נעלמתי קצת

אני שמחה שחזרת ואת מעדכנת, ( גם אם זה עדכון קשה) .

האם הורייך לוו אותך בתהליך של ההפלה, אם אני זוכרת טוב את בת 14 נכון?

האם ההריון הוא תוצאה של התקיפה אותה עברת?

אפרת

ההורים שלי לא יודעים כלום.
חברה שלי ליוותה אותי. היא בת 17 וחצי.
היא התייאשה ממני ובצדק.
היא יודעת רק על מה שקרה, היא לא יודעת על הסיגריות ועל הע''א.
אני שמחה שגיליתי את זה מוקדם.
אני בת 13 וחצי (עוד חודש)
וזה בגלל מה שקרה.
קשה לי מאוד, אני לא יודעת מה לעשות.
עוד יומיים מתחיל הבצפר ועוד לא עיכלתי את כל מה שקרה. אני צריכה זמן לסדר את הראש ואין לי את הזמן הזה.

תודה שחזרת לעדכן.נשמע שכ"כ הרבה עובר עלייך,בגילך הצעיר,ואני חושבת שאת לא צריכה לעבור את זה לבד.
שום דבר ממה שקרה לא באשמתך!! לי דווקא נשמע שאת עשית ועושה את הכי טוב שאת יכולה וכן לוקחת אחריות על מה שאפשר,אבל אלו אכן דברים גדולים מידי אפילו בגילאים מבוגרים יותר,כל שכן בגילך הצעיר מאוד.
אם זכרוני לא מטעני אז סיפרת שפנית למוקד והם עזרו לך ושניגשת להגיש תלונה,נכון??מה קורה עם זה??האם התקיפה בוצעה ע"י מישהו קרוב אלייך\שאת מכירה??
חברתך לא התייאשה ממך,אלא שהיא בטח מוצאת את עצמה חסרת אונים לנוכח הדברים הלא פשוטים האלו,כפי שאת ודאי מרגישה בעצמך.ולכן אני חושבת שיש לשתף בסיפור הזה מישהו מבוגר,אולי יועצת בי"ס(עכשיו שחזרת ללימודים)?או כל מבוגר אחר שאת סומכת עליו.
זה טבעי שאת צריכה "לסדר את הראש" (כלשונך),ולכן מחזקת אותך ומבקשת ממך לא להשאיר עצמך לבד!

בבקשה עדכני מה חשבת,
חיזקי ואימצי,
קרן אור.

ניגשתי למוקד אבל לא התלוננתי.
אני לא מכירה אותו.
ועכשיו עם הבית ספר קשה לי מאוד ואני לא יודעת מאיפה אני מוצאת כוחות.
אין לי מישהו להיות איתו. ניתקתי קשר ען כולם כולל חברה שלי.
אני מעדיפה לבד.
אני לא מוצאת משהו לחיות בשבילו.
נמאס לי כבר.
אני בדרך כלל לא מרחמת על עצמי אבל הפעם אין לי כוח.
אני באפיסת כוחות.
לא יודעת כבר מה לעשות.

תודה על התמיכה.

אני קוראת את שאת כותבת ואני תוהה כיצד אוכל לעזור לך.ואני רוצה לשאול אותך-
למה את בעצם בוחרת להשאיר את עצמך לבד??למה הפחד הזה לשתף ולתת למישהו לתמוך בך,שעה שנשמע שאת כ"כ זקוקה לתמיכה הזאת??
ואני תוהה-האם יש משהו שאת חושבת עליו שיכול לעזור לך כרגע??משהו שאוכל לעזור??

אשמח לשמוע תשובותייך.
החזיקי מעמד וחג שמח,
קרן אור.

אני לא רוצה להכביד על אנשים..
אני פוחדת שהם ישפטו אותי.
או שהם יגידו שזה בשביל "צומי".
אני יודעת שאני יימצא את הכוח לקום, אבל אני לא יודעת מתי.
אני צריכה מישהו שיבין אותי, מישהו שלא יישפוט אותי.
סיפרתי לחברה שלי על הכל גם על העישון והע''א והיא ישר שאלה אותי - למה?
למה את עושה את זה?
היא לא מבינה אותי.

