואני מעדיפה להתעלם, אני מרגישה שאני איבדתי את עצמי שאני לפעמים עושה דברים שמנוגדים לאופי שלי.......למרות שתמיד תמיד תמכתי בחבריי ובכלל אני מאוד אמפתית ומקבלת כל עוד זה נוגע לאחרים....
שוב תודה שאת כאן להקשיב , זה מאוד מלבב לדעת שאת באמת מנסה לעזור ןאכפת לך, כנראה שאת יודעת מאיזה מקום ומאיפה הסבל , וההרגשה המעיבה הזו מגיעה....
אני מאוד אשמח אם תוכלי אולי לתת לי טיפים קטנים להתמודד לבד, או בעזרת הוריי, או בעילום שם
להתמודד וא לשפר את מצבי....אני מרגישה שאני מאבדת הכל, ואיבדתי....שכחתי מה זה אושר אמיתי מאחורי החיוך המתפשר שמנסה לרצות את הסובבים

אלפי תודות

שומעים את הכאב והסבל שלך לצד הרצון הכנה להיות בריאה.לחיות חיים ראויים.
הלוואי והיתה לי דרך בנוסף למענה הוירטואלי שלי ושליחתו גם לשלוח לך מקבץ של כוחות ואמונה.
הלוואי ויכולתי להסביר לך כמה החיים חשובים,כמה הבריאות שלנו חשובה,וכמה אנחנו צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי לשמר את המשאב הזה.כי בלעדיו שום תואר לא שווה,שום הנאה לא מלאה,החיים מצטמצמים לכדי מימד ספרתי.
אך יחד עם זאת דווקא בגלל מילותייך המדויקות "זה חזק ממני" ברור לי ואני בטוחה שגם לך כמה אין תחליף לטיפול מעמיק ומכיל.כזה שמאפשר לפתוח את כל הכאבים,להשיר מבט אל המציאות,ולתת למישהו להיות שם,כי זה באמת קשה מאוד לבד.אני מבינה את החשש שלך מפני תיעוד ,אבל בכול הנוגע לה"א מעל גיל 18 על כל מרפאה חלה חובת סודיות רפואית ואין הכרח דיווח למשרד הבריאות(רק במחלות פסיכיאטריות יש חובה לעדכן ולתעד,וזה לא המקרה כאן).
גילי,דווקא בגלל שאני מבינה את הקושי ,אני אשמח לחשוב יחד איתך על מסגרת שתוכל להתאים לך.

אפשר שתוכלי לחייך שוב,אפשר שתוכלי לחיות בלי מסיכות ולהבין כמה את מדהימה כפי שאת,אבל לשם כך תצטרכי לעבוד קשה,אבל אני יכולה להבטיח לך שזאת תהיה העבודה המתגמלת ביותר בחייך.
את צעירה,כל החיים לפנייך אפשר שתחיי אותם מאושרת.
אל תוותרי על עצמך,
המשיכי לכתוב,
קרן אור.

אני ממש שמחה לקבל את לבד תגובתך, ציפיתי לה מאוד:>
תודה רבה על החיזוקים הלוואי וזה לא היה וירטואלי הלוואי ויכלתי להרגיש, ופעם אחת לתת לעצמי להיות חלשה......
אני מקבלת כל מה שאת אומרת ומבינה את המשמעות, אך באמת המצב קצת מסובך... אני כרגע לא חיה בארץ לתקופה מסויימת.... ובאמת פוחדת לשתף , מלבדההורים שלי ואחותי הקטנה.
נכון ששום דבר לא שווה את הבריאות, וזה בדיוק מה שהייתי ואמרת לכל אחד ואחד, אך משום מה, זה לא עובד עם עצמי, אני כל כך פוחדת להשמין לחזור למקום ההוא.........
הלוואי והייתי שומעת על סיפורי החלמה , זה מאוד מחזק.....
אולי אוכל לדבר עם רופא פרטי דרך הטלפון...............
אני פשוט לא רואה את עצמי הולכת למקום בטוח שלא כרגע, בלתי אפשרי....

אלפי תודות , אני באמת מעריכה את עזרתך..... ואין לי כל כך מושג במה מדובר אבל את מרגישה טוב?
יש לך משהו.?

