אפרת יקרה,

אפרת יקרה,
אגיד לך בלב שלם, לא.
אני ממש לא חסה עליה, לא חושבת שיש אפילו סיבה לחוס אליה, יכולה להגיד לך שאני אמרתי לה בדיוק את אותם דברים, הבעתי מולה את אכזבתי עקב האמונה שנוצרה עם השנים, את התחושה שלעולם זה לא ירפא, את כאב הנטישה שכנראה לא ילקח ממני, אך מקווה שעם הזמן הוא פחות יכאב, יודעת שזה מה שקורה, רק כאשר חוזרים הזכרונות, מה שעולה זו תחושה של חוסר הגיון, אימרי לי כיצד יכול להתנהל קשר כ"כ הרבה שנים, להתנתק בבת אחת כאילו לא היה קיים? האם זה הגיוני? יכולה להגיד לך שזה מרגיש מאוד טכני ולא תואם את היחסים שהיו, למרות שלא פעם אני רוצה לומר, "כבר הבנתי והשלמתי", זה לא כך, עדיין לא הבנתי זאת, קשה לי להאמין שיום יבוא ואני אבין, ולגביי ההשלמה..אז...לא יודעת..תמיד יחסר לי, במילא היה לי חור כואב, שחור ומלא בהמון חסר, אז נוצר עכשיו עוד חור, או שאולי הוא גדל...מקום כאוב אצלי אני מניחה.
מה דעתך? כי אני באמת חושבת שהרבה מערכות במדינה הזו לא אנושיות, רוצה להאמין שזה קורה רק במדינה הזו, ואני גם חושבת שבני אדם...נעשיים טכנים...וכולם שכחו, את האנושיות.
ואני לא מוצאת את עצמי כבר, לא יודעת להבדיל בין מה נכון לבין מה לא, בין בני אדם שרוצים באמת עבורי, שמאמינים באמת עבורי, לבין אלו המזמרים מילות מפתח שיוצרים צליל נעים לאוזן..

לילה טוב בינתיים