בולמיה.לעזאזל החיים שלי הם סיוט

קראתי בדאגה רבה את הודעתך. אנא פני לקבלת עזרה מקצועית. אם את צריכה הכוונה אעזור לך.
תוכלי לפנות אלי דרך המייל .
את לא היחידה שמקיאה כל יום ואת לא נשמעת לי משוגעת, את מפחדת שהגוף שלך יתפרק וכך גם הנפש, אלו חרדות קשות שאת מתמודדת איתן לבד (כך זה נשמע).
הצטרפות לקבוצת תמיכה גם אפשרית (לא כתחליף לטיפול).
את חייבת לקבל עזרה, את נשמעת במצב קשה .

אפרת

הייתי רוצה להגיד לך שאת לבד בזה אבל את לאאאאאא
אני חולה בבולמיה מגיל 12 והיום אני בת 28!!
החיים שלי הרוסים,נתונה למצבי רוח...הכל רע מסביבי (זאת ההרגשה שלי)!!!
גם שאני מנסה להפסיק אני לא מצליחה...היום יש לי חבר כבר 4 חודשים שמההתחלה תמך והבין והיום כל בולמוס או הקאה אני מאשימה אותו-מה שלא נכון לעשות,כמובן!!!
בכל מקרה כבר 3 ימים אני לוקחת כדורים בשם "רדוקטיל" שגורמים לשובע ומורידים את החשק למתוק (אלו כדורים לדיאטה)-אני לוקחת אותם כדי למנוע את הרצון לבולמוסים ואם אין בולמוסים אז אין הקאות!!!
לצערי רק לפני שנתיים הבנתי שיש לי בעיה בכלל! מבחינתי המחלה היא הייתה משהו נורמלי ולא מחלה...נכנסתי לטיפול אמבולטורי בבית חולים שיבא בתל השומר...זה לא עזר ואז נכנסתי לאישפוז חודשיים(על דעת עצמי) האישפוז עזר רק ל-3 חודשים...כי אכלתי כמו רובוט!!! היום אני במצב יותר טוב...אני כבר לא מפחדת מאוכל ובעזרת הכדורים גם לא אוכלת מתוק ואין לי בולמוסים כך שאני כבר לא מקיאה 3 ימים.
אני לא ממליצה על הכדורים כמובן...אני יודעת שזה לא נכון לקחת אותם!!!
אני כמוךךך מרגישה משוגעת ושזה הרס לי את החיים!!!!
לא מבינה בשביל מה המחלה הזאת קיימת בכלל!!!!
אני מתנהגת לא יפה למשפחה,לחברות,לחבר!!! ממש מגעילה והכל מעצבים על זה שאני לא בריאהההההה...
שיהיה בהצלחה. אני חושבת שכדאי לך ללכת לטיפול אני עכשיו חוזרת לטיפול דרך הקופ"ח וזה מעולה,אולי אני יכולה להמליץ לך...עשיתי ממש מחקר בנושא...
שיהיה שבוע מקסים

ומה איתך??למה על עצמך את מוכנה לוותר כ"כ מהר??

קרן אור.

היי קרן אור,
קודם כל נעים להכיר אותך...
ולהגיד את האמת???
אני לא מרגישה שאני מוותרת על עצמי-פשוט כבר אין לי כוחות להתמודד יותר!!!!
אני צריכה לחזור לטיפול דרך קופ"ח חולים ולא כ"כ בא לי...
אני לא מרגישה שהפסיכולוגית עוזרת לי אני רק מדברת ומדברת אבל לא יוצאת עם שום תובנות מיוחדות,אני גם ככה לא עושה מה שהדיאטנית אומרת,אני מרגישה שאני חוזרת לשם רק בשביל הטיפול התרופתי.
אני לא מאוזנת בכלל עם מצב הרוח-רגע בוכה ורגע צוחקת,עצבנית,מקללת(מה שלא הייתי עושה אף פעם),צורחת משתוללת....וכל זה ליד החבר(אנחנו רק 4 חודשים ביחד).
אתמול הוא אמר לי שהוא לא מוכן להמשיך ככה יותר ושעוד התפרצות אחת זה נגמר...אז עכשיו אני הולכת על ביצים ומפחדת להוציא מילה לא נכונה מהפה כדי שזה לא יגמר...הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. חשבנו להתחתן בספטמבר-ובשבועיים שלושה הקרובים הוא היה אמור להציע לי נישואים-הוא אומר שהורדתי לו את החשק שהוא רוצה חברה שמחה מאושרת ואני לא יודעת בכלל להיות כזאת!!!!
הוא נותן לי שבועיים להוכיח את עצמי ואז ההצעה תהיה שוב בתוקף!!!!
אני נורא לחוצה וחיה כרגע על "קלונקס"...לא יודעת מה לעשות ואיך אפשר להפסיק את ההתפרצויות האלה...אני גם בקושי אוכלת עכשיו בגלל ה"רדוקטיל" ולמרות הכדורים בסוף היום אני חייבת להקיא!!!
מבאס,מעצבן,נמאס לי פשוט!!!
את האמת...? ממש ממש בא לי למות כבר ולא להתמודד עם כלוםםםםםםםםם
זה קשהההההההה
אני חייבת להפסיק עם ההתפרצויות האלו!!!!! אם לא הוא יעזוב אותי (ואני יכולה להבין אותו)-הוא לא חייב להתמודד עם זה למרות שהוא אוהב!!!! )-:

