הי לככככככככככככככככככל הבנות

מה שלומך חמודה?! איך את מרגישה? איך ההתמודדות? אני מקווה שהכל הולך לך טוב ושאת ממשיכה עם ההתמודדות רק כמו שאנחנו יודעות...
אצלי הולך יחסית סבבה- הייתי במסיבת גיוס של חברה ממש טובה שלי וראיתי את כל הבנות שלמדתי איתם בתיכון זה עורר בי רגשות מוזרים למדי- כל אחת באה ואמרה לי ולחברה ממש טובה שלי שבאנו ביחד שלום ודי מהר נגמרו לנו נושאי השיחה המשותפים... בכל אופן שמחתי לראות את ההודעה הזו שלך- את חסרה לי ואני מתגעגעת אליך, לאוזן הקשבת ולפינה החמה.. אני משתדלת בכל פעם שיש לי גישה למחשב בשירות להכנס ולבדוק מה שלום כולם אז בע"ה אני גם מקווה להיכנס השבוע ואשמח לשמוע ממך!
תמיד כאן בשבילך, תקווה

הי מתוקה. כ"כ כיייף לשמוע ממך. איך את מרגישה?
מבינה את ההרגשה שלך שאין שיחה משותפת עם החברות. פתאום כל אחת בדרך שלה עם החברים שלה והחברות שלה....ככה זה שגומרים תיכון וכל אחד פונה לדרכו החדשה. גם אצלי זה ככה.... אין לי קשר עם החברים כמו שהיה לי בעבר.
אני שמחה שהולך לך סבבה.
אצלי- אני משתדלת שילך סבבה:-)
אוהבת

וחוץ מלהתעדכן..מה שלומך את??מעבר לצבא??איך את מסתדרת עם ענייני האוכל,עם עצמך??

את יודעת שתמיד תהיה לך כאן פינה חמה ואוהבת,ואת מוזמנת לשתף כאן תמיד.

שלך,
קרן אור.

מה שלומך??מתי גל חזר לחו"ל??אשמח לשמוע איך עברה עלייך השהות שלו כאן.הוא באמת מקסים,ואני שמחה מאוד בשבילך.מסרי לו ד"ש חוזר ממני.
ברור לי שקשה לך,אבל יחד עם זאת,אני גם שומעת שאת לא מוותרת וממשיכה להלחם.ואני רוצה לומר לך שאני מאוד מעריכה את ההתמודדות שאת עושה.יותר מאשמח,אם תשתפי מעט יותר.נראה לי שלפעמים את לא נותנת לעצמך באמת להוציא בזמן אמת ולהביא לכאן את הקשיים שלך,ולמה לא??מה מפחיד אותך כ"כ??
בכול אופן,אני כאן בשבילך,את יודעת את זה, נכון??ואשמח תמיד לשמוע את מה שתרצי להשמיע.

חיבוק,
קרן אור.

הי קרן אור שלי.
מה שלומך יקרה???
באמת, איך את מרגישה?
גל חזר שבוע שעבר. כמובן היה לנו מאד כיייף ביחד ובזמן שהוא היה פה אפשרתי לעצמי הרבה מאד....
אני מקווה שגל יחזור קבע בשנה הקרובה. אנחנו מאד רחוקים בקילומטרים אבל המרחק בין הלב שלנו והקשר אפילו לא מילימטר אחד:-)
ההתקדמות אצלי היא בהרבה תחומים וכולל במידות המכנסיים . כמובן שזה קשה לי לראות את עצמי במימדים שונים אבל אני נאבקת עדיין על כל קלוריה. אני דואגת לקבל את כל התוספים שאני זקוקה להם וכמובן שאני גומרת מהצלחת את כל הארוחה שלי וזה עדיין בכפייה עצמית אבל אני מצליחה לכפות על עצמי פשוט כי אני שבעה מהתקופות הקשות שעברתי ולמדתי לקח שהמערכת החיסון שלי לא עומדת בכל החסכים האלו וכמובן שהרזון לא שווה את המוות!!! ואני פשוט רוצה לחיות ולא רק למען עצמי....
אוהבת אותך ומחכה לשמוע מה שלומך
נטע

שמחה תמיד לשמוע עדכונים ממך.ברור לי שזאת תקופה לא קלה עבורך,אבל אני מקווה שאת מרגישה מחוזקת יותר פיזית ומבינה שזאת הבחירה הנכונה ביותר עבורך.
עובר זמן מה עד שאפשר באמת לאכול מתוך הנאה,אבל חשוב לי כן להזכיר לך שזה קורה.ועד אז,אין ברירה אחרת אלא לאכול לפי השעון גם אם לא תמיד רעבים וגם אם קשה,עד אשר תלמדי להרגיש ולזהות את התחושות האלו בעצמך,באופן טבעי.להיות קשובה לצרכים שלך.
ונשמע שיש לך עבור מה!

לגביי- לא קל לי כ"כ בתקופה האחרונה.אני עובדת קשה מאוד כדי לשקם את עצמי,ולפעמים אני גם מוותרת מעייפות, מתשישות,אבל למחרת קמה שוב להתמודדות,מזכירה לעצמי שיגיעו גם תקופות טובות יותר,שניצחתי את הגידול כרגע,ואחרי שאשקם את כל תופעות הלוואי של הניתוחים,הקרינה,התרופות,ארגיש יותר טוב,מחוזקת יותר.
מזכירה לעצמי בדיוק את אותם הדברים שאני כותבת לך כאן.
הרי כל השינויים הגדולים ביותר,נעשו בצעדים קטנים,לא מורגשים כמעט..

המשיכי לכתוב,
שלך,
קרן אור.