איך לצאת מהדיכאון

בהודעתך, וגם בשם אותו בחרת לעצמך (בודדה) בולטת הכמיהה שלך לקשר קרוב.
ונשאלת השאלה למה זה לא הולך? מה קורה לך בקשרים בין אישיים?
האם את מרחיקה את עצמך ומתכסה במעטה של שכבת שומן מבודדת?
את מתארת דיכאון עמוק בו את נמצאת ובנוסף בולמיה. יש קשר מוכח בין דיכאון לבולמיה .
בנוסף את אומרת שאת מטופלת באמצעים טבעיים מה זה אומר? כפי הנראה זה אפילו לא מדגדג לך.
אני מעדיפה לקבל תשובות ממך על השאלות הנ"ל לפני שאציע לך מה לעשות. כי יש מה לעשות.

ראשית תודה רבה לך על שאת עונה לי, ובכן אני גרה עם ההורים שלי ויש לי איתם בעי'ה מאוד גדולה, אין לי ולא היה לי איתם שום קשר רגשי קרוב, הם אנשים מאוד קרים אלי, סוג של טיפוסים עצמאי'ים שכל אחד חי לעצמו, לא אכפת להם ממני כמעט והם כמעט ולא מתענינים בי, אם אני חולה או לא מרגישה טוב זה לא מענין אותם, אני כמעט ולא מדברת איתם בכלל, הם היו מעדיפים שאני לא אגור בבית, אכן היתה תקופה שלא גרתי בבית, אך חזרתי לגור בבית הורי בשל חסרון כספי. אין לי שום חברה קרובה, אני מעל גיל 30 וחברותי לשעבר נשואות, אין לי כמעט חברות רווקות, ואני לא מצליחה למצוא חברה קרובה מתאימה ואוהבת שתתמוך בי בשעות הקשות ובחי'ים הקשים. עקב בדידותי יש לי דכאונות מאוד קשים ואז אני אוכלת המון ומשמינה בצורה מפחידה, אין לי שום כוחות לשמור את הדיאטה ולקחת את כל הכדורים, האכילה שלי היא רגשית ונפשית, השאלה היא האם יש כדורים שניתן לקחת כדי לא להיות בדיכאון ושעוזרים באופן מידי, עדיף טבעי, הצילו כי אני כבר מזמן לא מסוגלת יותר, אם לפחות הי'יתי רזה הי'ה לי יותר כח לחי'ים, אלפי תודות מראש, וכל הברכות שבעולם אמן, תודה רבה רבה, מראש בודדה.

אם אגיד לך שהצלחת לעורר את סקרנותי אלייך,לגרום לי לחוש אמפאטיה,ולא רק לי אלא לשאר משתתפות הפורום,האם זה ינחם אותך??
חשוב להבחין בין בודדה לבין לבד.לבד הוא מצב פיזי.בודדה יכולה גם לחוש מי שמוקפת חברים,אבל מרגישה לבד.אני רוצה לשתף אותך שגם אני חשתי לא מעט שנים כמוך.כשהתחלתי לפתוח את עצמי לסביבה גיליתי שהייתי זאת רק אני שיצרה את המכשולים ולא נתתי לאחרים להגיע אליי,מכל מיני סיבות.אני מבינה שאת נמצאת במין מעגל שמזין את עצמו ואת שואלת מה לעשות.עצתי היחידה שאני יכולה במסגרת היכרותי איתך בפורום הוא להפנות אותך לאיש מקצוע,אולי אפילו כדאי לשקול פגישת הערכה אצל פסיכיאטר.הוא יבנה לך תוכנית טיפולית ,בהתאם להתרשמותו ומה שנכון עבורך(ויש כאלו מסגרות מסובסדות או חינמיות שהן לא נופלות ברמתן מאלו הפרטיות).
לגביי העניין התרופתי -הפתרון לא נעוץ בכימיה.כדורים פסיכיאטריים מומלצים כדי להקל על הקשיים והחרדות בתחילת הטיפול,אבל הם לא תחליף לטיפול פסיכולוגי,שצריך וחייב להיות,כדי להבין טוב יותר את הרגשות שמסתתרות מאחוריי המעטה בו את מקיפה את עצמך.
נשמע שהכתובת שלך היא מרפאה להפרעות אכילה.שם תוכלי לקבל טיפול משולב(פסיכיאטרי,פסיכולוגי,תזונתי),יש פרטים בשימושון למעלה,בהתאם למקום מגורייך.
את צעירה,כל החיים עוד לפנייך,אפשר שתחיי אותם מאושרת.
אני כאן אם יש עוד שאלות,
קרן אור.

לקרן היקרה, תודה רבה מאוד על תגובתך

אני מצטרפת לדבריה של קרן אור אלייך ביחס לנחיצות הטיפול. הן פסיכולוגי ואולי יש לשקול גםהתערבות תרופתית. קודם כל כדאי שתפני למרכז להפרעות אכילה על מנת שיבצעו הערכה של מצבך ויוכלו לבנות לך תוכנית טיפול מתאימה . איך זה נשמע לך? היית פעם בטיפול פסיכולוגי?

