צריכה עזרה...

כן, אני מכירה את דכאון ההשמנה הזה. כולנו מכירות אותו. העניין הוא שלהקיא זה ממש פתרון גרוע, ובשורה התחתונה זה גם לא מרזה, ולפעמים אפילו גורם להשמנה במשך הזמן - עד כמה שזה נשמע סותר את ההגיון.

אני שמחה שפנית לקבלת עזרה, כי הבולמיה היא מאד שואבת ומאד הרסנית. לכאורה פתרון קל ומהיר, אך בעצם זו מפלצת שתהרוס את חייך ואת איברייך הפנימיים. רעות, האם כתבת פה כבר בעבר? בת כמה את?

בכל אופן, חמודה, לדעתי כדאי לך לפנות לטיפול כדי לעצור עכשיו את כדור השלג המתגלגל הזה, לפני שיהיה קשה מאד לעצור אותו. כדאי מאד שתקבלי עזרה מקצועית בהתמודדות מול ההפרעה הזאת, כי קשה מאד לצאת מזה לבד. כיום יש מרפאות בכל אזור בארץ, וזכותך לקבל עזרה. בנוסף, כדאי לך לשבת עם עצמך ולחשוב "מדוע אני עושה את זה?". אני בטוחה שזה מעבר לענייני דיאטה. האם את כועסת על משהו? עצבנית ממישהו? לחוצה במיוחד ממשהו או ממישהו בחודשים האחרונים? אני מאמינה שהקאות הן ביטוי קיצוני לאי קבלה של דברים ולחוסר יכולת להתמודד אתם. חשבי על הדברים.

ואנחנו כאן תמיד כדי לשמוע ולתמוך.

שיהיה לך לילה טוב!

כרונית.

לא בחיים לא רשמתי בפורום הזה..
אני בת 20 חיילת משוחררת...
אמא שלי רצתה שאלך לשחף אם את מכירה ולא הסכמתי מחר יש לי פגישה עם פסיכולוגית...
ניראה מה יהיה בכל אופן תודה רבה ..

מצטרפת למה שכתבה לך כרונית.מכירה דרך חברות את שחף,ואני מברכת כל טיפול שיעזור לך.אשמח אם תשתפי אותנו ותספרי לנו איך היה לך אצל הפסיכולוגית,ובכלל מי זאת רעות??כולנו כאן באותה סירה,ואנחנו כאן לעזור,להבין ולהכיל.
תרגישי טוב יקרה,
קרן אור

שמחה שפנית לכאן! וכמובן מחזקת כל מילה שכתבו כרונית וקרן אור.

אני שלי, בולימית כעשור, ללא הקאות כבר יותר משלושה חודשים ונאבקת להמשיך בדרך הטובה.
כתבת שאת במעגל האיום הזה כבר חודשים - לא ברור האם מדובר במספר חודשים או בשנים, אך אני יכולה לאשר את מה שכבר נראה לי שהבנת בעצמך:
ללא טיפול מתאים, ללא מחויבות אמיתית להחלמה, המצב רק ילך ויחמיר. בכל היבטי החיים - הגוף, הנפש, חיים חברתיים, מקצועיים.
ככל שתשארי זמן רב יותר לכודה במעגל הרצון לרזות, זלילות, הקאות, הרעבה - כך יהיה קשה יותר לצאת.
קשה לי לתאר במילים כמה כעסים יש בי כלפי עצמי, על כך שלא הצלחתי, ולא רציתי מספיק להחלים בשלב הרבה הרבה יותר מוקדם. לכן אני מפצירה בך לעשות כל מאמץ אפשרי להחלמה מלאה.

את צעירה מאד, בתקופה קריטית מאד בחייך - לימודים, עבודה, אך גם לקראת תקופה שיכולה להיות מהנה מאד ומלאת חוויות נפלאות ומעשירות. אל תאפשרי למחלה הזו לחרב את השנים הקרובות.

חשוב מאד שתפני לטיפול - נפשי, תזונתי. ובכל זאת - טיפול אינו אמצעי מספק להחלמה. את צריכה לרצות, לבחור, להחליט שאת נפטרת מהמחלה הזו בכל מחיר. גם אם המחיר כולל פתיחת פצעים ישנים בטיפול פסיכולוגי, התעמתות עם עצמך ועם הסביבה הקרובה, וכן, גם עלייה קטנה במשקל, לפחות בשלבים הראשונים.

שמחה מאד לשמוע שאמך מעורבת במצב ותומכת בטיפול. תני לה לעזור לך ככל האפשר, נסי להמנע מהכחשות והסתרות. הן רק יסבכו אותך עוד יותר...

אשמח לשמוע ממך שוב ולתמוך ככל האפשר.
בהצלחה!
שלך,
שלי.

תודה רבה לכן אני שמחה שניכנסתי לכאן למרות שזה הייה בטעות...
כמה כיף לשמוע שאתן תומכות בי ..
יש לי פגישה ב- 5 עם הפסיכולוגית אני אחזור ואכתוב לכן...!!

תודהה

שלום רעות.
אני משתתפת בכל מה שכתבו לך חברותיי.
אני מקווה שתהיה לך פגישה טובה עם הפסיכולוגית היום...!!
ואנחנו פה, לעזור, לשמוע ולתמוך בכל מה שצריך...

בהצלחה!

בלונדי.