חג שמח!!!

מה שלומך? איך עובר עליך היום? באמת כבר התחלתי לתהות מה קורה איתך, נעלמת לכמה זמן..
שמחתי לשמוע שנהנת באילת למרות הכאב באוזניים (אישית אני יכולה להזדהות איתך- ביום האחרון גם לי כאבו האוזניים- זה נשמע דבר כזה קטן ומצחיק אבל באמת שזה אחד הדברים הכואבים..)
אני גם יכולה מאותו מקום להגיד שאני מבינה את המקום הזה של הכעס על עצמך בגלל עליה במשקל, קודם כל כל הכבוד לך שאת בכל זאת ממשיכה לאכול כמו שצריך, כולנו יודעות עד כמה זה לא פשוט במיוחד במצב שכזה...אבל עם כל הקושי עליך להבין שזה באמת הדבר הנכון, זה הדבר שהכי טוב בשבילך ועם כל הקושי עלינו ללמוד לחיות ואף לאהוב את עצמנו במשקל שהוא תקין (מה שאולי את מתייחסת אליו עכשיו כאל קילוגרמים מיותרים..)
בכל אופן אל תתיאשי אף פעם את יותר מדי חשובה מכדי שתוותרי לעצמך..
מה עוד קורה? אשמח לשמוע ..
תמיד כאן,
תקווה..
נ.ב- חשבי על ההכרות שלנו למשל אני יודעת להגיד על עצמי שיש לך מקום מיוחד בחיים שלי ואני חושבת עליך הרבה ושקשה לי אני יודעת שאת רק במרחק מסך אחד..

יש גם תקופות כאלו בחיים,מן מצב ביניים שהדברים ניראים לא ברורים,וצריך לדעת לקבל ולהתמודד עם קשת הרגשות שהם מעלים.
אבל יחד עם זאת,לי דווקא נשמע שעם כל הקושי את לא מונעת מהמקום הזה,וכל עוד שהדבר לא בא לידי ביטוי מעשי,מה טוב.
צר לי לשמוע על הצלילה שהסתיימה בצורה הזאת.אני מניחה שקרע בעור התוף יוצר כאב נוראי,האם זה כך אצלך??ומ ה אומרים הרופאים בעניין,האם יש טיפול??
מקווה שבכול זה הצלחת להנות מיום העצמאות,והיני גם הוא עבר...
נשיקות,
קרן אור.

הי, מה שלומכן?
אני כמו שכתבתי כועסת על עצמי ועל המשקל שלי אך ממשיכה חאכול ולתפקד כמו שצריך..ותודה קרן ותקווה על העידוד אני כל כך מחזיקה ממכן!
ולקרן תקווה ושירן ---אני ממש גאה בכן, על כל ההתמודדויות שלכן במסלולים הקשים של החיימשלנו
אתן מדהימות ואני פשוט אוהבתותכן!שירן -קראתי את המכתב שלך וזלגו לי דמעות!
בקשר לנקב בעור התוף- אומרים שזה יתאחה לבד..ויסגר,ואני בינתיים מחכה בסבלנות.ותקווה את כל כך צודקת. נקב בעור התוף ,סתם נשמע סתם סיפור עלוב אבל כמה שזה כואב ומסובך.....הבעיה היא שזה לוקח זמן עד שזה מתאחה. ובזמן הזה נכנס לי מים לאוזן (מים של בריכת שחיה שמכילים כלור וטינופת ) וזה גורם שם לדלקות וזיהומים. אז אכן, לא ממזמן קיבלת אנטיביוטיקה 5 ימים וזה לא עזר אז קיבלתי עוד 5 ימים אנטיביוטיקה בוריד בבי"ח ואחכ שוב שבוע אנטיביוטיקה בכדורים לשמור מצב.... וזהו זה עבר אני שומרת לא להכניס מים לאוזן.וכמובן שזה כואב, אבל יותר מיזה אני לא שומעת באוזן הזו!!!! וזה פשוט נותן לי לחוש איך גל חי בתור אדם חרש....
ותקווה- את אוהבתותכן
נטע

על מה את כועסת על עצמך??על ספרה שהמשקל מראה??
כי איך שאני מסתכלת על זה,את צריכה להעריך את עצמך ואת המאמצים הלא פשוטים שאת עוברת,חרף כל הקשיים.את הרצון שלך לחיות,ואת הגוף שלך שעבר מחלות ואפיזודות חירום בתקופה האחרונה,ועדיין שומר על עצמו ועל חזרה לתיפקודים נורמליים!
האם זה לא שווה יותר מאשר ספרות על המשקל שלא משקפים את כל הדברים המופלאים האלו,שהם הם יסודות החיים!

מחזקת את ידייך,
חיזקי ואימצי,
קרן אור.