חדשה יקרה,

צר לי לשמוע על כל הדברים שעברו עלייך,וע"כ שאת מוצאת את עצמך במרכז מריבות מכוערות,שאת לא אמורה להיות חלק מהם.
אני יכולה להבין מה עובר עלייך וכמה זה ודאי קשה אך גם חשוב לי לומר לך ששום דבר ממה שקורה אינו באשמתך ואל תכאיבי לעצמך בגלל הטעויות של הורייך.
אני חושבת שחשוב שתקבלי עזרה.חשוב שיהיה לך מקום נייטרלי ולא שיפוטי בו תוכלי לאפשר לעצמך לבטא את המצוקות והכעסים האלו,במקום להקיא אותם.את כותבת שאת נמצאת כבר בטיפול פסיכולוגי,ואני שמחה על כך.אבל למה את לא מסוגלת לשתף את הפסיכולוגית שלך במה שעובר עלייך??ממה את מפחדת?ולמה את בוחרת לשתוק ולא לתת לה אפשרות להיות איתך,גם בתחושות הקשות האלו?
כדאי שתנסי לפתוח איתה את הדברים האלו,צעד אחרי צעד,אולי אפילו לכתוב לה בדיוק כמו שכתבת כאן,אם כ"כ קשה לך לדבר...
תני לעצמך את המקום להיות.את ראויה לכך.
אשמח לשמוע מה את חושבת,עדכני,
איתך,קרן אור.