היי למקסימות שלי!!!

אני בדרך לרופא אף-אוזן-גרון,לנסות ולטפל אחת ולתמיד בסטרפטוקוקוס העקשן.הייתי היום בעבודה לשלוש שעות,העברתי את ההדרכה החשובה,וכל האקשן והאדרנלין גרמו לי לחוש בטוב,אך ברגע שישבתי הרגשתי את הלחץ בחזה.וכן אני יודעת שהגוף שלי צועק שלי,אבל אני גם יודעת שכשיש לך שני ילדים חולים בבית באופן טבעי את מתרכזת בהם.אבל מחר אני נוסעת לעוד שעתיים נוספות,וחוזרת הביתה.מה שנקרא יום עבודה מקוצר.כל הנוגעים בדבר יודעים שאני חולה,אז מראש מיתנתי אותם.
בלונדי-קיבלתי את המייל ממך,אך אגיב עליו ברצינות הראויה ברגע שאתפנה יותר.צר לי לשמוע על התחושות והרגשות שלך אבל אני שמחה שיש איתך את בעלך שעוזר לך,ואני בטוחה ביכולות שלך להתגבר על "המשברון" הזה.ברור לי שיש זמנים שה"מחלה" מנסה להרים ראש,כי זה הפתרון "הקל" וה"נוח" שאנחנו מכירות,גם היום אני לפעמים מרגישה לאיזה יום-יומיים את זה,אבל ברור לי גם שזה לא פתרון,ושצריך באמת "לפרק" לגורמים את מה שמוביל לזה,גם אם כרגע זה נראה משהו שקשה לשאת.אני בטוחה שאת תידעי להתמודד,ושוב,כשיתאים לך והדברים יהיו יותר ברורים,אשמח אם תירצי לשתף...
שלי-שמחה שבסוף נהנית מהסופשבוע,באופן עיקרוני,למרות שאני מבית דתי(כיפות סרוגות),נרתעת מכפייה ומפתרון אולטימטיבי אחד לכולם.בן אדם צריך לעשות מה שהוא מרגיש שנכון וטוב עבורו.
כרונית-אעדכן אותך לגביי הרופא,שלחתי לך מייל יקירתי,ובטח עוד מעט תגיעי הביתה ותגיעי אליו.אני מקוה שיומך עבר בסדר.
נשוב ונשתמע יותר מאוחר חברות,
קרן אור