קרן אור אפרת וכולם

הי נטע,

קודם כל תודה שנתת לי קצת רקע לגביך.

הריח הרע ( שמזכיר את בית החולים) שגורם לך לרצות להקיא, הוא בעיני ביטוי לכך שחווית האישפוז ( על כל המכלול בה ) היא חוויה קשה שאת רוצה להקיא אותה מתוכך. והשאלה היא מה היה קשה לך באישפוז? הדרך שבה את יכולה 'להתגבר' על הרפלקס להקיא היא על ידי כך שתנסי להתבונן פנימית בקושי שהיה לך. זה יכול להיות במסגרת טיפולית, אם את נמצאת בה או בינך לבין עצמך או ניתן להשתמש בפורום ובעזרתי.

מסוקרנת מאוד לשמוע את תשובתך,

אפרת

אפרת יקרה.(לא שמתי לב שענית כבר אמש....)
ואלה לא חשבתי על הכיוון.... נשמע לי הגיוני ביותר?
אני מנסה לחלחל לתוך עצמי ולהבין מהשורש מה בעצם עברתי באישפוז? מה אני מנסה "להקיא" מכל התקרית הזו? אבל יותר מידי דברים קשים קרו לי בסרט הרע הזה.
קודם כל להתעורר בבי"ח במקום לא סימפטי בכלל ולגלות שהתמוטטת באמצע החיים ,אח"כ לגלות שאתה במוסד סגור. אח"כ לעכל שיש לך "שומר ראש"....להרגיש שהקרובים אלייך ביותר לא מחלצים אותך מהכלא הכפוי ואפילו לא מנסים "לשחרר אזיקים" אז היה לי כעס על הורי שהם היקרים לי מכל .ע"כ שלא ניסו לחלץ אותי "מהמעצר" . הכל הם בעצם עשו למעני רק במבצע החילוץ הזה מהבי"ח הם לא שיתפו פעולה.אלה לטובת הצוות הרפואי.
כל הציוד הרפואי שהיה מסביבי 24 שעות אינפוזיות נוזלים, עירוי דם.אלקטרוליטים וסוכר. דקירות מחטים כאבים ,כל זה חרוט בי היטב עד כדי כך שהיום אני לא מסוגלת לעבור בדיקת דם פשוטה בלי שישכיבו אותי על הגב. בכלל הרעיון שאין לך את המיטה שלך את החדר שלך את החיים שלך זה בשבילי היה רוע המזל.
במחלקה עצמה - לא היה יום שלא בכיתי לא היה יום בלי מריבות עם הצוות. לא היה יום שלא דיברנו על התאבדויות... וגם אם זה מתחיל בצחוק מהר מאד זה נהפך לשיחה שגרתית בין כתלי המחלקה...
הארוחות המשותפות האלה זה מבצע בחילות וסיוטים, והאוכל- בכלל סופר ג'יפה!
לחיות בין יצורים מוזרים לשרוד את הפעילויות .להשאר שפויים .עם עונשים והחרמות עם אנוש שיחליטו לך מה אתה עושה מתי אתה חוזר לאן אתה הולך ומתי אתה בא ומתי אתה מדבר,מתי אתה אוכל ומתי אתה משתעל ונושם .פשוט חלום רע עלי אדמות!
בעבר ריפלוקס ההקאה היה תהליך ספונטני אצלי, עכשיו אני פחות או יותר מיוצבת ומפחדת להתדרדר למערבולת ההקאות בגלל הגירוי הרייחני הזה. מה אני עושה???
לסיום משהו חשוב –שאני רוצה להגיד לכל הבנות שבדרך לאשפוז. אל תפחדו זה רק לטובתכן אפאחד לא מחפש ברעתכן קחו את זה מתוך רצון תנו לעצמכן את ההזדמנות והכוח להחלים.... זה לא קל בכלל אבל אני מבטיחה לכם שאתם יכולים לעבור את החוויה הזו הרבה פחות קשה ממה שזה באמת!זה היה הדבר הכי קשה שקרה לי אי פפעם אבל יחד עם זה הדבר הכי מועיל שקרה לי.
אוהבת נטע

את מספרת על דברים קשים שעברו עלייך בין כותלי המחלקה אבל יחד עם זאת חשוב גם לשמוע איך האשפוז הזה כן עזר לך,הרי התוצאות הן ממש חיוביות!
אשפוז הוא לא חויה קלה ,אך יחד עם זאת הוא זה שברוב המקרים עוזר להציל את חייך,כאן ועכשיו.עיקר העבודה נעשית אחרי זה,בטיפול.כשלא נשקפת סכנה לחייך,מרחב הזמן מאפשר לך לבצע את העבודה האמיתית,שאותה את עושה בצורה מעוררת הערכה!
אז נכון,נשארו "פלאשבקים" מאותה תקופה,ואולי גם תחושת בגידה מצד ההורים,אבל בשורה התחתונה את יודעת שהם קיבלו החלטה (שאני בטוחה שקרעה אותם מבפנים),לטובתך בלבד.
ואני יודעת שבזמן אמת קשה לראות את זה,אבל אני בטוחה שהיום את יודעת את זה,נכון??
אהבתי את מה שאפרת כתבה לך....

סוף שבוע נעים יקירה,
קרן אור.

נראה שאחת החוויות הקשות עבורך באישפוז היה אובדן השליטה על חייך, ממצב שבו שלטת ( גם אם שליטה מדומה) על חייך חזרת למצב שבו החליטו עבורך מה תאכלי, כמה תאכלי, מה תעשי, מה לא תעשי וכו' . נראה שאת מפחדת לאבד שוב את השליטה על חייך וזה מגולם דרך הריפלוקס. האם יש סיבה לכך שדווקא בתקופה הזו זה קורה? האם משהו השתנה?

הי .
אני לא בדיוק הבנתי מה כתבת כי שומדבר לא השתנה בשבועות האחרונים .אני אוכלת בכפייה עצמית כבר במשך כמה חודשים מי ששולט לי על האוכל זה "האני" .הורי וסבתי עוקבים בודקים מחשבים ומכינים לי את האוכל וכו אבל מי שדוחף לי אותו לפה זה אני!זה לא משו חדש. אני עובדת על כך, לשלוט בארוחות ולאכול אותם בצורה מושלמת בלי לזרוק חלק בלי להקיא ובלי להעלים...
אז אני לא יודעת מה קרה לי אבל ברור לי שההקאות הלא מיוזמות האלה רק מתרדרות אותי ושוב מכניסות אותי למעגל הזה של אנוריקסיה הקאות והתייבשויות. עד כדי שהיום שבת בבוקר נסענו למיון בגלל התייבשות, אז בסדר קיבלתי עירוי נוזלים אבל זה לא כ"כ נחמד... היתי מעדיפה לשלוט על המצב הזה. ולהמנע מהביקורים במיון...
אשמח אם תסבירי לי מה כתבת, תודה:-)

אולי לא הייתי מספיק ברורה...
תחשבי כמה את כל הזמן צריכה להיות בשליטה : על כמויות האוכל, על הזמנים וכו'
יתכן כי דווקא מתוך המקום של אובר-שליטה יש בך פחד עצום שתאבדי שליטה ( ואז ,חס וחלילה ,תחזרי לאשפוז וכו') ויתכן כי יש בך אף כמיהה( אל תפחדי....) לזרוק הכל, לא לפעול באופן כל כך מתוכנן וברור ביחס לאוכל. מקווה שלא בילבלתי אותך אבל אני כאן כדי לשמוע אותך.

אפרת