שלום קרן אור!

חיה מתוקה.
קראתי את הדברים שכתבת אני חייבת להגיד לך שאת נראת בחורה מאד מאד חכמה ועם הרבה חכמת חיים:-)
אני מאד מזדהה אם המצב שלך וחשוב לי להגיד לך שאת לא לבד. וזה שאת מודעת למצב שלך וזה שאת רוצה לצאת ממנו זה כבר חצי הדרך....
אני מבינה שאין לך גיבוי ותמיכה מהורייך,משום שהם לא מודעים למצב שלך?או כי את דוחה אותם?
אני מסכימה איתך שלא תמיד שיחה עם חברים שלא מבינים בהפרעות אכילה, הם הכתובת לפתיחות כי הם נוטים לראות את הדברים בפורפורציות שונות מהממציאות.
וכך בדיוק -" אם אין אני לי , מי לי". המשפט הזה כל כך נכון. רק את תצליחי להוציא את עצמך מהבוץ רק את בעצמך תוכלי לשנות את החיים שלר ולצאת מהחושך לאור.
אבל כמובן שאת צריכה עזרה ותמיכה מהסביבה. אז קודם כל שתדעי שיש לך פה מקום לכתוב 24 שעות ביממה.... קרן אור תמיד תדברים חכמים מאירים ומרגיעים ואני בטוחה שתמצאי אצלה בית חם ותומך.
כמובן שאת יכולה ללכת לרופא ילדים שלך בקופת חולים ולבקש ממנו טיפול במרפאה להפרעות אכילה. או שהוא יפנה אותך לטיפול אצל דיאטני או פסיכולוגי זה תלוי ברקע שלך ובמצב הכללי שלך.
כמובן אני מציעה לך לשתף את הורייך להיות גלויה אל תשקרי אותם ואל תכחישי כי חבל עלייך, את יודעת שאנחנו נוטות לשקר ולעבוד על כווווולם בעינים שאנחנו אוכלות טוב ואנחנו לא אשמות ואנחנו בריאות ו"הכל טוב ויפה"....במרחאות...את רואה.חבל על החיים שלך.את עוד צעירה את צריכה להיות בריאה וחזקה זה לטובתך וגם בשביל הדברים הקטנים שלך בעתיד כמו להגיע כשירה לשירות צבאי את צריכה לעמוד בפרופיל הולם. ברגע שתהיי אמיתית הדברים יתנהלו אחרת ומינסיון אישי- את תרגישי בוגרת ואחראית על חייך.
אני מקווה שעזרתי לך במשהו:-) מציעה לך כבר מחר ללכת לרופא שלך ולבקש טיפול ויותר טוב יהיה אם תשתפי את ההורים והם אפילו יטפלו בזה.
את תמיד יכולה לכתוב פה.
אוהבת
נטע

נטע תודה לך את פשוט מקסימה, הצלחת לרומם לי את מצב הרוח ואני מקווה שתמשיכי להכנס לפורום ואני ימשיך לעדכן

בכייף..... תמשיכי לעדכן

שלום זו שוב חיה!
היה לי שבוע די טוב קיבלתי מחזור אחרי ארבע חודשים של "יובש".
ועליתי במשקל בשתי קילו וזה לא נראה לי כה נורא כעט
מקוה לחזור ולהיות נורמלית שוב.

זעקתך נשמעת למרחוק.אני חושבת שהפרעת אכילה אינה מתפתחת מקנאה אלא ממה שאת מרגישה כלפיי עצמך,ברבדים העמוקים יותר שלא תמיד קל לנו להודות או להתמודד איתם,ולכן ה"א היא מן סוג של בריחה.(גרועה אומנם,אבל עדיין בריחה).וזה נכון שבגלל זה הדרך החוצה היא מאוד קשה לבד,ועם כל הסתירות במה שכתבת,היכן שהוא בתוך תוכך את יודעת שזה לא אפשרי.
מה עם טיפול??אני מודעת לכך שאת עדיין קטינה וטיפול אומר לערב את ההורים,אבל אני חושבת שזה חיוני ומראה דווקא על בגרות ועל רצון לקחת אחריות ושליטה אמיתית על חייך.
את מוזמנת לכאן תמיד כדי לחלוק ולשתף,אבל זה לצערי לא יכול להיות תחליף לטיפול אמיתי,פנים אל פנים.
אני כאן אם יש לך שאלות נוספות,
קרן אור.