היי בנות יקרות!!!

מצטערת לשמוע שמדובר בצורה מסוימת של מחלת הנשיקה! ומקווה מאד שהמחלה המעצבנת הזו תחלוף במהרה!
אך במובן מסוים מדובר בחדשות טובות, לא? תוצאות הבדיקות וודאי יעזרו לרופא לתת לך טיפול מתאים הפעם, ולא עוד טונות של אנטיביוטיקה קטלנית שלא מועילה בסופו של דבר.

תודה רבה על המחמאות יקירתי, כמו תמיד, את מחממת את ליבי ומחזקת את בטחוני בעצמי.

אז תרגישי טוב מתוקה, תנוחי כמה שאפשר.
דרך אגב - האם כבר התרחשו האירועים השונים בעבודה שכתבת עליהם? הבטחת לי עדכון והסבר... אז בזמנך החופשי (אם יהיה כזה בקרוב...) דווחי!

לילה טוב, נשיקות רבות,
שלי.

תודה יקרה על החיזוקים והעידודים,לפניי עוד סדרת בדיקות שאצטרך לבצע,ואז אדע בצורה משמעית יותר מה קורה,אבל כל זה כאמור יקח שבועיים בערך.
האירועים בעבודה חלקם חלפו-מדובר בכנסים מקצועיים.יש בשבוע הקרוב עוד שניים,אבל כנראה שלא אהיה נוכחת בהם.
בכל מקרה אני כבר מרגישה יותר טוב,ומקווה שמחר יחול שיפור נוסף.הבעיה העיקרית שגם המנוחה שלי היא לא מוחלטת כי אומנם לקחתי חופשת מחלה אבל נותרתי עם ילדה חולה לא פחות בבית...
הבטחתי לך עידכונים תקבלי אותם כנראה מחר.
בנתיים ערב נעים,
קרן אור

שמחה לשמוע שאת מרגישה טוב יותר, מקווה שזה תקף גם היום... ואיך הילדה? האם גם אצלה מדובר באותו סוג מחלה?
איך עברו הכנסים? לי יש גישה די אמביוולנטית לכנסים מקצועיים (במקרה שלי, כנסים אוניברסיטאים). מצד אחד, מעניין לי מאד ונחמד לפגוש לראשונה אנשים שהכרתי רק מ"הדף". מצד שני, הצורך להתערבב בקהל ולפנות לאנשים זרים מלחיץ אותי מאד... בדרך כלל מבלה חצי יום בפינה, עד שמישהו לוקח אותי ביד ומאלץ אותי לפתוח ב small talk עם הסובבים...

כתבת לפרפרה שיש לך שקט בראש...
המשפט הזה עורר בי קנאה והערצה בו בזמן!

אז שיהיה לך הרבה הרבה שקט ויום מלא שמחה,
אוהבת,
שלי.

את יודעת יש לי שקט בראש מכיוון ה"א,אך תאמיני לי שיש לי רעש במקומות אחרים...הבת שלי חולה בדלקת ריאות חריפה.הייתי היום בביקורת אצל הרופא שנתן לי הפנייה למיון במקרה שהחום יזנק שוב כמו שקרה בליל אמש...וההקאות שלה חזרו..ואת יודעת כבר מה היחס שלי לגביי הקאות,זה מעורר בי קונטציות של גועל בגלל העבר...
אבל חוץ מזה שאני גמורה מעייפות וכרגע אני כמו הצבע של הקיר כי בקושי ישנתי,החום כבר ירד.ולצערי עוד לא הגעתי לבדיקות היום,לא יכולתי לגרור את עצמי מוקדם היום למעבדה בייחוד לאור ה"דבק" שהבת שלי כפתה עליי...
לגביי הכנסים-אצלי זה שונה כי אנחנו נמצאים באור הזרקורים,אז אין צ'אנס להיעלם.ובדר"כ יוצאים מאוד עייפים מהם.זה מאוד שונה מכנסים אונברסיטאים,כי לכאן מגיעים אנשים מאוד בכירים שכבר מתעסקים שנים בתחום.הכנסים הללו סגורים לסטודנטים או לקהל החופשי.
אהבתי שכתבת:אני לא מוכנה יותר לשלם את המחיר.את יודעת זה כל פעם מדהים אותי מחדש,כאילו איך ביום אחד פשוט החלטת שזהו.שנמאס לך לסבול וחתכת.זה בשבילי שליטה אמיתית,כי אני שנים הסתובבתי סביב זה,וגם ההחלמה שלי לקחה לי לא מעט זמן.כל פעם הורדתי איזשהו "הרגל מגונה".אני בטוחה שלמרות שאת "רק" אחרי 4 חודשים כאלו,ברור לי שעוד תגיעי לחמש שנים ועוד.כי הגישה שלך נכונה.את במקום אחר לגמריי.ואמרתי לך את זה לא פעם אחת אני יודעת,אך כל פעם כשאני קוראת את מה שאת כותבת זה מחלחל עוד יותר פנימה.וכשאומרים לי שאי אפשר,אני דווקא חושבת לא על עצמי,אלא עלייך.
טוב אני הולכת לנסות להשכיב את הבת שלי צהריים,ואולי גם את עצמי(אם יהיה לי מזל)
צהריים נעימים,
קרן אור