בנות יקרות,

שמחה מאוד למצוא אותך כאן שוב,בבית המופלא הזה שהיית עדה לכל שלבי הקמתו.ושאת מוצאת בו מקום לחזור.
יקרה,מותר לנו לעיתים לנוח,להרפות(להבדיל מלוותר..),כדי לצבור כוחות להמשיך.לא קלה היא דרכנו,כדברי המשורר,אבל יחד עם זאת,אני בטוחה ביכולתנו לשרוד גם את התקופות הפחות פשוטות,שעם כל הכאב וזה שלעיתים לא יכולים לראות זאת,הם אלו שבנו אותנו, והאמיני לי רק לטוב.
אז קחי נשימה עמוקה,נוחי מעט,השעני כשצריך (על מי שבאמת נמצא וכאן כדי להשאר),והמשיכי.כי האור נמצא שם ואני מאמינה שלא הגענו עד לכאן כדי לוותר.אפשר שנוכל לחיות אחרת.
במובן הזה את הרי יודעת שאני לא ממש שונה ממך.

חג פורים שמח,ואולי צריך לאחל לנו שדווקא מהיום נדע להוריד את המסיכות בפני החשובים לנו,
ונבין שאנחנו מספיקות כמו שאנחנו.או כפי שהגדרת זאת עוד מזמן:"פשוט אני".פשוט,ונכון.

חיבוק גדול!
קרן אור.

מה שלומך?! איך את מרגישה?
קודם כל ברור שאני זוכרת אותך, אני לא יודעת עם את זוכרת אותי אבל אני כן זוכרת אותך- בהתחלה הופתעתי קצת כי הכינויים שלנו די דומים וזה עורר בי הרגשה קצת מוזרה אח"כ אני זוכרת אותך כמישהי כמו כולנו כאן שנתמכת ותומכת, אני זוכרת אותך כמישהי שמרגישים את החמימות בתגובות שלה אני זוכרת אותך כמישהי שלמרות שלא תמיד ברור לי מה סיפור חייה ברור לי שהיא נמצאת במקום הנכון,
אז שיהיה לך חג שמח ושבמקרה שלנו באמת יקיים "ונהפוכו"
שנדע להרגיש שאנחנו מספיקות כאנחנו ושאין צורך בשום דבר נוסף
תקווה

הי תקווה לבנה ותקווה היקרות.
מה שלומכן?
תקווה לבנה- לא היית פה המון זמן.איך את מרגישה?
אני גם כן זוכרת אותך ולא יודעת אם את זוכרת אותי....
תקווה- איך היה אצל הרופא נשים?לא שוכחת אותך.... חושבת עלייך.איך בצבא ככה?
חג פורים שמח:-)
אוהבת נטע

בנות יקרות,
צר לי על השעה, בעיקר בפני עצמי...
קרן אור היקרה- דברייך, אמן שנדע להוריד את המסיכות בפני הקרובים אלינו, מאמינה שאני כבר עושה זאת אגב, לאט לאט מצליחה להסיר מעלי את ההגנות ומאמינה אמונה מוחלטת, פשוט כך, ועדיין אני פשוט אני, ועם זאת יודעת כמה לא פשוט, אך כבר לא מנסה לשנות זאת, ולמרות כל ההסתייגויות שעולות לא פעם, לקבל את החיים שפשוטם, לא קל לומר ולא קל לבצע, כמובן עבודה יומיומית ואף ממש רגעית.

תקווה ונטע היקרות-
אני בסדר, מאמינה שתמיד במקום יותר טוב מהמקום הקודם שהייתי בו, מאמינה שאצלי זה תמיד יהיה ככה, תמיד אהיה במקום יותר טוב מהעבר שקדם להיום, אם כי לא תמיד מרגישה זאת.
במקרה שלי אין לאן לחזור אחורה, תמיד קדימה, אסור לי בהחלט לחזור אחורה, ה"אחורנית" אצלי מאוד מסוכן, ועל כן משאירה את עצמי באיזשו מקום שנותנת לעצמי לא פעם להתנדנד, אך עדיין באותו המקום, לא חוזרת אחורנית..רק קדימה, למרות הקושי, מקווה שתוכלי להבין....
לא תמיד קל, אבל בהחלט לא חוזרת אחורנית, זה לא משהו אפשרי בכלל עבורי.

ומה שלומכן אתן? אשמח לשמוע..
נטע, איך את? ותקווה יקרה, האם את כבר בטיפול? איך את מרגישה?

