ערב טוב ושבוע מבורך לכל חברי הפורום

אני חדשה בפורום וזו הפעם הראשונה שנחשפתי אליו .
במהלך השעה האחרונה "קראתי" לא מעט הודעות ופניות ...ובכל אחת מהן "ראיתי" את עצמי ,את "האני" שהייתי עד לפני שנתיים.
כל הודעה העבירה בי צמרמורת, כאב, עצב , הזדהות...
והתגובות שלכן ,קרן אור ואפרת מילאו אותי באושר יישר כח!!! התמיכה שהכותבות מקבלות מכן וזו מזו פשוט ראויה להערכה .

כיום אני בת 29 ....וכמו נערות /נשים רבות גם אני התהלכתי באותו "מסלול מפותל" שנע בין אנורקסיה לבולמיה.
בגיל 15 ושמונה חודשים החלטתי להשיל ממשקלי את 7 הק"ג העודפים ומבלי מחשבה מעמיקה מצאתי את עצמי בעיצומה של דיאטת כאסח אכזרית ,שהכילה 500 קלוריות ביום בלבד ובהמשך פחות ופחות...עד שהגעתי ל-0 קלוריות ביום כלומר צום. הורדתי את ה7 ק"ג ולא רק אותם אלא 24 יותר.
הסביבה תחילה החמיאה ומהר מאוד המחמאות הפכו לדאגה . ולי זה לא ממש היה אכפת ... לי הייתה מטרה !!!! אומנם אינפנטילית ונטולת הגיון אך בכל זאת המטרה הייתה לנגד עיניי ואני המשכתי !!!
בשלב מסויים כשהבנתי את חומרת המצב הייתה מטרה אחרת לנגד עיניי והיא לצאת ממנו ולהוכיח שניתן להבריא גם ללא טיפול ..... ההצלחה הייתה חלקית מכיוון שהיא הובילה למקבילה של האנורקסיה ..הלא היא הבולמיה!!!
בכל פעם שאכלתי ולו מעט בכדי להעלות במשקל ולשוב למשקל תקין געשו בי ייסורי המצפון והובילו להקאה .. ומהקאה אחת יזומה זה הפך לתסריט קבוע של אכילה , הקאה , אכילה , הקאה ...
עליתי במשקל והגעתי למשקל תקין ו"המכרתי" לעיניין ההקאות ... לא היה דבר יותר "גאוני" עבורי ..לאכול ובכך להשתיק את דאגת הסובבים ומאידך להקיא ולהשתיק את המצפון שלי .
עיסקה מעולה!!!
הרשתי לעצמי לאכול הכל מהכל ואז להקיא .
חישבתי את הזמן מהאכילה עד לרגע ההקאה .
אכלתי מזונות מסויימים ואחרים לא ..רק כדי להקל על "הקאה מושלמת".
המשקל עלה בחזרה ...וזה הוביל למעגל קסמים של שלושה ימים צום- מעידה קטנה ---בולמוס אכילה---הקאה וחוזר חלילה ...
היו תקופות של אכילה -הקאה ללא בולמוסים וללא צומות.
עד שהחלטתי לשים לכך סטופ .
וכבר שנתיים שאני ללא הקאות!!! ללא צומות!!! ללא בולמוסים!!!
עם 13 ק"ג מיותרים (שמפרידים בין משקלי למשקל התקין /בריא) .
והמאבק עדיין קיים ...
לצערי בחודש האחרון כמו בכל שנה לפני הקיץ המחשבות על איזו דיאטת כסאח עולות ...בעבר הרי הצלחתי??? בעבר הרי הגעתי למחצית ממשקלי כיום?????
והמחשבות האלו מפחידות אותי... כי אני מודעת לכח הרצון שיש לי לכאן או לכאן... אני מודעת ליכולת שלי ..לשליטה המקסימלית שיש לי.... ואחרי הכל יש באמת מה להוריד אז למה לא???
למה המחשבות הללו חוזרות? למה זה מכה בי שוב???