אגב, חשבתי על כך שדרך הפניה לפורום עשית צעד לשבור את מעגל הבדידות. אפילו שהקשר פה וירטואלי.

ראשית תודה רבה לך על שאת עונה לי, ובכן אני גרה עם ההורים שלי ויש לי איתם בעי'ה מאוד גדולה, אין לי ולא היה לי איתם שום קשר רגשי קרוב, הם אנשים מאוד קרים אלי, סוג של טיפוסים עצמאי'ים שכל אחד חי לעצמו, לא אכפת להם ממני כמעט והם כמעט ולא מתענינים בי, אם אני חולה או לא מרגישה טוב זה לא מענין אותם, אני כמעט ולא מדברת איתם בכלל, הם היו מעדיפים שאני לא אגור בבית, אכן היתה תקופה שלא גרתי בבית, אך חזרתי לגור בבית הורי בשל חסרון כספי. אין לי שום חברה קרובה, אני מעל גיל 30 וחברותי לשעבר נשואות, אין לי כמעט חברות רווקות, ואני לא מצליחה למצוא חברה קרובה מתאימה ואוהבת שתתמוך בי בשעות הקשות ובחי'ים הקשים. עקב בדידותי יש לי דכאונות מאוד קשים ואז אני אוכלת המון ומשמינה בצורה מפחידה, אין לי שום כוחות לשמור את הדיאטה ולקחת את כל הכדורים, האכילה שלי היא רגשית ונפשית, השאלה היא האם יש כדורים שניתן לקחת כדי לא להיות בדיכאון ושעוזרים באופן מידי, עדיף טבעי, הצילו כי אני כבר מזמן לא מסוגלת יותר, אם לפחות הי'יתי רזה הי'ה לי יותר כח לחי'ים, אלפי תודות מראש, וכל הברכות שבעולם אמן, תודה רבה רבה, מראש בודדה.

קראתי את הדברים שלך ולא יכולתי שלא להגיב.
דיכאון זה משהו שמאד מוכר לי לצערי..חוויתי את המחלה הזו כמה וכמה פעמים על בשרי במהלך חיי.
וכן , גם כשסבלתי מאנורקסיה סבלתי תוך כדי גם מדיכאון מאד קשה.
<דיכאון זה דבר שלרוב נלווה גם להפרעות אכילה. זה בא ביחד בדר"כ.>

אני זוכרת ימים של ייאוש ובדידות בדיוק כפי שאת מתארת. העצה הכי טובה שיש לי לתת לך זה לפנות לטיפול. יש גם מרכזים לבריאות הנפש שם הטיפול הנפשי ניתן בחינם ובהם תוכלי למצוא ייעוץ מקצועי <פסיכולוג,פסיכיאטר> לרבות טיפול תרופתי שבוודאי את זקוקה לו.

את לא יכולה להישאר ללא מסגרת מקצועית שתלווה אותך. בולימיה ודיכאון אלו הן 2 מחלות קשות שקשה לעבור לבד ואת גם לא צריכה לעבור לבד. מגיע לך שיעזרו לך!!! ואל תמנעי זאת מעצמך!!!!.

אני יכולה לומר לך על עצמי שהיום אני במקום אחר לגמרי מבחינת הפרעת האכילה..לאט לאט אני מרגישה שאני מעיזה לצמצם אותה יותר ויותר ולתת ביטוי לעצמי, והכל הודות לטיפול המסור שקיבלתי ושאני עדיין ממשיכה לקבל.
טיפול זה must!

מקווה שעזרתי .

בס"ד,
ב"ה, עכשיו יצאתי מהדיכאון, אני פשוט מאוד משתדלת להיות בשמחה, לחשוב מחשבות חיוביות, ובס"ד זה עוזר, מה שמאוד קשה לי זו ההשמנה והאכילה, אני בן אדם שמכור לאוכל וגם מאוד שמנה אני בדרך כלל בדיאטה חוץ ממתי שאני לא כלומר קורה לי פעמים רבות שאני נשברת כי אין לי כח לשמור פשוט אין לי כח לשמור אני רוצה לאכול כל הזמן מה שבא לי והדיאטה עם הספירת קלוריות + אי אכילה בערב מאוד מאוד קשה לי, כל החיים לשמור זה מאוד קשה, מה לעשות? מה לעשות? אני שוקלת עכשיו בסביבות 100 קילוגרם.

זהו אאחד הסימפטומים המאפיינים את הפרעת האכילה. הבדידות, האשמה, ההסתגרות.
מרפאת הפרעות אכילה היא פתרון זמני לאשפוז.
ומה אחרי?
אני ממליצה לך על או איי אכלנים כפייתיים.
או איי בגוגל.
פתרון לחיים, לאוכל, לדכאונות.
אותי זה הוציא מהפרעות אכילה, אמנם מסוג שונה. וגם מההתמודדות עם קשיים בחיים.
בהצלחה