היי..

צר לי שלא יכולתי להיות כאן אתמול אבל אני כאן היום..איך עבר הלילה??
אני יכולה להבין שלפעמים כ"כ קשה,עד כדי כך שנראה כי המוות הוא המפלט היחיד..אבל הוא לא.הפתרון הוא טיפול,ומהר!

יקרה,קוראת אותך כאן וליבי מתכווץ..יעזור לך אם אומר שעוררת את סקרנותי לגבייך ואת רצוני לתקווה עבורך??
שולחת לך חיבוק אמיתי וכנה,בתקווה שיעטוף ויחמם אותך,ויעזור לפזר מעט את ערפילי הכאב.
את לא לבד,אני כאן איתך,גם אם באופן מעט מצומצם.
המשיכי לכתוב,
קרן אור.

הלילה עבר זוועה כמו תמיד..וזה כן הפתרון היחיד..
אין כבר תקווה.התייאשתי כמו כולם.
תודה לך קרן אור אהובה אך יותר מכל אני זקוקה לחיבוק.
כואב לי כ"כ ועצוב לי..
את לא כאן עכשיו,נכון?:(

היי טופז, הכל בסדר? מה קרה לך? למה את כל כך מיואשת?
אולי אני יכולה לעזור , אני הייתי באותה סירה

אין לי כוח..הכל כואב לי ומגעיל לי..
אני רק רוצה חיבוק..
אני קמה בבוקר וחושבת לעצמי בשביל מה אני קמה..הרי אין טעם..אני לא יוצלחת.
אני עייפה ועצוב לי ובודד לי..
הרמתי ידיים .
ושוב אני פה עם עצמי..

תודה על הכל יקירות.
מקווה שהלילה שלכן יעבור בשלווה.

את לא מבינה עד כמה אני מבינה אותך, עד לפני ממש לא הרבה זמן הייתי על סף ייאוש.....
ייאוש מוחלט, המחלה גמרה אותי!!!!!לקחה ממני הכל
אבל חישבי על המשפחה שלך שאווהבת אותך באמת , ןאני בטוחה שגם חברייך
וקרן אור שרק עכשיו הכרתי פשוט מקסימה כל כך דואגת ומפיחה תקווה , אני מרגישה את האנרגיות מרחוק , מהמחשב
אני אשמח שנדבר אם בא לך בסקייפ
מה קרה לך?
אל תתייאשי באמתתתתתתתתתתת אם את צריכה חיזוק, או סתם חיבוק
בטוחה שהרב ישמחו לעשות זו , כנ"ל אני

הי טופז וגילי יקרות!!!
בוקר אור ! מה שלומכן?
איך עבר עליכן הלילה??? אני רואה שבקושי ישנתן....:-) תמשיכו להיות חזקות וגיבורות!!!!
כל הכבוד לכן. מעריכה אותכן ואוהבת אותכן
נטע

לפעמים נראה לנו בתוך כל השחור והסבל שאין תקווה,שרק המוות יביא איתו את השקט המיוחל,אבל ברור לך שזה רק השדה ראיה הצר שלנו כרגע שלא מאפשר להראות לנו כמה יש תקווה תמיד ובכול מצב,גם כשהכול נראה אבוד(דוגמה חיה לכך תמצאי במצבי היום-עברתי כמה גידולים בכמה מקומות בגוף,נתנו לי שמונה חודשים לחיות,והיני אני כאן כבר שנתיים,תוצאות הבדיקות שלי מראות שהגידולים הוסרו במלואם.ואם אתוודה אספר לך שגם אני מצאתי את עצמי לא אחת אומרת בדיוק את אותם המשפטים שאת כותבת כאן היום).
עצם העובדה שאת כותבת כאן מעודדת אותי קצת,כי זה מראה לי שלא ויתרת על עצמך לגמריי.לא ניתקת את עצמך סופית מהסביבה וכל שאת רוצה זה רק תקווה,הכלה והבנה.וכן,חיבוק.כמה מוכר לי הרצון במישהו שיהיה שם ורק יעטוף ויהיה איתך בדממה הכואבת הזאת..ואני בטוחה שסביבך ישנם כמה אנשים כאלו לפחות שאם תאפשרי להם לראות ולהיות איתך,הם יעשו זאת בשמחה.
ראי כמה אהדה את מקבלת מהבנות כאן בפורום,ולא סתם,וכל זאת מבלי להכיר אותך בכלל!

יקרה,שולחת לך חיבוק גדול.
ואני כאן כדי לשמוע מה שתרצי להשמיע.
אל תעלמי,תני לעצמך לפחות את המקום הזה להיות.
שלך,קרן אור.