חג שמח נטע

ההחלמה מה"א היא דרך ארוכה ומפותלת מאוד,לפעמים אנחנו יותר למעלה ולפעמים יותר למטה.אבל אסור לתת לזה לייאש ולשבור אותך.את כותבת לגביי הטיפול הפסיכולוגי-כמה זמן את נמצאת כבר בטיפול??האם את כנה עם הפסיכולוגית שלך ומאפשרת לה באמת לעזור לך??האם ניסית לומר לה שאת מרגישה תקועה בטיפול??אני יודעת שזה נשמע לך קשה,אבל יחד עם זאת,לפעמים אנחנו צריכים לשמוע מישהו אובייקטיבי שיכול לומר לנו אם יש שינוי.לפעמים השינוי הוא כה קטן ואנחנו לא שמות לב אליו,ודווקא מישהו אחר שמכיר אותנו יכול לסמן זאת עבורנו ולהחזיק את התקווה כשנדמה לנו שהיא אינה קיימת.דבר נוסף,אם בכ"ז את נמצאת בטיפול ממושך,מגיעה בקביעות ואין התקדמות,אולי כדאי לשקול טיפול אצל מישהו אחר.
את כותבת על הדיאטנית-האם היא יודעת שאת לא עומדת בתפריט שקבעתן??
מטרתו של טיפול נפשי הוא לאפשר את כל השינויים התזונתיים האלו.ולכן על סמך מה שסיפרת,זה לא מפליא אותי שגם כאן אין התקדמות.
לכן נשמע לי שאין מנוס אלא לשוחח בפתיחות עם המטפלת שלך.לפעמים(מניסיון אישי) אני יכולה לומר לך ששיחה כזאת משדרגת את הטיפול כמה עשרות מונים.
לגביי החבר-כאן אני לא מסכימה איתך לגמריי.קשה אומנם לחיות עם מישהי שיש לה ה"א,והחבר שלך מרגיש מתוסכל לנוכח המצב ומחוסר יכולתו לעזור לך.אבל,וכאן האבל הכי גדול,את הולכת לטיפול,את מנסה לשנות,והמצב הזה הוחא קשה ביותר עבורך.והאולטימטום הזה שהוא מציב לך לא במקום לטעמי.אולי הוא חושב שכך את תעשי את י,אבל חשוב שתשוחחו על העניין ותסבירי לו שזה כבר לא בשליטתך,שטיפול לוקח זמן,ושיעזור לך אם הוא יתמוך ויהיה שם בשבילך ולא יוסיף לך עוד לחץ,שברור לי שאוטומטית זה זורק אותך לעוד הרס עצמי.

