שלום

אני נואשת,אני הולכת לאיבוד בעולם הזה,אין לי כוחות נפשיים להתמודד עם החיים ועם הבולימיה הזאת,היא הרבה יותר חזקה ממני.
אין לי חשיבה נורמלית,אני חיה בין הסופר לבין האכילה האובססיבית הזאת ובנוסף מגדלת לבד את שתי בנותי,כל האנרגיות שלי מבוזבזות על אכילה והקאה ואני לא יודעת איך יוצאים מזה.
אני כבר בת 33 ,קרוב ל-13 שנים אני במערבולת הזאת שבשבע שנים האחרונות אין יום שאני לא מקיאה...
אני זקוקה לעזרה ,אני מודה,אף אחד לא יודע מזה חוץ מבעלי שנמצא בבית סוהר בחו"ל לעוד הרבה מאוד זמן
אני לא יכולה להרדם בלי שאני מקיאה לפני...שנים שאני נרדמת רק ככה
אני חולה,אני מודה
הצילו ,אני בוכה,הבכי כל כך עמוק,הכל כל כך כואב,הכל כל כך לא מובן...
לילה טוב