תודה לכן יקירות על התמיכה וההבנה אך כבר מאסתי מעצמי.
אני שונאת את עצמי וכל יום שעובר השנאה שבי לעצמי גדלה.
אני חושבת שהמוות הוא אכן הפיתרון האולטימטיבי..כך גם אחסוך סבל,כאב,דאגה וכו' למעטים שאכפת להם.
אני באמת מנסה להבין וחושבת עם עצמי מהי הסיבה שלי להתעורר בבוקר וללכת לבית הספר.(כן,אני קטינה לצערי הרב..)הרי לאף אחד שם לא איכפת עם אני באה או לא ועם אני נכנסת לשיעור או לא ובתכלס,אפשר להגיד שזה טוב למרות שמסתכלים עלי ממש מוזר ומתלחשים ובאים ושואלים (החסרי טקט למינהם שלא חסרים כאלה בימינו..)
אני עייפה מאוד,כולם באים בתלונות ואני כבר לא יכולה לסבול את זה.
כואב לי וקר לי ומאוד עצוב לי ורע לי..
ובאמת שאין לי ממי לבקש ולקבל חיבוק-כי אני מעמסה גדולה(כמו גופי הגדול.)
מחשבותי על האוכל הולכות וגוברות ואני מתפתלת מכאבים כאשר מכריחים אותי לאכול וגם כאשר אינני אוכלת הבטן כואבת אך פחות.

אני רוצה לישון ולא להתעורר..


גילי,אשמח לדבר איתך אך לצערי אין לי סקייפ.יש לך מסנג'ר או פייסבוק\מקושרים?

סופ"ש מיוחד בדיוק כמוכן.
אוהבת ושולחת חיבוק מחמם אוהב ודואג.

אני אגיד לך מה הסיבה-הסיבה שאת כאן היא כי לא ויתרת,כי היכן שהוא בתוך תוכך את יודעת שקיימים חיים אחרים,טובים יותר,שאפשר שתחיי אותם באושר.(נסי להזכר,זה לא תמיד היה כך נכון??).
מי שמוותר מנתק את עצמו מהסביבה,לא מחפש תמיכה והבנה.ואני שמחה שאת לא במקום הזה.אני מבינה את הסבל והכאב,נורא ואיום.כואבת גם ההלקאה העצמית שלך שמשרתת את השנאה וההרסנות העצמית.אבל יחד עם זאת את צעירה,כל החיים לפנייך,אף פעם לא מאוחר לקום ולשנות.נכון זה קשה,אפילו בלתי נסבל,אבל זאת הדרך היחידה שקיימת כדי לחיות באמת.ותאמיני לי שלא רק שהחיים חזקים מהכול,אלא החיים שווים הכול.

שולחת לך מקבץ של כוחות וחיבוק גדול ואוהב!
המשיכי לכתוב,אני כאן בשבילך,ואת ממש לא מעמסה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
קרן אור.

אני ויתרתי והויתור הולך ומתעצם.נכון,פעם הייתי מאושר ושמחה אך כיום אין טעם ואין אפשרות..
האנשים החשובים בחיי כבר אינם ולא ישובו.
אני מנתקת את עצמי מהסביבה..בגלל זה אני מגיבה כך(באיחור..)
נכון שאני צעירה ושכל החיים עוד לפניי ומה עם איני רוצה בכך?אני מייואשת עד כדי טירוף..
ושונאת את עצמי כ"כ.
את צודקת שאף פעם לא מאוחר לקום ולשנות וברור שזה לא קל אבל כוחותיי אזלו ואוזליםץ

עדיין לא קיבלתי חיבוק כמו שרציתי..כי כמו שאמרתי..אין ממי לבקש(אולי כיאני מתביישת) ולקבל..

לילה קסום וסופ"ש מקסים,מיוחד,רגוע ,שלוו ומהנה לכולכן אהובות.
מקווה שכולכן בסדר.
אוהבת.

מאוד עצוב לקרוא את מה שאת כותבת. אין לי אלא לכבד את החלטתך כרגע,כי אני לא יכולה להיות זאת שהולכת לטיפול ונלחמת עבורך.אך יחד עם זאת,חשוב לי שתזכרי,שאפשר גם אחרת.
אני מקווה שיגיע יום שתביני שאת רוצה לחיות באמת,שמגיע לך יותר.ואני אהיה כאן כשתחליטי בכך,כדי ללוות אותך.
ועד אז..
שולחת לך חיבוק חם ועוטף,בתקווה שיוכל להגיע להיכן שאת צריכה כרגע ולתת לך כוח להמשיך.
להבין שלבקש,להעזר ולהזדקק הם לא חולשה,אלא צורך טיבעי ואנושי של כולנו.
שלך,
קרן אור.