יקרות שלי,

אני מתגעגעת אלייך קרן אור יפה שלי.
מה שלומך?
מאחלת לך מקסימה ולכל בנות הפורום הגיבורות חג עצמאות שמח.
תחגגו ותהנו לכן הרבה הרבה.

ושיהיה לכולנו חופש מצויין!!!
אוהבת המון המון
לונה (:

תמיד שמחה להכנס לכאן ולראות הודעה ממך.אני בסדר,מתאוששת מהליך רפואי לא פשוט,ובתקופה של הקרנות.
ואת??מה קורה איתך??אשמח אם תספרי יותר.
שלך,
קרן אור.

אני שולחת לך את כל הבריאות שאני יכולה והמון אנרגיות החלמה!
אני בטוב מאוד. חייה את חיי ונהנית ממה שיש להם להציע לי.
שמחה מרירה לעיתים ויפה מאין כמוה.
החיים מכילים כלכך הרבה דברים בהם, קל מאוד להשתגע. אני מתכוונת במובן החיובי.
כל עוד אני כאן אני מודה על כך.
זה לא מובן לי מאליו. אני אמנם בת 20 אבל חיי שבריריים ועדינים כמו של כל אדם אחר בכל גיל אחר.
והפחד הזה דוחף אותי בחיים ומולו שום דבר הוא לא גדול מספיק כדי לדכא את תאבוני לחוויות היום יום המרתקות שלי.
ובהקשרי תאבון למזון. הלכתי לתזונאית לאחרונה- זה תחום שמאוד קל לך לוותר לעצמך בו. אבל המזון הוא מה שמאפשר לנו להנות מהחיים. אין מנוס מהעובדה שאם לא תתן לגוף שלך את המזון שהוא צריך- אתה לא תחווה דברים אותו הדבר, החיים משתנים ברגע שהגוף מסופק, מבחינת מזון, שתייה, מנוחה. ואם הוא גם מסופק נפשית- שום דבר לא יוכל לעצור בעדך.
אז שמרי על עצמך יקירתי, תנוחי ותהני מהמתנות הרבות שסביבך.
אין קץ להערכתי אלייך קרן אור שלי! את מדהימה מדהימה ואני בחיים לא אשכח אותך.
שיהיה לך יום מצויין ושהשמש תאיר, תלטף, תחדיר בך בריאות, חום וכוחות.

שלך,
לונה

כל פעם כשאני קוראת את דברייך אני נדהמת מהכוחות שיש בך ומעריכה מאוד את היכולת שלך
לראות את הצד המלא של החיים.
ואני שמחה גם לקרוא שאת לא מוותרת לעצמך במקומות שהכי קל לנו לוותר לעצמנו בהם.

כל הכבוד!
ותודה על האיחולים.
המשיכי לעדכן,
קרן אור.

מה שלומך? איך את מרגישה? איך 2 הילדים והבית? אני מקווה שהכל טוב ושיום העצמאות הוא באמת עצמאי בשבילך ובשביל כולם...
בשירות הולך טוב יחסית- הגיעה אלינו חיילת 3 שקצת סיבכה את העניינים ושוב גרמה לי לזכור עד כמה חשוב לי לעמוד על שלי בשביל עצמי...
ושהייתי באחד המושבים שלי שוב גיליתי עד כמה שאם רק נותנים יש אנשים שבאמת רוצים רק לעזור לך להגיע למקום הכי טוב שאפשר..כל זה הביא אותי למסקנה שאשתדל לדבר אם הקצינה שלי כמה שיותר מהר והלתיעץ איתה לגבי האפשרויות שעומדות לפני, אני רק מקווה שיהיה לי מספיק אומץ לעשות את זה.
היום בבוקר הלכתי לפקוד קבר של חייל שנפל השארתי שם נר זכרון דלוק ומכתב זכרון שכתבתי בשבילו,ועמדתי ליד הקבר שךו בצפירה מתוך רגשי כבוד והוקרה חשובים..
עכשיו החלטתי שהערב (עד כמה שזה קצת צולע להשאר בבית ולא לצאת לחגוג עם חברות..) אני צריכה זמן לעצמי ושאשאר בבית לבד ואהיה עם עצמי קצת..(מתוך תקווה שגם יהיה לי את האומץ לאכול מפאי התפוחים שאמא שלי הכינה ועד עכשיו לא היה לי תעוזה לאכול ממנו..)
אשמח לשמוע ממך,
תקווה

יקרה,יום העצמאות אכן היה יום של חופש עבורי.הרגשתי טוב,וביליתי בחברת חברים קרובים והמשפחה(את יודעת,הפרופורציות משתנות אחרי "שמבלים" הרבה ימים בבי"ח מול קירות לבנים..).מה אפשר לבקש יותר??!
אני שמחה לקרוא כמה את יודעת,בניגוד לעבר,מה את רוצה ומוכיחה שאת גם מסוגלת לעמוד על כך.ואני חושבת שהשינוי הזה הוא שינוי מאוד מבורך ובריא.ונכון,לא תמיד מה שנגיד ימצא חן בעיני אנשים,אבל הנקודה החשובה היא לדעת תמיד להשאר נאמנים לעצמנו.כי הבן אדם היחיד שאנו חייבות לו דין וחשבון הוא אך ורק לעצמנו.ובדרך הזאת אולי נאבד כמה חברות,אבל נגלה מהצד השני כאלו שבאמת רוצים להיות שם בשבילנו,וחשוב שנדע לאפשר זאת.מה שאני מנסה להגיד לך הוא שאני מחזקת את ידייך,ומקווה שתאחזי בידיים המושטות לעברך מצד הקצינה שלך.

ולגביי להשאר בבית-אני חושבת שכל אדם צריך גם לדעת להיות עם עצמו לבד,וזה ממש לא צולע,אלא הכרחי לעיתים.כך שאין לך מה להילחם בזה.
נו אז ספרי,איך היה הפאי תפוחים??

המשיכי לעדכן,
קרן אור.