לא ידעתי שאת מתגוררת בחו"ל.האם זה לתקופה מסוימת??
אני בכול מקרה חושבת שגם בחו"ל אפשר להיעזר,נכון שזה קשה כשזאת לא שפת האם שלך,אבל אני בטוחה שוודאי תוכלי למצוא מטפלים מהקהילה.אל תשללי טיפול,לפחות תתחילי בטיפול התזונתי,או בטיפול קצר מועד (CBT)שמתמקד בכאן ועכשיו,שינוי התנהגותי,נראה לי שתוכלי להפיק המון מטיפול כזה.טיפול יכול לפחות להחזיק אותך עם הראש מעל המים.
שום 'דבר לא מסובך מידי,כשמוכנים באמת להבין שאנחנו אלו הן שעוצרות את עצמנו,מפחד.אבל אל תתני לפחד לשתק אותך.ואם דיברת על חולשה,זאת לטעמי החולשה האמיתית.לחיות בפחד מעצמך,מהחיים,ולא להגיד לעצמך :"אני עושה זאת במו ידיי,אני נכנסת לטיפול כדי לעזור לעצמי,כל מה שיקרה מהיום ואילך הוא שלי".
ואני יודעת שאולי זה יראה לך שמה אני מבינה,וכמה זה ודאי קל לי להגיד את זה,ממש לא.אני אומרת לך את אותם הדברים שאמרתי לעצמי ועדיין מזכירה לעצמי,בנסיבות אחרות,מידי יום.לאורך השנים גיליתי שאם את לא תקומי ותעשי למען עצמך,את לבד במערכה,ולא בגלל שאין סביבך אנשים אוהבים ,אלא משום שהיכולת שלהם לעזור היא מצומצמת,מתסכלת ולא הוגנת.את צריכה מישהו שתוכלי מולו להתמוטט,לאפשר לעצמך להישבר,ולדעת שזה בסדר,כי הוא לא מפחד מזה.מישהו נייטרלי שלא מונע ממקום ריגשי לחלוטין.את התנאים הללו למשפחה אין יכולת לעשות,ככל שרצונם יהיה גדול.המשפחה יכולה וצריכה לתמוך ולעודד אבל את התהליך צריך לעשות עם מישהו אובייקטיבי,בייחוד לאור החרפת מצבך ומספר השנים שהפרעת האכילה שלך נמשכת.
הלוואי והיו לי טיפים אחרים או שיכולתי לשלוח לך מקבץ של כוחות אמיתיים ולהקל עלייך,אבל לצערי אני לא יכולה.אבל זה לא אומר שלא יכול להיות שם מישהו שכן יכול.
אל תפחדי מהשינוי,אל תפחדי מהלא מוכר,עשי זאת למען עצמך.
ולגביי-אני מתמודדת עם גידול בכמה איזורים בגוף.כרגע אני "נקייה".אבל עסוקה בלצמצם שריפות שכל הטיפולים והניתוחים גרמו להם.תהליך לא פשוט,תהליך שמעורר לא אחת את כל מנגנוני ההגנה שלי,אבל אני דואגת לקום כל בוקר ולהזכיר לעצמי מה באמת חשוב,ולהתמקד במטרה הסופית.

החזיקי מעמד והמשיכי לעדכן,
אני כאן בשבילך,
קרן אור.

את צודקת במאה אחוז שאני היחידה שיכולה לעזור לעצמי,אני יודעת שהורי עשו הכל, או לפחות ניסו הכל לעשות כדי לעזור לי..... אך באמת זה פשוט בלתי אפשרי לעשות את זה כאן, מה שכן חשבתי הרבה על מה שאמרת והגעתי להחלטה אפילו אמרתי להורי שאני צריכה לשוחח איתם על משהו חשוב..
אני מגיעה ארצה לא עוד הרבה זמן לתקופה מסויימת. אני פשוט לומדת בחול.... זו הסיבה..
ואולי ישנה אפשרות שאני אגש לטיפול קצר כמו שהמלצת, אך כמה זמן משך הטיפול הזה, ואיך הוא עובד? האם ישנם ראיות להצלחתו?
חשבתי על זה אולי תוכלי לתת לי טלפון של גאסטרואונקולוג שיוכל לעזור לי באופן פרטי וחשאיל ובמקביל דיאטיקנית.... משקלי די תקין ...גובהי הוא כ 1.67, ומשקלי נע בין 51 ל54.... אני אף רוצה לרדת או לחטב יותר.... אולי לא לרדת אבל בטוח לא לעלות ואני מאמינה שעם תזונה נכונה בשילוב עם ספורט ניתן לשמר את המשקל... אך הבעיה שאני פוחדת מהתוצאות לכן אשמח לעשות זאת בשיתוף של הרופא והדיטיקנית שאוכל להבטיח עבודה נכונה ובטוחה...
אני נשמעת ילדה קטנה וטיפשה , אבל אני באמת נרתעת , נרתעת מלחזור לשם, למרות שההיגיון והשכל הישר אומרים שזה עדיף.... המח לא נותן לי.....
אני אשמח שתגידי לי מה את חושבת על הרעיון, אני באמת נחושה , נחושה בדעתי להצליח , אני מאז ומתמיד דגלתי בבריאות ותמיד שמרתי עליה... אני לא מעשנת לא שותה, השתדלתי לאכול בריא עד שהגיעה המחלה הארורה, והאוכל פשוט הפך לחברי הטוב , או לאוייבי הגדול ביותר....
תודה שאת כאן בשבילי זה באמת ממלא ומותיר אותי עם הרגשה באמת טובה..