עדכני מה חשבת,
קרן אור

שבוע טוב...
אז ככה-מאז שכתבתי הרבה דברים השתנו!!!!
אני עדיין מחכה לתשובה מקופ"ח מאוחדת לחזור לטיפול דרכם....מה שאני לא מרגישה לנכון לעשות-אני מרגישה שאני צריכה טיפול CBT ולא יודעת מי מטפל בזה דרך קופ"ח ואין לי כרגע כסף לטיפול פרטי!
כרגע אני כבר שבועיים בערך עם כדורי רדוקטיל מה שעוזר לי לא להקיא,אבל הבעיה היא שאני בקושי אוכלת...כמו שאת בטח מבינה זה לא כ"כ מזיז לי וכבר הורדתי שני קילו!!!
אני שמחה (אבל ממקום דפוק בראש) הלוואי והייתי עושה את זה בדרך הנכונה...מה שבכל זאת משמח אותי זה שאני לא מקיאה!!!
כי זה כבר נהיה לי ממש קשה!!!! לא מסוגלת יותר להקיא-בכל הקאה אני מרגישה שזאת ההקאה האחרונה שלי ושהפעם אני מתה ממנה!!!!
(חוץ מההפרעת אכילה-אני סובלת גם מOCD,דיכאון וחרדות...)
העניין עם החבר איפשהו עזר...הוא מקסים,תומך,דואג,מבין ונותן את כל כולו לטיפול שלי!!!!
ביום שישי שעבר לקחתי אותו לבית שלו אחרי שהיינו אצלי-הוא רצה לישון לבד,לחשוב קצת ואני התחלתי להשתגע כמו חולת נפשששששששש לבכות לתת מכות להגה ולהגיד שאני רוצה למות!!!!
ממש ממש מטומטמת!!! (זאת לא הייתה פעם ראשונה)
ואני יכולה להבין כבר שזה הבהיל אותו-כי אחרי שלקחתי קלונקס והתעשתתי,הבנתי שההתנהגות הייתה לא במקום!!!
אז באמת כבר שבוע ב"ה אין התפרצויות..אמנם מיום ראשון ועד יום רביעי בכיתי בלי הפסקה,אבל זה בגלל שהייתי עצובה כי פחדתי שאני לא אוכל לשנות,ואיך אני אדע שאכן שיניתי????
אני מדברת איתו על הכל וכמובן גם על זה והוא ממש ממש הרגיע אותי ואומר שהוא רואה שינוי ושאני אראה את התוצאות בקרוב ובגדול!!!!
בע"ה-הצעת נישואים (-:
בכל מקרה...ברור לי שאולטימטום זה לא לעניין אבל אני גם מודעת לזה שאולטימטום עוזר אצלי ועובדה שזה שינה את ההתנהגות שלי!!!!
אני שוקלת טיפול בבית חולים אבארבנל ששם ראיתי בפורום של פסיכיאטריה שיש מטפלת CBT-קצת מלחיץ אותי להיות מטופלת שם...מה את אומרת?????
חוץ מזה איך את???? איך עבר החג? הסופ"ש? איך את מרגישה?


שיהיה שבוע מקסיםםםם :-)

שמחה לשמוע על הפסקת ההקאות,אך גם ההימנעות מאוכל היא הקצה השני של אותה הפרעה.
ולכן,אני מאוד שמחה על הפניה שלך לטיפול.היכן הדברים עומדים עם קופ"ח מאוחדת??האם כבר העבירו לך שמות של מטפלים??
בכול מקרה,חשוב ללוות את התהליך עם טיפול תזונתי.\
עדכני אותי אם משהו לא יסתדר עם קופ"ח,כי יש מרפאות לה"א,שהטיפול שם חינמי או עם תשלום סימלי,וכדאי לשקול פניה אליהם.
כך או כך,אל תשארי בלי טיפול!!
שלך,
קרן אור.

בוקר טוב...

אני צריכה לקבל תשובה בשבוע שבועיים הקרובים-אני אחזור לאותן מטפלות שלי.
את מכירה אולי מרפאה שמטפלת ב CBT????

שיהיה לך יום מקסים


לא ענית לי איך את מרגישה...איך עבר הסופ"ש והחג!!!!
תעדכני

מחזיקה לך אצבעות! אל תשכחי לעדכן.
ואני בסדר גמור.סופשבוע עבר בטן גב בבריכה עם המשפחה.והרבה שינה,שהיתה חסרה לי.

נשיקות,
קרן אור.

אני שמחה שעבר סופ"ש מהנה...
אני אעדכן אותך כמובן בכל מה שאני אחליט לעשות!!!!


נשיקות ושבוע מדהים
נטע

אשמח תמיד לשמוע.
סוף שבוע מקסים,
קרן אור.