כאפת פרופורציות

צר לי על החויה הקשה שעברת.אבל אני חושבת שלפעמים זה כל שאנו זקוקים לו כדי להזכר מה חשוב ולהכנס לפרופורציות.החיים יקרים מאוד ואנו צריכות לעשות הכול כדי לשמר על בריאותנו הפיזית והנפשית.

ברגעים אלו אין כ"כ מה לומר,חיבוק,
קרן אור.

אני פשוט רוצה שהזמן יעבור... להיות איזה שבוע קדימה
הכל ביחד זה פשוט יותר מידי...

מש יקרה,
קראתי את הודעתך ולא יכולה שלא להגיב,
אני שנים רבות מדי מחיי רציתי שיעבור הזמן, את רוצה שיעבור שבוע, אך תארי לך שאני רציתי שיעברו שנים....אבל שאני אומרת "שנים",אני מתכוונת שנים רבות...לפעמים הייתי אומרת "חמש עשרה שנה", לפעמים "עשר שנים"..באמת רציתי שככה הזמן יעבור, פשוט להיות שנים קדימה..
אך את יודעת מה גיליתי? גיליתי שהזמן אכן עובר, הוא פשוט עובר, גם אם הכי רע לי בעולם וכן אם הכי טוב לי, הזמן עובר וזה לא תלוי בי...ככה שאם עכשיו לא טוב, אני יודעת שהזמן עובר, ואני יודעת שייגיע יום ואהיה במקום אחר...כמובן שלא לשבת ולחכות..
אני יכולה להבין את הרצון הזה שהזמן פשוט יעבור ולא נצטרך לחוות את הזמן הזה, את ה"תקופה" הזה שנראה שלא זזה, אך אם תביטי בשעון, לזמן באמת יהיה קשה לזוז, לפחות מהעיניים שלך..
ואני בטוחה שבחייך יגיעו עוד רגעים בהם תסתכלי אחורה ותהיתי איך הזמן עבר ככה, לא תביני איך השנים חלפו להן...ותזכרי בתפילתף שהזמן יעבור...הזמן עובר יקרה, השאלה איך..


"עמוק בתוכי אני נרגעת
כי הכל יהיה בסדר, כן הכל יהיה בסדר...."

אבל השבוע הספציפי הזה- שבוע אחרון של תקופת מבחנים מטורפת באמת צריך פשוט לעבור
כדי שאני אוכל להתמודד כמו שצריך עם כל השאר

אני יכולה להבין את הרצון להיות כמה ימים,שבועות ואולי חודשים קדימה(לא אחת גם אני נמצאת שם עם עצמי,מרגישה שבא לי לכבות את השאלטר להכנס מתחת לשמיכות עד יעבור זעם..),אבל איך את רואה את המצב אילו הדבר היה אפשרי??האם מרחק הזמן באמת יכול לגרום לדברים להראות אחרת,או שגם אז הצורך בהתמודדות יתבע את מקומו??
לצערי יקרה,הזמן לא מרפה.הוא לא גורם לדברים שלא עובדו ולובנו להראות אחרת,הוא לא גורם לפצעים להפסיק לדמם,כולנו הרי נמצאות במצב הזה בגלל שאנו חיים את העבר,לא מניחים לו,לא מתמקדים בעתיד ובאיך להמשיך מכאן.
רק עשייה ועבודה קשה,יכולים ליצור את השינוי.
מה קורה עם טיפול??האם מצאת מטפלת??
איך את היום??

חיזקי ואימצי!
קרן אור.