קרן אור ונטע היקרות:

אני מעריכה את המקום של ההתגייסות שלך למען חברתך,אבל מקריאת ההמשך של דברייך,לא ברור לי האם הצורך הזה לעמוד ולהיות עם אחרים,לא גובל בויתור העצמי שלך.שהרי יותר קל לנו לכאוב את הכאבים והמצוקות של אחרים,מאשר על עצמנו.את גם כותבת את זה בתחילת דברייך:"אני נכנסת בכדי לדרוש בשלומכן ולשמוע איך הולך.."-אבל אם אפנה את השאלה אלייך,כפי שעשיתי בעבר,את מספרת על עניינים מסביב כאילו כמוסרת מידע,מנותקת מעצמך..וכשבסוף את מתחילה להפתח ולספר לנו על בדיקות דם לא תקינות ועל המשמעות שלהן,את נסגרת...בורחת..ומסיימת את דברייך.
תקווה,צר לי אם אני נשמעת ישירה מידי,אני מעלה שאלות שאני רוצה לחשוב עליהם איתך.מתוך רצון כן וכנה באמת לדעת מה שלומך,מעבר לכל התנהלות היום יום.כי אני מכירה את המקום הזה יותר מידי טוב,ואני יודעת גם מה מסתתר מאחוריו.ואני רוצה שתרגישי בנוח גם להיות ולקבל את המקום הזה,ולתת לאחרים להיות איתך שם.כי ברור לי שזה כואב יותר לבד.
קחי לך קצת זמן לחשוב לפני שתעני,ואני אשמח להרחיב אם משהו בדבריי לא ברור.
בכל אופן,נשמע שחשוב שתלכי לרופא הנשים,גם אם זה מפחיד אותך,וגם אם הפחד הזה נשען על החשש שזה יחשוף אותך..רמות גבוהות של קורטיזון מצביעות על סטרס מתמשך(פיזי ו\או נפשי), או על כמה מחלות אחרות,חשוב להבין מה הגורם לכך וחובה לטפל בזה.אל תזניחי.

איתך,
קרן אור.

דווקא לא היית ישירה מדי ואני תמיד שמחה שאת כאן כדי להחזיק לי את היד שאני צריכה את זה יותר מכל..
אני אוהבת את מה שאני עושה בצבא ולמרות שזה לא תמיד פשוט אני משתדלת למצוא את הטוב בכל, אני מפחדת לפנות לרופאת נשים כי אני מפחדת שזה יגרור אותי בחזרה אל המקום ההוא שבו הייתי פעם של להרגיש שאני פשוט אבודה ולא יודעת מה לעשות ואיך לצאת מזה בשלום- זה מפחיד אותי לעלות שוב במשקל כי אני רגילה להראות ככה ואני לא רוצה, פשוט לא יודעת איך לחיות אחרת..
בזמן האחרון אני כן אועלת יותר מפעם אבל בכל זאת נזהרת במה שאני אוכלת..
אני צריכה ללכת לרופאת נשים ומקווה להרשם לכך השבוע,
תקווה

את יודעת,זה שלא מדברים על דברים או לא יודעים עליהם,זה לא אומר שהם לא קיימים..ואני חושבת שעדיין הגוף שלך מדבר עבורך ובשמך.
אני שמחה שהראייה שלך היא אופטימית,זהו מצרך חיובי בהחלט,אך יחד עם זאת,אני מקווה שהשאיפה להסתכל על כל דבר בעיניים חיוביות,לא גורמת לך לפספס דברים לא פחות בוערים וחשובים ,איתם צריך עדיין להתמודד.
כדי לאפשר לעצמך להמשיך ולהנות ממה שאת עושה,צריך גם לדאוג ולהקשיב לגוף.והגוף שלך מתחיל לאותת שמשהו לא תקין.
מקווה שקבעת כבר תור לרופאת נשים.
המשיכי לעדכן,
קרן אור.

הי תקווה מתוקה!
אני מתנצלת שלא היתי פה בזמן שכתבת את ההודעה.... איך את מרגישה? אני ממש שמחתי לקרוא את ההודעה שלך!!!! !!!!! !!!!! את ממש גיבורה.מקווה שכבר היית אצל רופא נשים. איך היה?
אני מאד גאה בך על כל התמיכה שלך בחברים והחברות שלך.
איך בצבא ככה?
אצלי מקווה שיהיה בסדר,אני מתאוששת מאשפוז קשה מאד..
אוהבת
נטע