שלום יקירות!

תודה לכולכן, חברות יקרות, על הדאגה והשאלות הרבות.

האמת היא שאין הרבה מה לספר, היה מצב רוח רע וכמעט חלף לו.
קרן אור - שאלת האם זה יותר ממשהו "שטחי", אז רציתי לפרט קצת:
התסכול והלחצים שנובעים מהעובדה שהכיוון העתידי שלי אינו ברור ושממש כרגע אני בהספק עלוב מבחינה מקצועית הם סיבות עמוקות מאד למצב רוח רע... אי אפשר להתעלם מהן ולספור רק את הדברים הטובים שבחיי כרגע ואת ההשגים שלי. אך כמובן, כמו שכבר כתבתי פעמים רבות, זהו מעגל כזה. כי אי שביעות רצון מהתקדמות בתחום המקצועי ובלימודים גוררת מייד אי שביעות רצון מעצמי באופן כללי. ואי הוודאות כלפי העתיד מטרידה גם היא.
אך בכל אופן, היום קמתי במצב רוח של "דאגות בצד, עכשיו לעבוד!" וזה בהחלט עזר. גם ריחוק מהבית ליום שלם הועיל לי.

בנוסף, אני תמיד מתקשה לחזור לשגרה. זו לא עצלנות כזו שגורמת לי להתאבל על סופה של החופשה והחזרה לעבודה. אלא, כשאני בחופש, רחוק מכאן, אני פשוט אוהבת את עצמי יותר... מאמינה שהתחושה הזו מוכרת גם לכן. קל לי יותר לקבל את עצמי כשאני רגועה יחסית, נחמדה הרבה יותר, ישנה טוב, כשיש לי מספיק זמן לקרוא ולשקוע בחלומות בהקיץ.

בקיצור, אני לא מעוניינת להגדיר את הימים האחרונים כ"תקופה רעה", כי בכוונתי לחסל את המצב רוח העגמומי באופן סופי כבר מחר!

ודבר אחרון בעניין הערות הסביבה: השבוע פגשתי את הורי, ושמתי לב שאימי המתוקה מביטה בי במבט מוזר ביותר. בסופו של דבר שאלתי אותה מה היא רוצה ממני והיא אמרה: "רק רציתי להגיד לך שעלית קצת במשקל ואת נראת ממש יופי, אבל פחדתי שתכעסי עלי או תעלבי או תפסיקי לאכול כבר מחר!".
טוב נו, לאמא מותר, נכון? הסברתי לה שאני מתאמצת מאד לא לנקוט בשום אמצעים לירידה במשקל, ושכל עוד היא לא משתמשת בפועל "ש.מ.ן", או מעירה הערות נבזיות (כגון - "את צריכה לשים קרם עיניים"), הכל בסדר...

אז לילה טוב יקירותי, זה הזמן להסיר את כל הלחץ מהכתפיים ולהתחיל להתכונן לסוף השבוע!
נשיקות רבות,
שלי.

אני שמחה ששיתפת אותנו במחשבות שלך.כן לצערי אני יודעת עד כמה לפעמים הטרדות מהעתיד "מגמדות" כל הצלחה של העבר...מן פחד כזה שיגיע רגע ובו לא נדע לאן פנינו מביטות..ואין לי פתרון,ואני מניחה שגם אילולא היה לי הוא לא היה אפקטיבי עבורך,כי כל אחת מוצאת את הדרך שלה להביט קדימה.את יודעת לימדו אותנו בקורס משהו שמצא חן בעיניי,והוא:אם אתה לא תחליט מה הדרך שאתה רוצה ללכת בה ומהי המטרה הברורה,הסביבה תעשה זאת במקומך.אני מאוד מאמינה בזה,אם כי אני יודעת שכרגע זה ממש לא מנחם אותך.וכמו תמיד אני יודעת שזה "משברון" של כמה ימים,ולא משהו שילווה אותך בתקופה הקרובה.הפחד מהעתיד,גם לי יש את זה.גם אני היום לא אחת מוצאת את עצמי מהרהרת אם בעתיד אצטער על מה שעשיתי עכשיו,אבל אני יודעת שאין לי ברירה אלא לזרום.אז כן יש ימים כאלו גם,אבל טוב שהם נגמרים!!!
וכן,הלוואי וכולנו לא היינו חייבות לעבוד לקום מתי שבא לנו,להיות רגועות,לא בלחץ כל הזמן..אין יום שעובר שאני לא מפנטזת על זה...ברור לי שהחיים שלנו היו ניראים אחרת.אבל אין מה לעשות.

הבן שלי בסדר,יש לו חום של 38.5 ונראה מה יהיה מחר.מה שלמדתי זה שאסור לתכנן כי מחר בניתי על ארוחת בוקר עם בעלי(כמה זמן לא היינו ביחד בימי שישי בבוקר),אבל זה מתבטל!איזה באסה...
טוב אני עייפה ומוטשת,והבחילות חוזרות להן שוב הלילה...אז אני פורשת ומאחלת לך ולכולנו לילה נעים,ואיזה כיף מחר חופש!!!
אוהבת קרן אור

תודה רבה על התגובה היפה כל כך!
כתבת דברים נבונים כל כך, אני צריכה לקרוא זאת שוב כדי להפנים, קצת מאוחר עכשיו...
חבל לי שתכניותייך למחר בבוקר נגנזו, אך את יודעת, עוד שבוע יהיה עוד בוקר שישי ומקווה שלא יהיו בו שום תקלות או מחלות!
איחולי החלמה מהירה לבן ונשיקות לילה טוב עבורך,
שלי.