פושט נמאס.

אני במצבך אני יודעת שמשקלי תקין וכו' והייתי יותר רזה בגלל האנורקסיה ויש לי מלא בגדים שאני מתה להיכנס אליהם.. היו לי בולומסים ענקיים.. שבהם אכלתי ללא הפסקה מששהו כמו 3000 קלוריות .. היום אני מתאמנת צורכת 1500 קלוריות אוכלת בריא והבולומסים פסו מתאמנת לפחות שעתיים וככה אני יודעת שאני ירזה זוהי הדרך היחידה .. גם לי קשה לקבל תגוף שלי אבל יהיה טוב ומחזיקה לך אצבעות

אני שומעת את הכאב שנגרם לך מתוך חוסר הקבלה העצמית.ואני שואלת את עצמי היפוטתית מה היה קורה אם עכשיו היית שוקלת 46,כמו אז,בדיוק כמו שאת רוצה כרגע.נסי לחזור בחוויה אחורה-האם זה עשה אותך מאושרת יותר??האם זה גרם לך לקבל את עצמך יותר?האם את באמת מאמינה שאת,כל מי שאת,זה רק פונקציה של מספרים ולבישת גינס כזה או אחר??
האם אי פעם זה יהיה מספיק??האם תמיד לא יהיו כאלו שיהיו רזים יותר,מצליחים יותר,עשירים יותר??אז מה בעצם הפתרון??ולמה יש הרבה אנשים שהם מאושרים בלי קשר למידת הבגדים שהם לובשים??
את כותבת שאת לא רוצה עזרה ולא רוצה לשתף את הקרובים אלייך,ואני תוהה איזו הקלה ומענה את מצפה לקבל ממני??הרי באינטרנט,במיילים אפשר ליצור עולם שלם,אבל הוא לא ממשי,ולכן חשוב כן להיות בטיפול,פנים מול פנים,ושם לקבל את המענה האינטנסיבי שנשמע שאת צריכה כרגע.
את תמיד מוזמנת לכאן כדי לשתף ולפרוק,אבל חשוב לי שתדעי שזה לא תחליף לטיפול שצריך להיות.
קרן אור.