חיבוק ענק לשלושתכן, יקרות!!
ומקווה שאתן במיטותכן כבר, ישנות וצוברות אנרגיה למחר..
ואמן שיהיה לנו יום פחות סוער, בשמיים ומכל הבחינות.

שלכן באהבה ואיחולי לילה טוב,
תקווה לבנה.

אני רוצה לומר לך שאני יודעת כמה להוריד את המסיכות הוא לא מעשה קל,ובייחוד שכל החיים המסיכות האלו שירתו והיוו את חומות ההגנה שלנו.ולכן אני מעריכה מאוד את יכולתך לעשות זאת.גם כשברור לי שלא קל לך,גם כשלעיתים פשוט רוצים לוותר ולהניח את כלי המלחמה בצד.את ממשיכה ומההיכרות איתך בשנתיים האחרונות אני יכולה לומר לך שלא אחת אני מוצאת את עצמי נפעמת לנוכח הכוחות והאמונה איתם את ממשיכה.ואני יודעת שלא היית רוצה בהם,שהיית מוותרת עליהם,אבל יחד עם זאת,כוחות מתגלים לנו רק במצבים משבר.אני יודעת שאת מסוגלת להם.ואני בטוחה ביכולתך להתקדם לכיוון השאיפות והחלומות שלך,וזה משהו שאף אחד לאיכול ולא יוכל לקחת ממך לעולם!.את צודקת,אין טעם להסתכל לעבר,כי כשמסתכלים אחורה מאוד קשה ללכת קדימה.אם יש משהו שלמדתי ממך הוא שאפשר לנצח אפילו את נסיבות החיים!
מה שאני מנסה להגיד לך הוא שאני איתך ,ושאני שולחת לך מקבץ של כוחות,שאולי לא יכולים לעזור באמת,אבל משקפים את הרצון הכנה והאמיתי להקל עלייך.
חיבוק גדול וכנה!
שלך,
קרן אור.

"לנצח את נסיבות החיים", קרן אור יקרה....את צודקת, משפט מוכר לי, אמן, אמן, אמן, שאוכל לומר עוד הרבה שנים גם שניצחתי את נסיבות החיים, עד כה ניצחתי? שואלת בחצי סימן שאלה, נוטה להאמין שכן...כמובן, הרי ברור, אבל לפעמים את יודעת...הראייה המשובשת, גורמת לנו לראות את ה"כאן ועכשיו" דווקא ברגעים שלא צריך להתמקד בכך...כי ה"כאן ועכשיו" שלי לא תמיד מעיד על התמונה כללית.
קיבלתי כוחות רבים מתגובתך, ממילותייך, את הרי יודעת אני קוראת בשקיקה כל מילה ומילה, נותנת להן לחלחל לתוכי.
וגם במילים יש כוחות רב, שלא תמיד ניתן להסבר...אבל אני מצאתי ים של כוחות במילים, כוחן מבחינתי הוא כמעט בלתי נגמר, משום שזה כמעט הדבר שהכי עובד אצלי אפילו ברגעים הזוועתיים שרק יש רצון לחפור בחול ולהטמין את ראשי, שם המילים מצליחות לעבוד, וזה מראה על כוחן הרב!

מצטערת על הימים העמוסים, התגעגעתי...אוטוטו זה נגמר....
חיבוק גדול אוהב ואמיתי
שלך
תקווה לבנה

אז עכשיו כשהלחץ כבר מאחורייך,ואחרי שהטענת מעט את המצברים(...),כבר אין תירוצים...חחח..
אני שמחה שאת שואבת ממילותיי כוחות,אמונה וחום,כי אלו הן כוונותי ואני שמחה שזה מצליח לעבור אלייך באופן ובצורה שהייתי רוצה.
אין ספק שבמצבי משבר אנחנו מתנהלים בכאן ועכשיו ולא פנויים לראות את התמונה הכללית,ואולי גם האמונה מעט קטנה,הרצון הופך למעט לא ברור יחד עם העייפות, משחקים כאן תפקיד.אבל אם יש משהו שאני מעריכה אצלך זה את היכולת לקום מיד אחרי ולהזכר למה .אני תמיד אומרת שאין כוח יותר חזק מכוח הרצון(אפילו לא טעם השנאה העצמית,שמנסה להדחף ולעיתים מצליחה..),וזה משהו שלאף אחד אין יכולת לקחת מאיתנו.אני מתייחסת לכל התפאורה מסביב כרעשי רקע.לפעמים חזקים יותר ולפעמים פחות .אבל אם תחשבי על זה,הם לא באמת קיימים,הם לא אלו שמשפיעים עלינו כמו הכוחות המנוגדים בתוכנו..שם צריכה להתבצע עיקר העבודה.
מאחלת לך,ולי,שנוכל תמיד לזכור למה,שנביט לתוך נפשנו ונקשיב למה שהיא רוצה לומר לנו,ושמתוך כך נשאב תמיד את האמונה והכוח לעבור יום ועוד יום,ולנצח גם את נסיבות החיים.
אני בטוחה שזה אפשרי,
חיבוק חזרה,
קרן אור.