אני צריכה מישהו שיבין אותי.

נשלח לי לפני הזמן...

שנה טובה
שיהיה בנואת הכוח להחזיק את עצמנו ולא לאפשר לעצמו ליפול.
ואם אנחנו קמים לתת לעצמנו את הכוח לקום כמה שיותר מהר!
חג שמח

ממה שאני למדתי בעצמי אני רוצה לשתף אותך שפעמים כה רבות התחושות שאנחנו עול ומכבידים על אחרים עם הבעיות שלנו,הם תחושות שלקוחות מעולמנו הפנימי(ושחשוב לעבד אותם בטיפול..כמה שאת ודאי לא רוצה לשמוע זאת..),כשהאמת היא שהרבה פעמים אנשים מרגישים שאנחנו לא בסדר אבל לא יודעים איך להתמודד,איך לגשת,מה לומר כשאנחנו רק ממשיכות למדר.
אני חושבת שמי שלא רוצה להיות לצידך במילא לא יהיה,אבל למה לשלול מראש את כל האחרים שודאי את יקרה להם ורוצים כן לעזור??לכולנו יש אנשים כאלו ואני חושבת שאם רק תבחרי מישהו אחד שאת מרגישה קרובה אליו,זה כבר יעזור ויקל עלייך.
חשוב לדבר על הדברים כי אם לא מדברים עליהם הם לא נעלמים,עד כמה וכמה במקרים טראומטיים כמו אלו שחווית,תני לעצמך את האפשרות להשען.

אשמח אם תמשיכי לעדכן.
שבוע מבורך,
קרן אור.

אני מפחגת "להישען" על מישהו כי אני פוחדת ליפול.
אני לא יכולה לסמוך על אף אחד כי הוא יכול לבגוד בי.
קשה לי אבל אני מקווה שיהיה יותר טוב.
אני צריכה מישהו שיבין אותי.
מישהו שאני יוכל לסמוך עליו אבל אין בנאדם כזה.

אין ספק שהפחד משתק,עד כי לעיתים נדמה שעדיף להשאר לבד רק לא לחשוף את עצמך לאפשרות של אכזבה מצד האחר.
כמי ששנים מתנהלת והתנהלה כך אני רוצה לומר לך שזה נכון שבלבד התחושה היא שהכול תלוי בך לטוב ולרע,ואת יודעת למה לצפות.(ולרוב במצבים מסוג זה דווקא התרחישים הפחות טובים קורים),אבל ביחד (וזאת לא קלישאה) יש הרבה מן הנחמה,ההקלה.גם ראיה של האחר מבחוץ את הדברים ממקום אוביקטיבי פעמים רבות מאירה נקודות שלא שמו לב אליהם.
ממה את בעצם מפחדת??מה התרחיש הכי גרוע שיכול לקרות אם תשעני על מישהו?איך מישהו יכול לבגוד בך,לספר?(האם את מרגישה אשמה עדיין במה שקרה??כי אני מקווה שאת יודעת שאת לא!).
את מציינת שאת פוחדת להשען על מישהו כי את מפחדת ליפול,וסליחה אם זה בוטה מידי-אבל לי נשמע שכבר נפלת!הרי את לא מתפקדת כרגיל,ומילא אם ניסיונותייך לחזור לשגרה ולא לברוח להרס עצמי היו עוזרים,אבל הנקודה היא שאת משאירה את עצמך לבד ובנתיים חוץ מלשקוע ולצלול עמוק יותר לא נראה שמסתמנת דרך אחרת.ואם כך הדבר,מה יש לך להפסיד???
אני מקווה שתוכלי לענות בצורה כנה על השאלה הזאת,אפילו לעצמך אם לא נוח לך מעל גבי הפורום.
מה שלא יהיה לי נשמע שאת זקוקה לעזרה מידית,תני לעצמך את האפשרות לקבל אותה!