לא יודעת מה לעשות

את מתארת מצב אופייני ונפוץ במהלך ה"א.הרמיסיה והרגרסיה נפוצות לצערי,גם לאחר אשפוזים.זה לא אומר שצריך לוותר.זה רק אומר שיש עוד דברים לעבוד עליהם בטיפול,שצריך לתת מענה אולי למה שנשאר פתוח ואת כרגע מתמודדת איתו בינך לבין עצמך.
נשמע שהטיפולים הקודמים הצליחו,ולכן אני חושבת שאת אולי צריכה לחזור למטפלים הקודמים ולהמשיך את הטיפול.לטיפול יש מקום גם ובעיקר אחרי אשפוז.האם את נמצאת כרגע בטיפול כלשהו??מה דעתך לחזור למרפאה שטיפלה בך??אם תטפלי בזה עכשיו ,אולי המצב לא יצריך אשפוז חוזר,מפניו את חוששת כל כך.
פני לאינטייק בתה"ש והם בהתאם למצבך יפנו אותך להמשך טיפול.יש מקום לדבר איתם על כל הדברים שהעלית כאן ולשמוע את דעתם.
כך או כך,אל תזניחי!
עדכני מה חשבת,
קרן אור.

כרגע אני לא מטופלת בשום מקום וזה בגלל שההורים שלי לא הסכימו שאני ימשיך עם המטפלת הקודמת שלי כי הם לא חושבים שהיא עזרה לי. הייתי אצלה עד לפני שבוע ואז הם החליטו שמספיק והם רוצים שאני אלך למישהו אחר שהם קיבלו עליו הרבה המלצות אבל אני לא יותר מדי התחברתי אליו.
אני כבר כל כך עייפה מלנסות להילחם שפשוט להתאשפז זאת נראית כמו הדרך הקלה ביותר לברוח מההרגשה שלי עכשיו למרות שאני לא ממש מאמינה שזה יעזור. מבחינתי זאת פשוט הדרך הקלה לברוח כרגע מהבית שאותו אני שונאת, וכולם שונאים אותי בחזרה.

את מספרת בעיקר על מה שההורים שלך חושבים,מה שהם רוצים,וקצת התפספסה השאלה החשובה ביותר והיא-מה את מרגישה כלפיי המטפלת שלך??מה את חושבת שנכון עבורך??מה היית אומרת למישהי במצב דומה,שמשתפת ומתלבטת איתך??
לי נשמע שהטיפול דווקא היה יעיל,ועובדה שהשורה התחתונה היתה חיובית.ונשמע שאם זה כך,גם הפעם הטיפול יהיה יעיל.ולפעמים צריך לעבור כמה פעמים טיפול בחיים,לפעמים נשארו עוד דברים לעבד,שרק מרחק הזמן,הסיטואציות שהחיים מזמנים לנו,מאפשרים לתת להם את המענה המלא.
מה שכן,כל הצלחה של טיפול מתחילה בראש ובראשונה ברמת הכימיה,האמון,האמפתיה שיש לך עם הגורם הטיפולי,ולא משנה מה הגישה ו\או הזרם לפיו המטפל עובד.מה גם שאין בעניין חוקיות,טיפול שמתאים לאחד לא בהכרח יהיה יעיל למישהו אחר עם אותם הסימפטומים בדיוק.
אם לא היתה לך כימיה עם המטפל,ויהיו ההמלצות הכי טובות שיהיו עליו,לדעתי אל תלכי אליו.
נשמע שאת צריכה לקחת את ההורים שלך לשיחה,להסביר להם איפה ומה את חשה בכל הסיטואציה הזאת,לומר להם שאת מעריכה את רצונם לעזור ולהפנות אותך לגורם מקצועי שהם שמעו עליו טובות,אבל שבשלב הזה את רוצה לקבל את ההחלטות מתוך מה שנכון עבורך.
אני לא חושבת שאשפוז הוא דבר מאיים.לפעמים הניתוק,היכולת להרפות ושמישהו ידאג לך ויקח אחריות(זמנית) על חייך,היא תחושה מאוד נעימה,מקלה.ולי נשמע שמצבך הפיזי והנפשי שלך מבקש את זה,ולא מהיום.
עדכני מה חשבת,
קרן אור.