כרונית יקרה!

סיפור הקפה ההפוך שלך הצחיק אותי מאד (ולא על חשבונך כמובן! פשוט תארת אותו באופן ציורי כל כך...) והזכיר לי את עצמי.
יש לא מעט ימים בהם הכל נופל לי מהידיים ומשתבש. אין סוף ספרים ומחברות שמוכתמים מנס קפה, לא מעט צלקות משריטות וכוויות שנגרמו ברגעים של חוסר ריכוז וריחוף בעולמות אחרים. לפעמים אני הבדיחה הטובה ביותר באזור...

מקווה שמצב דלקת העין וכאבי הפרקים משתפר. את מטפלת בהם כראוי? (-: וכמובן, גם מצב הרוח...

גם מצב רוחי אינו מזהיר, אם כי טוב הרבה יותר מאתמול. הייתי רוצה לומר "שזה הסתיו וזה עובר", הרי זו תקופה כזו של מלנכוליה, אך לצערי מצב רוח ירוד קשור לגורמים עמוקים יותר ממזג האוויר.

לגבי ההערות הנבזיות - גם אני חטפתי אחת כזו לאחרונה. הסיבה שלימדתי את עצמי לשתוק היא (כבר כתבתי זאת לקרן אור) שאם אני עונה, לאחר מכן אני מייסרת את עצמי האם פגעתי בחזרה במשהו אחר. ובנוסף, אחרי התגובה במקום להרגע או לחוש "מנצחת" באופן מסוים, אני רק יותר עצבנית ומתוחה.
ועדיין, אני סבורה שלהעיר לאדם על גופו או הופעתו החיצונית זו חוצפה שלא תתואר. ולמרות שזו התנהגות ישראלית אופיינית שלעיתים קרובות מתרחשת ללא שום כוונה רעה, מדובר בחוסר רגישות דוחה למדי.

רצה להכין לי ארוחת צהרים מאוחרת, משהו שאולי יעורר אותי קצת מהעייפות שנפלה עלי בשעה מוקדמת זו.
להתראות בלילה!
אני.