בוקר טוב, מקסימות שלי!!

בנות חכמות ויפות ייעצו לי לכתוב... והן צדקו! הכל מתחדד כך.

הייתה לי נפילה אז... ולאחריה הגיעו כל תופעות הכאב השונות המלוות לאחר הקאה. וזו הייתה בשבילי כמו "סטירת לחי" להוכיח לי שאני לא רוצה ולא מוכנה לחזור למקום ההוא. זה ממש כמו "האיר" את עיניי מחדש. זו הייתה תזכורת טובה לדבר הכי רע בעולם. ואולי טוב שזה קרה, כי המוח החולה כבר החל לשדר לי שדרים על תחושות הריחוף מהרזון ועל האופוריה שהייתה בזמנו. והרי הכל שקר!!! זה לא באמת כך, זה רק מה שאני ניסיתי לזכור, אולי בכוח, כדי לחשוב האם להשאב חזרה פנימה.

אז נזכרתי גם בדברים הרעים. וזה טוב! אני לא רוצה להיות שם, בשום מחיר!!!

אז תודה שייעצתן לי לכתוב. יש לי תכונה להסגר כאשר רע לי. זו תכונה שלמדתי לעשות מגיל ינקות כי לא היה מי שיקשיב לי. אז למדתי להפנים ולשתוק. זה רע, כי הכל נאגר בבטן עד שמתפוצצים. אבל אני שמחה שהוצאתי.

גם אם אני לא מדברת, דעו שאני חושבת הרבה בפנים, רק שמאוד קשה לי להוציא החוצה, ואני צריכה את התזכורת הזו שאפשר לדבר! אז אל תהססנה להזכיר לי, אם אתן מזהות צורך כזה.

קרן אור- שלחתי לך משהו.. מקווה שקיבלת. מה שלומך הבוקר? האם הוטב לך קצת? ומה שלום בנך? הלוואי ואתם כולכם מרגישים טוב יותר.

כרוניתוש- מה שלומך הבוקר? איך המרגש הפיזי? ואיך המרגש הנפשי? אני מחבקת אותך מפה ושולחת לך קצת כוחות לעבור בשלום את היום הזה, על כל מכשוליו ופוסטמותיו!!!!! ומקווה לשמוע ממך לעת ערב. נשיקות!!

שלינקה- אני גאה בך שאת עושה תוכניות לתקופת המילואים (אוף שיבטלו את זה כבר, חחח) וזה ממש נכון, הרי בביתנו שלנו אורבות לנו הסנכות הכי גדולות. ואני מחזקת את ידייך על שאת לא נותנת לעצמך להשאב חזרה וממשיכה בדרך הטובה. כל הכבוד לך!! המשיכי כך!!!

זהו בנותיי, בזאת אסיים להפעם. עם תקווה לימים יפים לכולנו, לכל אחת ואחת מכן.
אני אוהבת אתכן באמת, מקסימות שלי!!

נשיקות ויום נפלא לכולן!!!

בלונדי.