הי תקווה לבנה !
מה שלומך?
כייף לשמוע ממך...מה שלומך יקרה?
אך החיים?איזה שלב את בחיים? סורי שאני לא זוכרת...
אני בשלב סימן שאלה לא בתיכון ולא בצבא.בדיוק ככה תקועה בין לבין...בינתיים נידודי בית חולים ביקורות טיפולים מעקבים...ומקווה כבר לסיים ולהתחיל שנה הבאה שנה חדשה ויפה.
באשפוז האחרון שלי התברר שאני סובלת מבעיה בכליה ולכן כל המצב שלי התדרדר דרסטי אז הכל הפך לכואב עוד יותר אבל אני מנסה להתגבר ,
מבחינת הטיפול-אני די הרבה זמן לא הלכתי למטפלים שלי פשוט כי היתי בבית חולים.אבל לקראת סוף האשפוז קיבלתי טיפול קצר מהמטפלים שהגיעו לבקר :-) ובנוסף- קיבלתי טיפול על ידי עובד סוציאלי דרך הבי"ח.
את גם לא ישנה בלילה? הכל בסדר אצלך?
המשך יומטוב
אוהבת
נטע

נטע יקרה,
איך עבר היום? איך את מרגישה?
לגביי שאלתך, אני אכן לא ישנה בלילה, מתקשה מאוד..מרגישה כעת את כל העייפות הזו, ומתפללת להרדם הלילה....כי אני יודעת שהיום הגוף שלי מאוד עייף פיזית, ואני חייבת לאפשר לו את המנוחה הזו, החלטתי הפעם שגם אם לא ארדם, לא אזיז את עצמי מהמיטה...לא אכתוב ולא כלום, פשוט אשאר במיטה.
מצטערת לשמוע על מה שעברת בתקופה האחרונה, מקווה שכעת את בהתאוששות, שמחה לדעת שהייתה חזרה למטפלים, ואף מרגישה ממך איזו הקלה בעיניין...אני צודקת? מדהים שהצליחו להקל עלייך, שמחה לדעת ואיזה יופי שאת מאפשרת לעצמך!!
בריאות בריאות בריאות, כמה זה חשוב...אסור לנו לפגוע בעצמנו יותר, זכרי, אנו משלמות את המחיר אחה"כ, ולפעמים הוא כואב מדי וקשה מדי..
צר לי להגיד לך שאין לי ממש תיאור של תקופה כעת..בעיקר עמוסה ומעייפת
וכעת אני באמת אפרוש למיטה, כמו שהבטחתי.

מאחלת לך שינה נעימה ושקטה,
ומחר יום טוב ורגוע.

תקווה לבנה

הי יקרה!
שמחה לשמוע ממך ועוד יותר שמחה שאת במיטה...כולי תקווה שאת חורפת ושקועה בחלום התשיעי..
איך עבר עלי היום, בסדר גמור! ואיך עבר אצלך? אני שמחה וכן,בהחלט מרגישה הקלה , מכל הבחינות! מחר אני הולכת לטיפול!
אני מבינה שאת ב"שום תקופה"....העיקר שטוב לך ותקחי את הזמן שלך להחלים...
כמה שנים את נאבקת? ואו אני לא מאמינה שאני כבר 3 שנים כמעט במערבולת הזו!!!
מחר אני הולכת לטיפול! ווווי ואני מרגישה מוווווווווזר...מרגישה שמחר אתחיל דף חדש.כאילו מחר זה יום חתונתי:-) חחח כי אני יודעת שמחכים לי כבר הרבה זמן שאחזור...
אני ממש רוצה להתחיל חיים חדשים, אני שבעה מכל הקולות האנוריקטים ומהחיים האלו מההרעבה העצמית והנפשית . אני רוצה חיים חדשים ובריאים רוצה לחיות בבית שלי עד 120 בריאה ושמחה כמו שנבראתי....
היום זו אני שפותחת בהודעה את היום וסוגרת את אתמול.
אז מאחלת לך ולכוווווולם חלומות פז
ו----בוקר טוב!
אוהבת
נטע

וכמובן שאני זוכרת את שתיכן!!!! איזו שאלה בכלל....