אני מעריכה את כחותייך ומאמצייך לעזור, במיוחד שאת בעצמך לא קל לך ואת צריכה לעזור כוחות להילחם בעצמך, מורידה בפנייך את הכובע. אני יודעת כמה שזה קשה , גם אני תמיד דאגתי לכולם אך משום מה לא לעצמי...
אני עוד יותר שמחה לשמוע שקרה לך נס.... יש אלוקים... ואין לך כלום!!!! זה באמת מפחיד כל הכבוד לך אני חושבת שהרצון והאמונה והנפש מחזקים את גופינו...

המון חיבוקים ותודה על התמיכה

קודם כל נחישות ורצון הם חשובים,ואולי הכי חשובים,כדי להחלים.ולכן חשוב לנצל את התקופה הזאת שהכוחות שלך בשיאם ולפנות לטיפול.טיפול קצר המועד,כפי שמרמז שמו,הוא עד 30 טיפולים וקצוב בזמן.בזמן הזה מלמדים אותך להציב מטרות ולהגיע לתוצאות.עיקר האחריות עלייך,ויש הרבה מטלות "ושיעורי בית".אך יש בזה גם הרבה מן המעודד כי לא משנה מה העבר שלך או למה הגעת לאן שהגעת,אלא הכאן ועכשיו ואיך משפרים ומטפלים בו,כשאת שולטת לגמריי בתוצאות.טיפול זה נמצא יעיל בבולימיה יותר מאנורקסיה,אבל אם תשאלי אותי,זה לא משנה לאיזה טיפול תחליטי ללכת כל עוד שלא תשארי בלי טיפול,ולהפסיד אין לך ,כפי שאת מתארת זאת.
לגביי גסטרו-אני מכירה המון רופאים מהארץ אבל לא מחו"ל.לכמה זמן את מגיעה ומתי??אם תרצי,אשמח לתת לך כמה שמות אבל בבקשה תשאירי לי את כתובת המייל שלך ואכתוב לך.
חייבת לציין,שאת ממש לא נשמעת קטנה וטיפשה,אלא מישהי שזקוקה כרגע לתמיכה,קבלה ועזרה.ואני יותר מאשמח לספק לך אותם.

המשיכי לכתוב ולעדכן,
קרן אור.

נשמע מצויין ויעיל... אני באמת רוצה ללכת על זה..... ואת צודקת ב100 אחוז, אין לי מה להפסיד..
גם אם לא הטחפול הקצר, אני אעבוד עם הרופא והדיאטיקניתו כמובן עצמי , צופה בעות וקשיים.
אך אני מנסה לראות את עצמי כבר בסיטואציה, מה אני עושה , איך אני נלחמת ובל נשכח את התמונה שאחרי......
וכן כן אני רוצה רק רופא בארץ....אני מגיעה באמצע ינואר או בסוף זה לא סגור עדיין.
תודה מקרב לב

שמחה לשמוע.מבטיחה להיות איתך אם וכאשר יתעוררו קשיים,אבל הכי חשוב זה קודם כל להתחיל ויחד נתמודד עם ומה שיהיה.
עדכני אותי לגביי הרופא כשאת רוצה בכך אתן לך שמות.
מאחלת לך שנה אזרחית טובה יותר מקודמתה,
קרן אור.