ממני אליכם,

קרן אור נשמה!!!
שתהיה לך חופשה נעימה ותהני בנעימים תעשייחיים ותשיגי את מטרותייך בקלות באושר ובדרך המלך!
סופשבוע כייף ושבתשלום
אוהבת מאד
נטע

אני פשוט מתגעגעגעגעגת אלייך מאד.
מה שלומך?
איך את מרגישה?
חזרת מהחופשה?
אוהבת

אני בסדר.חזרתי מהחופשה ושמחתי למצוא את ההודעה המרגשת ממך.
איך את??אולי תעדכני מה קורה איתך??
אשמח לשמוע,.את הרי יודעת שאת במחשבותיי המון.
חג שמח,יקרה שאת,
קרן אור.

מה שלומכן????
כ"כ התגעגעתייייי.....

אני בסדר. אני מניחה. עובדת בינתיים, מנסה להסתגל לעבודה החדשה. יש נפילות לפעמים וגם קשיים לא מעטים. אך אני מתמודדת ורואים כבר תוצאות ושיפור משמעותי.

נטע- מה שלומך יקרה?? איך את מרגישה? מה את עושה בימים אלו????

קרן אור - איך היה בחופשה? מה מצבך עכשיו? מרגישה טוב יותר???


מאחלת לכן חג שמח!!


אוהבת המון.

מה שלומכן יקירותיייי???
גם אני ממש מתגעגעת אלייכן.
איך היה לכן חג שבועות?
אצלי היה נחמד לא במיוחד. היתי כלואה בבית כי פחדתי שיזרקו עלי ביצים ושקיות מים..חחח
ומה עוד? בינתיים אין לי שום כלום חדש . פשוט המים זורמים .... הייתי בביטוח לאומי בשיחה עם העו"ס והיא הסכימה שאני יתחיל ללמוד שנה הבאה ... ואני צריכה לבוא אליה כשבחר סופית מקצוע זהו. ובינתיים הבטן מתנפחת והרגלים תופחות גם אבל אין מה לעשות, בשביל לחיות טוב צריך מאגרים. נכון? זהו אז זה מה יש. זה קשה אבל אני מתגברת ומתגברת כמו נמרת וטוחנת ללא הרף.
מה שלומך יקרות? קרן שלי איך היה בחופשה???
ושירני- איך בלימודים?
אוהבתותכם

יש לך כבר מחשבות לגביי מה את מתכננת ללמוד שנה הבאה??
את מספרת בעיקר על ההתמודדות במישור הפיזי(שהיא מאוד מבורכת בעיני!),
אבל אני לא שומעת ממך איך נטע מרגישה בתוך זה ועם עצמה...

לגביי-אני בסדר,תודה לכולם על ההתעניינות.מצבי השתפר ואני רוב הזמן נחה בבית.

עדכני,
קרן אור.

שמחה מאוד לשמוע ממך!
ואני אשמח לשמוע יותר על מה קורה איתך מעבר לעבודה...ועל ההתמודדות שלך.
אני כאן אם תרצי לשתף,
שלך,
קרן אור.

נטע יקרה- שמחה לשמוע שאת מתמודדת כ"כ יפה ומקפידה לאכול! את אומרת שאת "טוחנת" מלא ואני בטוחה שזה רק בראש שלך יקרה.. בראש החולה שלנו הכל נראה הרבה מדי, גדול מדי, הכל תמיד יותר מדי..וזה מה שהדיאטנית הסבירה לי. שהמחלה מקצינה הכל..ושבסה"כ אנחנו אוכלות בצורה נורמלית כמו בן אדם רגיל לחלוטין!!

כך שהיה לי חשוב להגיד שזה רק בראש שלך ואני מקווה שאת יודעת לעשות את ההבחנה בין התחושות של המחלה לבין מה שבאמת נכון בפועל. אני מאד שמחה לשמוע שאת מתחילה ללמוד בשנה הבאה.. כבר החלטת מה את רוצה ללמוד?? את מקבלת קיצבה מביטוח לאומי?? או רק מימון לימודים?


