לילה טוב ושקט!

הייתי כאן ואפילו כתבתי תגובה ארוכה,אך המחשב פתאום החליט שהוא עושה ריסטרט לעצמו...איך התבאסתי!
בכל אופן היה לי יום מדהים היום,זוכרת את ההיא שדיווחתי לפני שבועיים שבאה אליי "ביציאה" מאוד פוגעת,אז שתביני שהיום היא זימנה אותי לשיחה וקידמה אותי,ואיזה מחמאות קיבלתי שרק חשבתי כל השיחה נו בטח כל רגע היא הולכת לקלקל...
אני בסדר יפה שלי,הגרון כבר לא כואב אבל אני עייפה מאוד.בצורה חריגה.כמעט נרדמתי היום לפני שמונה בערב.אז בעלי הכין לנו נס קפה וארוחת ערב,ודיברנו קצת מן "זמן איכות" שמזמן לא הקדשנו אחד לשני בתקופה האחרונה של קיא-אנגינה-עוד פעם קיא...
כתבתי לך לפני שזה נמחק כמה אני קוראת את מה שאת כותבת ומתפעלת כל פעם מחדש.אני לא שוכחת לרגע איך ביום אחד קיבלת החלטה מדהימה להפסיק להקיא.ולא חיפשת לעצמך תירוצים,פשוט עשית את זה.זה משהו שאני מעריצה את יכולת השליטה המדהימה הזאת,ולכן אני כ"כ מאמינה בך שאת רק תתחזקי "מהמשברון" ומהקושי הריגעי שכרגע את חווה.את נמצאת היום במקום אחר,טוב יותר,שלם יותר ואת יודעת לפעמים כשיוצאים מה"א פתאום מגלים שהיא "לא הדבר הכי טוב שיש לנו",ואח"כ באיזשהי נפילה פתאום כל "ההילה" שכביכול ציירנו לעצמנו לגביי המחלה כבר לא שם.ולא חוזרים.זה קרה לי כמה פעמים,זה עובר לי בראש לעיתים רחוקות,החשק לצלול לברוח,אבל אני יודעת שאין לי לאן,שה"א לא שירתה כלום מלבד כלא,כאב ומועקה.ואז זה מכריח אותי להתמודד,ואח"כ אני יודעת ומרגישה חזקה יותר.לא רק מול עצמי אלא כלפיי הסובבים אותי.
אתמול העזתי אפילו להגיד לחמותי:"אני בחורה איכותית ואת לא יודעת להעריך את זה.ואני מתנצלת אבל אקיף את עצמי רק באנשים איכותיים כאלו,ולא באלו שקמים בבוקר וחושבים שהם ירגישו טוב יותר עם עצמם כשלמישהו אחר יהיה רע..."והיא היתה בשוק!(סיפור ארוך,לא סתם דיברתי כך,זה פשוט הצטבר אצלי...)
יפה שלי מאחלת לך ימים קלים,
אוהבת קרן אור

כל הכבוד!
אני כל כך גאה בך. לא משנה מה קרה בינך לבין חמותך, נפלא בעיני שאת לא "מתקפלת" ומנסה לרצותה, אלא מחזיקה בעמדה שלך ומאמינה בערכך. ואם היא לא מכירה בעבודה שאת אדם נפלא, זהו ההפסד שלה.
שמחה לשמוע שהיה לך יום נפלא בעבודה. רואה? ההערות הפוגעות של אותה האשה וודאי נבעו מקנאה בך, או שכמו רבים אחרים, היא לא חשבה לרגע לפני שפרקה עלייך איזה תסכול אישי שלה. ולמרות כל זאת היא מעריכה אותך וכנראה מכירה בטעות שלה...

ברור שאת עייפה, המחלה והתרופות מחלישות מאד. אך נשמע שיש לך מצב רוח טוב, וסגרת שני עניינים כואבים ביום אחד, ואני בטוחה שלפחות במובן הרגשי את חשה חזקה יותר.

המון תודה על המחמאות והתמיכה והמילים הנכונות כל כך. מקווה שיהיה לי את הכוח שלך לשרוד בתהליך הזה לאורך זמן, לתמיד, ולא לשקוע שוב. הידיעה שמצפה עוד דרך ארוכה עד שאבסס ביטחון בעצמי מתסכלת, אך הרבה יותר מפחידה המחשבה על צלילה מחדש לתוך המחלה.
קבעתי עם חברה להערב, ומחר הולכת לאיזו הופעה, והנה, כמעט והסתיים השבוע...

יום נפלא יקירתי, נסי לא להתיש את עצמך, ותמשיכי לעמוד כך באומץ מול כל העולם!

אוהבת,
שלי.

תודה על המחמאות.אבל לא הייתי כך תמיד,היציאה מהמחלה,הילדים שלי,הם דברים שחישלו אותי מאוד,וגרמו לי להבין מה נכון בשבילי בחיים,ואיך אני לא מוכנה שידרכו עליי יותר,גם אם זה אומר שיחשבו עליי דברים רעים(פעם רק המחשבה הזאת "סירסה" אותי).בסופו של יום אני נשארת עם עצמי,וחשוב לי להרגיש טוב מבפנים.להיות נאמנה לעצמי.כמובן שאני לא מתפרצת,אני טיפוס מאוד מאופק,מאופק מידי אפילו,אבל אני מחכה בסיבוב ויורה את החץ שלי בדיוק בנקודה.
אני לא חושבת שאני חזקה מספיק,אבל אני משתדלת להיות כזאת.גם לי יש את הימים שלי,שבהם אני מסתכלת במראה ואני לא מבינה איך אנשים אומרים לי שאני ניראת טוב,ימים שבהם אני רואה בעצמי פגמים.ואז המחלה לפעמים מרימה את ראשה,בייחוד בזמנים של לחץ שפתאום התיאבון שקט יחסית,עוברת לי המחשבה למה בעצם לאכול אם אני לא רעבה,לא יזיק לי קצת.אבל אני דוחקת אותה,כאילו מפחדת ליפול אפילו פעם אחת.וזאת ההתמודדות,והיא כנראה תלווה את כולנו לאורך זמן,אבל הנקודה היא שה"א כבר לא שולטת לי בחיים.אני שולטת לעצמי בחיים.האושר שלי והטוב שיש לי השגתי בשני ידיים,ואני שומרת על זה בקנאות,כאילו מפחדת שמישהו יטול את זה ממני בכוח,כמו שהיה לי...הבנתי שאני לא מחפשת יותר תירוצים,אני מבצעת.אז לפעמים זה קל והכול מושלם,אבל החוכמה היא לקבל את זה גם בימים לא פשוטים,ולדעת להתרומם מעליהם.וזה לא קל,אבל אני מאמינה במטרה.אני מאמינה בבריאות.בהתמודדות.בלחיות באמת.וכל אחד מוצא את הדרך שלו בתוך הכאוס הכללי.
יפה שלי,עוד מעט נגמר השבוע שאפו על ההתמודדות.
מאחלת יום מקסים,נשתמע בהמשך,
קרן אור