שוב שלום לכולן!

אל תחשבי שההצלחה שלך היא בזכות אחרים,אלא רק בזכות עצמך בלבד!!!הרי את יודעת זאת משנים קודמות,שכשלא רצית ממש הסביבה לא מנעה בעדך את ה"א,נכון??
ונכון יש משהו בבית ריק שגורם לרגשות לצוף ואיתם גם לפחדים הרדומים,אני חושבת שזה נעוץ בחווית הבסיס שלנו ובפחד להיות לבד,הרי שנים הרגשנו לבד.אבל ההבראה שלך נזקפת רק לזכותך.
וחוץ מזה במלחמה כל העזרים כשירים,לא??מה רע שהם מגיעים ממקום טוב??
לכן אל תטרידי את עצמך בהירהורים האלו,עצם העובדה שלא נפלת מראה שהתקדמת המון,בזכות עצמך.
קרן אור

ובקשר לתגובתך הקודמת -
הבנתי שמדובר בשקט מהפרעות אכילה... ועל כך אני מקנאה...
ברור שמשפחה, ילדים, עבודה, כל אלו גורמים לרעשים חזקים מאד, אך גם לאושר רב, נכון?
ומבחינתי - רק בשלב של שקט יחסי מהפרעות אכילה אוכל לעבור "לשלב הבא", שהוא ילדים ומשפחה.
כך שבעיני, למרות הרעשים האחרים שטורדים את שלוותך, הגשמת את מרבית שאיפותי לעתיד.
וכמובן, מקווה שהבת תחלים במהרה ושיוקל לכולכם.

לגבי מחירים, תשלומים, ריביות וכו'... ההחלטה אמנם עלתה ביום אחד, אך קדם לה סבל רב וחיים שלמים שסבבו סביב המחלה. וגם הבנה שאצלי בלתי אפשרי להתקדם צעד צעד, יש להפתר מההתנהגות ההרסנית בצעד אחד כואב.
אך בואי לא נשכח שאת דפוסי החשיבה והתפיסות החולות לא ניתן לחתוך באופן שכזה, וזו המלחמה המרכזית כרגע.
ולכן דבריה של פרפרה החרידו אותי כל כך - אחד השלבים הקשים ביותר שעברתי, לצד הגמילה "הפיזית", הוא ההגעה להכרה שהקאות אינן עוד כלי, אמצעי, אינן פתרון לשום בעיה, גם אם מדובר בעליה במשקל.

כמו שכתבתי לליטל - בולימיה הרי אינה מחלה של "שמנות", הגורמים לה אינם רק נטייה להשמנה או מערכת עיכול עצלה ואיטית. זו נטיה חמורה להרס עצמי, וחייבים להפתר ממנה.

לא יודעת אם אספיק עוד לבקר כאן הלילה, אז בנתיים - לילה טוב מתוקה שלי, רק בריאות ושלווה!