קרן אור יקרה- כ"כ שימח אותי לקרוא שאת כבר הרבה יותר טוב ושהסערה הקשה מאחורייך. זוכרת כמה חיכית לזה??? וזה כ"כ מגיע לך!
אני לא יודעת להגדיר בדיוק מה אני מרגישה..זה עצב מעורב עם אכזבה..משהו מחרחר בי, משהו שלא טוב לי איתו..אולי זה הלחץ והחרדה ממה שעוד מצפה לי בעתיד- בחירת הלימודים (הציון שהשגתי בפסיכומטרי לא יצא כ"כ גבוה בשביל מה שאני רוצה ללמוד) למרות שתהיה לי יועצת לימודים שתלווה אותי ליווי צמוד בבחירת מקצוע הלימודים] ובכלל זה גם בעבודה החדשה שאני לא מצליחה להחזיק יותר מ-6 שעות למשמרת..קשה לי מדי מעבר לכך והשכר גם בהתאם לצערי.

אני מאד מתלבטת כרגע לגבי העלאת אחוזי הנכות והאם בכלל כדאי להעלות שוב את הסיפור והפרוצדורה הקשה הזו.. אני לא יודעת אם זה יהיה צעד טוב אבל מה שבטוח שנורא קשה לי ללא עזרה.

אני מרגישה בעיקר אכזבה מעצמי. שאומנם אני מתגברת על המחלה בצורה כ"כ יפה ומרשימה!! אך שמשהו בי, ביכולות שלי, עדיין שבור ומסרב להתאחות..משהו עדיין מרוסק שם, משהו שמאט אותי ואת ההתקדמות שלי ולא יכול להמשיך קדימה ולתפקד רגיל...אני שואלת את עצמי פעמים כ"כ רבות- למה אני לא מסוגלת לעבוד יותר?? למה אני יכולה לעבוד יותר שעות?? מה לא בסדר ??

ושוב אותה התשובה, שאולי אלו הן תוצאות המחלה..או שאני סתם מחמירה מדי עם עצמי כי העבודה שאני עובדת בה היא עבודה טלפונית קשה ועובדה שיש הרבה כאלה אצלנו שפשוט עוזבים בגלל הקושי!
אז אני לא יודעת כבר מה לחשוב,מה נכון ומה לא..
אני מאוכזבת זה הכל..

שירני,אל תחמירי עם עצמך.רוצה לומר לך שכשאני קוראת את מה שאת כותבת אני דווקא שומעת על התמודדות,החלמה,אומץ רב.
תאמיני לי שאין אחד שלא מתלבט או מרגיש מבולבל כשהוא עומד לפני בחירת מקצוע.
החשש שלך הוא מובן וטיבעי.(ואגב,מה הכיוון הלימודי??אם תרצי להתלבט כאן איתי,את יודעת שאת יותר ממוזמנת) ונראה לי שיש לך עוד עבודה טיפולית לעשות במובן של ויסות רגשות.נשמע לי שאת מפחדת מעוצמת הרגשות,ועל זה מאוד חשוב להמשיך לעבוד במסגרת הטיפולית.
את לא כותבת מה קורה עם הטיפול-האם עדיין הולכת??באותה תדירות??
ולגביי העבודה-בתור אחת שהתחילה מעבודת טלמרקטינג ושימור לקוחות אני רוצה לומר לך שזאת עבודה קשה מאוד.ולכן התחלופה שם(ודאי שמת לב לזה) גבוה מאוד,בגלל שכל אחד נשחק מסוג עבודה שכזאת,מי יותר ומי פחות.כך שלהחזיק מעמד 6 שעות ביום,זה ראוי להערכה!

יקרה,את עושה את כל הדברים הנכונים.את מתמודדת,מחלימה,מתחילה להשתלב בחברה,על כל המשתמע מזה,וזה תהליך מעייף,דורש זמן,אך חיוני וטיבעי.ונשמע שאת עומדת בו בגבורה!
נסי לחבק את עצמך,לחבק את התחושות,להקל על השיפוט העצמי.
ובמעמד זה הרשי לי לחבק אותך,
שלך,
קרן אור