צריכה עצה.

לא ברור לי מדברייך מה בדיוק הבעיה,ואני גם חושבת שזה לא נכון ואפשרי לבצע אבחון דרך המחשב מבלי להכיר אותך ואת הפרטים החסרים.
כמה שאלות שחשוב שתעני עליהם(אולי בינך לבין עצמך,אם קשה לך כאן)-האם את מבינה שאת רזה??האם קיים רצון לרדת במשקל??האם לאכילה מתלווים רגשות אשם,תחושה של רצון להפטר מהאוכל,והאם את מפחדת להעלות במשקל היכן שהוא בתוך תוכך ומשמרת בדרכים כאלו ואחרות את משקלך הנמוך לאורך השנים.לא ברור לי למה אושפזת והאם שוחררת או השתחררת(ואני מניחה שהיו סיבות מוצדקות לעניין),למה היום את לא נמצאת במעקב תזונתי,ואיך זה שאת לא מצליחה להעלות במשקל.מה מצבך הפיזי,והאם המדדים תקינים(לחצ"ד,דופק,חום גוף וכדו').אני רואה גם משמעות בכך שבחרת לכתוב את פנייתך דווקא בפורום להפרעות אכילה...
נשמע שחשוב קודם כל לאבחן את הבעיה ממנה את סובלת,ולקבוע תור לפגישת אבחון אצל פסיכיאטר\ית ומשם לראות איך מתקדמים.

אשמח לשמוע מה הבירור יעלה.
אל תזניחי!
קרן אור.

הי,

אני אנסה לענות על כל השאלות, אני רואה את עצמי רזה ותמיד ראיתי ולא אהבתי את זה לחלוטין, אין לי רצון להרזות אלה להיפך(וזה לא הולך...),המדדים שלי תקינים ל"ד,דופק וכ'ו אני בן-אדם בריא, אני אישפזתי את עצמי כי פשוט רציתי לראות את עצמי מלאה יותר וכך להרגיש יותר טוב עם עצמי, זה החזיק מעמד שנתיים אחרי אישפוז ואז לאט לאט ירדתי, יש לי מחסום מסויים עם אוכל ובכלל אני ממש רוצה להשמין לבד(חולמת על זה) אבל זה כאילו משהו בלתי מושג, כי אין לי משמעת עצמית, אני לא יודעת לשים את היד על הבעיה למה זה? אבל אין לי דחייה מאוכל, אני לא רוצה להישמר רזה.
מנסה למצוא את שורש הבעיה כבר 12 שנה.....

תודה על התגובה

את מתארת שבאשפוז הצלחת לעלות במשקל,כלומר עם תזונה נכונה וכמות הכנסה קלורית חיובית,פיזית את יכולה לעלות במשקל גם היום,וללא אשפוז,אם עובדת היותך רזה מפריעה לך,כפי שאת מציינת.והשאלה שאני שואלת את עצמי-למה זה בכ"ז לא מתקיים היום??את מציינת שיש לך מחסום מסוים עם אוכל-האם תוכלי לפרט יותר מהו בדיוק הקושי והמחסום הזה??
ולמה לא לפנות לדיאטנית ויחד איתה לבנות תפריט שיעזור לך לעלות במשקל??ואם גם אז לא תצליחי שוב לאפשר לעצמך לאכול ולעלות במשקל,הייתי ממליצה לך ללכת ולברר יותר לעומק אם קיים מרכיב נפשי.
את יודעת,אני מכירה הרבה בנות רזות שלא מצליחות לעלות במשקל,אבל זה לא מפריע להם וחיות עם זה בשלום.עצם העובדה שאת מרגישה שקיימת בעיה נסתרת,יחד עם בחירה לפנות בשאלה לפורום הפרעות אכילה,מחזקת אצלי את ההרגשה שאת לא לגמריי כנה עם עצמך.וזה תנאי הכרחי,לטעמי,כדי להבין יותר את שורש הבעיה.
אבל זאת רק דעתי.
אשמח לשמוע מה חשבת,
קרן אור.

בוקר טוב קרן,

לא סתם הגעתי לפורום הזה, אמרתי בהתחלה שאני לא בטוחה שאני במקום הנכון אבל בכיוון אני בטוח, ברור לי שיש לי הפרעת אכילה אבל לא אנורקסיה ובטח שלא בולמיה, להפרעות אכילה יש עוד ספקטרום שלם באמצע ואת שלי לא הצלחתי לאתר עדיין, כשזה מגיע לאוכל ולהכין לעצמי אוכל אני די מתעצלת, אבל אם יהיה אוכל מבושל מוכן וטעים לא תהיה לי בעיה, זה מה שקורה פיזית, ברור לי שיש משהו נפשי שמוליך את זה(את העצלנות הזאת) ושם עוד לא הצלחתי להבין מה בדיוק, אבל מחסום יש בוודאות, אני לא חושבת שאני חיה בהכחשה כי אני מתעסקת עם הנושא מאז שאני זוכרת את עצמי, גם כשאישפזתי את עצמי פעם ראשונה, אמרו לי שאני אנורקסית סמוייה ולא שללתי כי הרבה פעמים אנשים רואים מבחוץ מה שאת לא רואה מבפנים, אבל כעבור שבועיים הם אמרו שזאת לא הבחנה נכונה כי אין לי קווים של אנורקסיה ולא ידעו בדיוק מה ההבחנה הנכונה.
אני רוצה לדבר עם מישהו שנראה אולי נוכל לאבחן ביחד מה יש לי, יש לך הצעה? אבל מישהו עם ראש פתוח שלא יקטלג אותי ישר כאנורקסית.
בקשר לדיאטנית, ברור שהייתי וניסיתי כמה פעמים וכל מיני סוגים של דיאטניות,אבל כמו שכתבתי קודם ,העצלות הזאת תמיד מצליחה לחלחל פנימה יותר חזק.
אני בן-אדם שאוהב את החיים, אוהב לטייל ולצחוק, מאוד סקרנית, והלוואי והייתי עולה במשקל אפילו 5 קילו (זה נראה כמו חלום.....) והייתי מרגישה הרבה יותר נשית וטוב עם עצמי.

עזרתך ועצתך.....

תודה,יום טוב.

לא חשובה ההגדרה, אנורקסית/לא אנורקסית, האוכל, לדעתי, הוא לא העינין פה אלא מה שאת משליכה עליו .( המשמעות האישית הפנימית שאת מייחסת אליו).
את כל זאת את יכולה לברר באופן מעמיק במסגרת של טיפול פסיכולוגי.( לא ציינת בפנייתך אם בעבר היית בטיפול.)
ממליצה לך מאוד על פניה לטיפול. אם תרצי שאכוון אותך/אמליץ לך , ברצון.

שלום אפרת,

אשמח אם תמליצי או תפני.

תודה ענבל

בשמחה, אנא כתבי אלי למייל באיזה איזור בארץ את גרה.

אפרת